סימפוזיון בנושא הפופוליזם בישראל – חלק א' | פופוליזם כבעיה של לכידות חברתית / נעם גדרון

[דבר העורכת: סימפוזיון זה מתפרסם בעקבות כנס מקוון של הסניף הישראלי של ICON-S, שנערך ביום 17 במרץ 2021. הקלטת הכנס המקוון זמינה לצפייה כאן.]

מדינות המערב מצויות בתקופה סוערת מבחינה פוליטית. מפלגות השלטון הוותיקות מימין ומשמאל נחלשות ובמקומן מתחזקות מפלגות המאתגרות את הסדר הפוליטי הקיים. אחד המאפיינים הבולטים של אותם כוחות פוליטיים מתחזקים הוא פופוליזם: תפיסה פוליטית המתבססת על חלוקת החברה בין העם המאוחד והטוב לבין האליטות הזדוניות וחורשות-הרעה.[1] אף על פי שתשומת הלב המחקרית והציבורית לפופוליזם התגברה באופן משמעותי בשנים האחרונות, הרי שהתופעה עצמה איננה חדשה: מפלגות פופוליסטיות החלו להתחזק באופן הדרגתי במערב כבר מתחילת שנות התשעים.

מהם הכוחות הדוחפים את עליית הפופוליזם? המחקר בנושא מתחלק לשתי גישות עיקריות: כלכלית ותרבותית.[2] הגישה הכלכלית טוענת ששורשי התמיכה בפופוליזם נעוצים בתהליכים כלכליים שהתחזקו מאז שנות השמונים: העלייה באי-שוויון כלכלי, התגברות חוסר הביטחון התעסוקתי, והחשיפה לסחר בינלאומי.[3] מנגד, הגישה התרבותית טוענת שהתמיכה בפופוליזם מהווה תגובת נגד לתהליכים תרבותיים המערערים על תחושת הזהות הלאומית וערכי משפחה מסורתיים.[4]

שני ההסברים המתחרים לעליית הפופוליזם – הכלכלי והתרבותי – מציעים טיעונים חזקים. מצדדי הגישה הכלכלית טוענים – ובצדק – שהתמיכה בפופוליזם חזקה במיוחד בקרב עובדים בעלי השכלה נמוכה, המאוימים על ידי הצמיחה של כלכלת המידע והנתונים. מצדדי הגישה התרבותית, לעומתם, טוענים – ובצדק –שהתמיכה בפופוליזם (במיוחד בגרסתו הימנית) חזקה במיוחד בקרב אלו החשים שתפיסת העולם המסורתית שלהם מאוימת על ידי הפנייה אל רב-תרבותיות. ובדיוק משום ששני הצדדים בדיון מציגים טענות משכנעות, ייתכן שהבעיה נעוצה בדיון עצמו. הרי כמעט מובן מאליו שהסיבות לעליית הפופוליזם משלבות אלמנטים כלכליים ותרבותיים. לכן, נדרש הסבר חלופי, אשר לוקח בחשבון שהתפתחויות כלכליות ותרבותיות גם יחד עשויות לתרום להתחזקות ההדרגתית של התמיכה בפופוליזם במדינות המערב.

דרך אחת לקדם את הדיון אל מעבר לחלוקה המלאכותית בין גורמים כלכליים ותרבותיים היא לראות בפופוליזם תופעה שצומחת מתוך קרעים בלכידות החברתית – כלומר, מתוך תחושה של יותר ויותר קבוצות באוכלוסייה שאין להן מקום בקהילה הלאומית, ושאורחות חייהן אינן זוכות להערכה מצד ההנהגה הפוליטית.[5] בין אם תחושה זו של היעדר הכרה חברתית נובעת מגורמים כלכליים, תרבותיים, או שניהם יחד, השפעתה אחת: ניכור פוליטי ותמיכה במפלגות פופוליסטיות.

לכידות חברתית, תחושת סטטוס חברתי ופופוליזם

לכידות חברתית היא מושג מורכב אשר נחקר רבות על ידי מדעני חברה.[6] ניתן להבחין לפחות בשלושה מימדים של לכידות חברתית. הראשון הוא כבוד הדדי: כלומר, התחושה של כל אחד מאיתנו שאחרים מתייחסים אליו בכבוד ובהערכה. המימד השני של לכידות חברתית הוא תחושת אמון משותף בסביבתנו והתחושה שכולנו חולקים אותם ערכים בסיסיים. המימד השלישי נוגע במרקם החברתי, ומתייחס לקשרים החברתיים והפעילויות המשותפות המאפיינות את הקהילה.

כאשר מתגלעים קרעים בלכידות החברתית—בין אם כתוצאה מגורמים כלכליים, תרבותיים, או כמו ברוב המקרים, שני אלו גם יחד – הדבר מתבטא בתחושת ניכור חברתי. כלומר, כאשר אנשים מרגישים שלא מתייחסים אליהם בכבוד, שהם לא יכולים לתת אמון באחרים סביבם ושהם מנותקים מבחינה חברתית – תחושת הסטטוס החברתי הסובייקטיבי שלהם נפגעת. וסטטוס חברתי הוא מניע חזק לפעולה פוליטית: מחקרים בסוציולוגיה מראים שסטטוס חברתי חשוב לאנשים לא פחות מכסף.[7] לכן, ניתן לצפות שעמדות פוליטיות ודפוסי הצבעה יעוצבו בין היתר על ידי שיקולים הקשורים בסטטוס חברתי.

ישנן מספר סיבות לצפות שסטטוס חברתי נמוך יעודד ניכור פוליטי ותמיכה במפלגות פופוליסטיות. ראשית, אפשר לצפות מבוחרים עם סטטוס נמוך להעניש מפלגות וותיקות, אשר כבר היו בשלטון ולא פעלו לשיפור הסטטוס האישי של אלו שחשים שמעמדם החברתי מידרדר. שנית, בוחרים עם סטטוס נמוך ייטו להצביע למפלגות אשר פונות באופן ישיר לתחושת הניכור החברתי שלהם ומפנות אצבע מאשימה אל האליטות הפוליטיות המסורתיות. לעיתים קרובות אלה יהיו מפלגות פופוליסטיות.[8] במסגרת מסע הבחירות לנשיאות ארה״ב ב-2016, למשל, הנשיא לשעבר דונלד טראמפ פנה ישירות לתחושת הסטטוס החברתי של תומכיו בדברים הבאים: ״אתם אמריקאים ומגיעה לכם מנהיגות שמכבדת אתכם, מעריכה אתכם ומגנה עליכם. לכל אמריקאי מגיע שיתייחסו אליו בכבוד ובהוקרה״.[9]

ממצאים אמפיריים

ניתוח סקרי דעת קהל ממדינות האיחוד האירופי (European Social Survey) בשנת 2012 מאושש את הטענה אודות הקשר שבין לכידות חברתית, סטטוס חברתי סובייקטיבי, ניכור פוליטי והצבעה למפלגות פופוליסטיות. הסקר כלל את השאלה הבאה: ״בחברה שלנו, יש אנשים שנוטים להיות בצמרת ויש אנשים שנוטים להיות בתחתית. לפניך סולם הנע בין הצמרת לתחתית, היכן היית ממקם/ת את עצמך על סולם זה?״. התשובות האפשריות מתפרשות בין 0 (תחתית החברה שלנו) ל-10 (צמרת החברה). שאלה זו היא מדד מקובל במדעי החברה לתחושת סטטוס חברתי.[10]

כצפוי, שלושת המימדים השונים של לכידות חברתית מתגלים כולם כמנבאים מובהקים של תחושת סטטוס אישי בנתוני הסקר.[11] במילים אחרות, הסטטוס החברתי הסובייקטיבי של אנשים נוטה להיות נמוך יותר בקרב אלו שחשים שסביבתם לא מתייחסת אליהם בכבוד, אלו שלא נותנים אמון באנשים סביבם ואלו שאין להם הרבה פעילויות חברתיות.

ניתוח הנתונים תומך גם בשלב הבא בטיעון: יש קשר הדוק בין סטטוס חברתי לבין עמדות פוליטיות ודפוסי הצבעה. ראשית, סטטוס חברתי נמוך מנבא חוסר אמון במערכת הפוליטית, חוסר אמון בפוליטיקאים וחוסר אמון בפרלמנט. כלומר, יש קשר ישיר בין סטטוס חברתי נמוך לבין ניכור מהמערכת הפוליטית. לכן, לא מפתיע שסטטוס חברתי נמוך מנבא גם הימנעות מהצבעה.

בקרב אלו שכן מצביעים, סטטוס חברתי נמוך הוא מנבא חזק של הצבעה למפלגות פופוליסטיות (הן מהימין והן מהשמאל)—גם אם לוקחים בחשבון מאפיינים דמוגרפים כמו הכנסה, השכלה וגיל. ירידה של חצי מסולם הסטטוס החברתי מנבאת עלייה של 6% בהסתברות של אי-הצבעה, עלייה של 3% בהסתברות של הצבעה למפלגות ימין פופוליסטי ועלייה של 4% בהסתברות של הצבעה למפלגות שמאל פופוליסטי. בהתחשב בשיעור התמיכה של מפלגות אלו, מדובר בשינויים משמעותיים.

מסקנות והשלכות מדיניות

על רקע הוויכוח בין אלו שמייחסים את עליית הפופוליזם לתהליכים כלכליים ואלו שסבורים כי מדובר בתופעה ששורשיה תרבותיים, מאמר שפרסמתי לאחרונה עם פיטר הול, ושעליו מבוססת הרשימה הנוכחית, טוען שניתן לראות בפופוליזם ביטוי לבעיות בלכידות חברתית – בעיות שעשויות להיווצר כתוצאה מגורמים כלכליים ותרבותיים גם יחד. בעיות של לכידות חברתית – המתבטאות בתחושה של חוסר כבוד מצד אחרים, חוסר אמון, וניתוק חברתי – משתקפות בתחושת סטטוס חברתי נמוך, וסטטוס חברתי נמוך מנבא ניכור פוליטי ותמיכה במפלגות פופוליסטיות. סקרי דעת קהל ממדינות אירופה תומכים בטיעון זה באופן מובהק.

אם פופוליזם אכן משקף בעיה של לכידות חברתית, הרי שיש לכך גם השלכות על הניסיונות להתמודד עם התמיכה הגוברת במפלגות פופוליסטיות. חוקרים ומעצבי מדיניות העלו לאחרונה את הטענה שלא ניתן יהיה להמשיך בתהליך הגלובליזציה ללא פיצוי כספי גדול יותר לאלו המפסידים מתהליך זה – אחרת המפסידים יפנו למפלגות פופוליסטיות המתנגדות לגלובליזציה.[12] קיימים טיעונים שונים לטובת פיצויים כספיים לקבוצות הנפגעות מתהליכי הגלובליזציה, אבל חשוב להכיר בכך שהתמיכה במפלגות פופוליסטיות, לפחות אלו מצדה הימני של המפה הפוליטית, אינה בעיקרה משקפת דרישה לחלוקה מחדש של משאבים כספיים—אלא דרישה להכרה חברתית. האתגר הניצב בפני אלו המוטרדים מהתחזקות הפופוליזם הוא לכן בראש ובראשונה אתגר של התמודדות עם קרעים במרקם החברתי.


נעם גדרון הוא מרצה במחלקה למדע המדינה ובתוכנית לפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. רשימה זו מציגה את תמצית הממצאים ממחקר שערכתי עם פיטר הול מהמחלקה לממשל באוניברסיטת הרווארד. המחקר המלא התפרסם בכתב העת Comparative Political Studies וזמין לקריאה כאן.

ציטוט מוצע: נעם גדרון "פופוליזם כבעיה של לכידות חברתית" ICON-S-IL Blog‏ (3.10.2021).


[1] Cas Mudde & Cristóbal Rovira Kaltwasser, Populism: A Very Short Introduction (2017).

[2] Noam Gidron & Peter A. Hall, The Politics of Social Status: Economic and Cultural Roots of the Populist Right, 68 Brit. J. Socio. S57 (2017).

[3] Italo Colantone & Piero Stanig, The Surge of Economic Nationalism in Western Europe, 33 J. Econ. Persps., no. 4, at 128 (2019); Yotam Margalit, Economic Insecurity and the Causes of Populism, Reconsidered, 33 J. Econ. Persps., no. 4, at 152 (2019).

[4] Pippa Norris & and Ronald Inglehart, Cultural Backlash: Trump, Brexit, and Authoritarian Populism (2019).

[5] Didier Eribon, Returning to Reims (2013); Jest Gest, The New Minority (2016); Katherine J. Kramer, The Politics of Resentment:Rural Consciousness in Wisconsin and the Rise of Scott Walker (2016); Arlie R. Hochschild, Strangers in Their Own Land (2016) .

[6] Emile Durkheim The Division of Labour in Society (Palgrave Macmillan 1984) (1892); Robert K. Putnam, Bowling alone: The Collapse and Revival of American Community (2000).

[7] Cecilia L. Ridgeway, Why Status Matters for Inequality, 79 Am. Socio. Rev. 1 (2014).

[8]Michèle Lamont, Bo Yun Park & Elena Ayala‐Hurtado, Trump's Electoral Speeches and His Appeal to the American White Working Class, 68 Brit. J. Socio. S153 (2017).

[9] שם, בעמ' S164 (תרגום על ידי המחבר; ההדגשה במקור).

[10] Kristine Lindemann & Kristina and Ellu Saar, Contextual Effects on Subjective Social Position: Evidence from European Countries, 55 Int'l J. Compar. Socio. 3 (2014).

[11]  Noam Gidron & Peter A. Hall, Populism as a Problem of Social Integration, 53 Compar. Pol. Stud. 1027 (2020).

[12]  Italo Colantone & Piero Stanig, The Trade Origins of Economic Nationalism: Import Competition and Voting Behavior in Western Europe, 62 Am. J. Pol. Sci. 936 (2018).

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: