האם קיימת הצדקה ליועץ משפטי לכנסת כמוסד עצמאי ונפרד? / קרן הורוביץ ואיתי בר-סימן-טוב

[דבר העורכת: רשימה זו היא חלק מסדרה נושאית – "הייעוץ המשפטי לכנסת".]

במאמרנו "היועץ המשפטי לכנסת ומקומו בהפרדת הרשויות בהליכי החקיקה"[1] אנו מבססים, בין היתר, את הטענה כי קיימות הצדקות לקיום מוסד עצמאי של יועץ משפטי לכנסת. ברשימה קצרה זו נתרכז בהצדקות אלו. תחילה נציג את ההצדקות שעלו בתקופה שקדמה לחקיקת החוק ובמהלך חקיקתו ולאחריהן נפרוש הצדקות עכשוויות לשיטתנו לקיומו של המוסד.

רקע היסטורי לכינון מוסד היועץ משפטי לכנסת כמוסד נפרד מהיועץ המשפטי לממשלה  

בעת הקמת הכנסת, האפשרות להקים לשכה משפטית לכנסת נשקלה ונפסלה לאחר שבסקירה השוואתית של המצב בפרלמנטים אחרים נמצא כי באותה עת לא היה נהוג להקים מחלקה משפטית עצמאית בפרלמנט, וכי ניתן אמון בפקידי הממשלה ובמידת האובייקטיביות שלהם במקרה של התנגשות אינטרסים בין הממשלה והפרלמנט.[2] החל מסוף שנות השבעים של המאה הקודמת עלו הצעות חוק פרטיות רבות לעיגון מעמדו של היועץ המשפטי לכנסת מכל צדדי הקשת הפוליטית שהראשונה מבניהן הייתה של חבר הכנסת מרדכי ורשובסקי.[3] כל ההצעות לא הצליחו להתקדם לכדי חקיקה.

בתחילת שנות השמונים החלה להתגבש דה פקטו לשכה משפטית בכנסת בראשות עו"ד צבי ענבר, עדיין עם כפיפות ליועץ המשפטי לממשלה וללא עיגון חקיקתי. בשנת 1998 האפשרות לכינון יועץ משפטי לכנסת שאינו כפוף ליועץ המשפטי לממשלה נשקלה ונפסלה גם על ידי ועדת שמגר לבחינת דרכי מינוי של היועץ המשפטי לממשלה ונושאים הקשורים לכהונתו.[4] לשיטת הוועדה, היועץ המשפטי לממשלה הוא יועץ משפטי למדינה ולכל מוסדותיה, ולכן אין לראות בעובדה שהיועצים המשפטים של הכנסת כפופים לו פגיעה בהפרדת הרשויות.[5]

למרות התנגדות ארוכת שנים זו, בשנת 2000 התקבל תיקון החוק שעיגן את מעמדו העצמאי של היועץ המשפטי לכנסת, חוק הכנסת (תיקון מס' 10) (היועץ המשפטי לכנסת), התשס"א-2000. תיקון החוק התקבל בכנסת ברוב מכריע של 79 תומכים ללא מתנגדים וללא נמנעים בתמיכה גורפת, חוצת-מפלגות, חוצת קווי קואליציה-אופוזיציה וקווי ימין-שמאל. מאז פרק היועץ המשפטי לכנסת תוקן רק פעמיים (בשנים 2008 ו-2018),[6] תיקונים שרק הוסיפו לבסס ולחזק את המוסד ואת עצמאותו מול היועץ המשפטי לממשלה, בעיקר בתפקיד הייצוג בערכאות. נציין כי ההסדרה החוקתית של מוסד היועץ המשפטי של הכנסת בולטת על רקע אי-הסדרה של המוסד הוותיק ממנו, היועץ המשפטי לממשלה.

מה הביא את הכנסת לעגן בחקיקה תפקיד עצמאי של יועץ משפטי לכנסת?

ההצדקות שעלו סביב חקיקת החוק בדברי ההסבר של הצעת החוק, בדיונים בוועדת הכנסת, ובדיונים במליאה, התרכזו סביב שלוש הצדקות עיקריות:

ההצדקה הראשונה הייתה הצורך לבסס את מעמד הכנסת מול הממשלה. בעת שבה הועלו מרב הצעות החוק ולבסוף גם נחקק החוק הונהגה בישראל שיטת בחירות ישירה לראש הממשלה בישראל,[7] אשר שינתה למעשה את האיזון שבין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת והקטינה את כוחה של הכנסת.[8] חברי הכנסת ביטאו שוב ושוב את הצורך ביועץ משפטי הזהה בכוחו לזה של היועץ המשפטי לממשלה כדי לאפשר לכנסת לבצע את המוטל עליה – ביקורת פרלמנטרית.[9]

ההצדקה השנייה הייתה הצורך ביועץ שהוא בלתי תלוי ביועץ המשפטי לממשלה, אשר יוכל להציג עמדה משפטית משוחררת מנאמנות לממשלה ומן האינטרסים של הממשלה.[10] הודגשו בהקשר זה מקרים שהיה בהם ניגוד עניינים בין עמדת היועץ המשפטי לממשלה לבין עמדת הכנסת.[11]

ההצדקה השלישית הייתה הצורך בייעוץ משפטי מקצועי, מיומן וזמין לוועדות השונות, אשר יוכל לסייע לחברי הכנסת בניסוח הצעות חוק פרטיות.[12] נציין כי הצדקה זו עלתה בסוף שנות התשעים, לאחר שבעשור זה נרשמה עלייה ניכרת במספר הצעות החוק הפרטיות שהונחו על שולחן הכנסת.[13] כמו כן בהקשר זה יש להזכיר כי מקצועיותו של עו"ד ענבר, שהיה החל משנות השמונים יועץ משפטי לכנסת דה פקטו ועמד לפרוש באותה עת, יצרה רצון אצל חברי הכנסת לשמר ולחזק את תפקיד היועץ המשפטי של הכנסת.[14]

הצדקות עכשוויות ליועץ משפטי עצמאי לכנסת

בחלוף עשרים שנה ולאחר שחלק מתנאי הרקע לחקיקה המקורית – כגון הבחירה הישירה לראשות הממשלה – פסו מן העולם, בדקנו במאמר האם הצדקות העבר תקפות היום והאם ניתן לפתח הצדקות עכשוויות.[15] להלן ההצדקות המרכזיות שנפרשו במאמרנו:

אי-הסדרה של דיני החקיקה – ההצדקה המבנית המהותית ביותר קשורה בעובדה שאין הסדרה חוקתית, או אף חקיקתית, של דיני החקיקה בישראל. כמעט כל היבטיו של הליך החקיקה מוסדרים בתקנון הכנסת בלבד. ההסדרים מאוד מצומצמים ומטילים הגבלות מועטות על המחוקק, ועל הממשלה כיוזמת הצעות חוק. ההסדרים הקיימים אינם מבטיחים ערובות מספיקות לאיכות ותקינות הליך החקיקה ואין בהם הסדרה חוקתית של זכויותיהם הפרלמנטריות של חברי הכנסת בהליך.

זאת ועוד, בשני העשורים האחרונים מאז חקיקתו של החוק שעיגן את מעמד היועץ המשפטי לכנסת בשנת 2000 התפתחה ביקורת שיפוטית משמעותית על הליך החקיקה עצמו. פסק הדין בעניין מגדלי העופות משנת 2004 הרחיב בצורה ניכרת לא רק את היקף הביקורת השיפוטית, אלא גם את התפיסה באשר להיקפם של דיני החקיקה. בית המשפט הכיר בעקרונות יסוד לא-כתובים ביחס להליך החקיקה.[16] בעניין קוונטינסקי הרחיב בית המשפט את משמעותו של אחד העקרונות הללו – עקרון ההשתתפות – ולראשונה הפך את האפשרות שבית המשפט יפסול חוק בשל פגמים בהליך החקיקה מאפשרות תיאורטית לאפשרות שהתממשה בפועל.[17] כל אלה יוצרים חשיבות רבה ליועץ משפטי לכנסת, אשר יבטיח את תקינותם של הליכי החקיקה ויגן על מעמדה של הכנסת ועל זכויותיהם של חברי הכנסת בהליך.

בחינת חוקתיות של הצעות חוק – בשנים האחרונות תקינות ההליך מקבלת משמעויות נוספות. גוברת בעולם התובנה כי לפרלמנט, ולא רק לבית המשפט, יש תפקיד ואף חובה לבחון את שאלת חוקתיות חוק במסגרת ההליך החקיקתי.[18] תובנה זו מתפתחת אף בישראל.[19] חובה זו נובעת גם מחוקי היסוד עצמם. חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק קובעים, כי "כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את הזכויות שלפי חוק-יסוד זה".[20] חובה זו לכבד את הזכויות החוקתיות חלה גם על הכנסת בעת שהיא מחוקקת חוקים. הדגש בתובנות שהתפתחו הינו בחינה עצמאית של הפרלמנט באשר לחוקתיות החוק, ולא כזו המסתמכת על בחינת הרשות המבצעת. נוכח אחריות זו של המחוקק גובר הצורך בייעוץ משפטי עצמאי לכנסת.

פלורליזם משפטי בהליכי חקיקה ותקיפתם – הגישה המסורתית של בית המשפט העליון בישראל היא שעל המדינה לדבר בקול אחד בהליכים משפטיים.[21] במאמרנו אנו טוענים כי המקרה של תקיפת תוקפו של חוק הוא מקרה שיש בו ערך לאפשרות להביא בפני הרשות השופטת קול של הרשות המחוקקת שהוא שונה מקולה של הרשות המבצעת. עוד אנו טוענים כי החשיבות של ריבוי הקולות אינה מתמצית רק בהליך השיפוטי, אלא באה לידי ביטוי גם בהליך החקיקה. בשל האתוס המוסדי שלפיו הממשלה מדברת בקול אחד כאשר יש מחלוקות בתוך משרד המשפטים או בין היועץ המשפטי לממשלה לבין יועצים משפטיים של גופים ממשלתיים אחרים, הרי שמהרגע שהיועץ המשפטי לממשלה אישר את חוקתיות החוק כל נציגי הממשלה (לרבות נציגי מחלקת ייעוץ וחקיקה ויועצים משפטיים של משרדי ממשלה אחרים) מחויבים להציג רק את העמדה הזו בפני ועדת הכנסת הרלוונטית בעת דיוניה. מהרגע שליועץ המשפטי לכנסת ניתן מעמד עצמאי יש ביכולתו להביא עמדה אחרת המאפשרת קבלת החלטות תחת מידע עשיר יותר ופרספקטיבות שונות.

גורם מקצועי נוסף המושפע ממערך אינטרסים שונה – כהמשך ישיר להצדקה הראשונית שליוותה את עיגון התפקיד היועץ המשפטי לכנסת, הצורך ביועץ שהוא בלתי תלוי ביועץ המשפטי לממשלה, אנו טוענים במאמרנו כי חוסר המחויבות של אנשי היועץ המשפטי לכנסת מאפשר להם להציע חלופות  לחקיקה ממשלתית אשר מפחיתות את הפגיעה של החקיקה בזכויות אדם. מעבר לאפשרות להציע חלופות אחרות, יש ערך למעבר הקפדני של גורם מקצועי חיצוני על חקיקה, המעבר הנוסף מאפשר תיקון טעויות – לעיתים גם מהותיות, עד כדי פגיעה בזכויות אדם – שיכול שיקרו במהלך ניסוח החקיקה.[22] יתרה מזאת, יש מקרים שסוג או אופי החקיקה יציבו בצורה ברורה את האינטרס המוסדי של הממשלה מול האינטרס המוסדי של הכנסת. דוגמא מובהקת לכך היא חוק ההסדרים, אשר משקף איזון שנוטה לטובת חקיקה מהירה במטרה להשיג יעדי מדיניות שקבע משרד האוצר, תוך ויתור על הליכי חקיקה סדורים.

היחלשות מעמד היועץ המשפטי לממשלה כ"שומר סף" – בשנים האחרונות אנו עדים להיחלשות מעמד היועץ המשפטי לממשלה כ"שומר סף", אשר מתבטאת בפרקטיקה גוברת של התעלמות הממשלה מעמדת היועץ המשפטי לממשלה כי קיימת מניעה משפטית לקדם יוזמות חקיקה.[23] היחלשות זו במנגנוני האיזון והבקרה בתוך הרשות המבצעת מחזקת את הצורך בשומר סף נוסף, שאינו תלוי ביועץ המשפטי לממשלה, אשר יתריע במקרי הצורך על אי-חוקתיות.

חולשתה של הכנסת מול הממשלה – במציאות הפרלמנטרית הישראלית הממשלה שולטת כמעט באופן מלא בדפוסי ההצבעה בכנסת בהליכי חקיקה.[24]שליטת הממשלה בחקיקה מושגת באמצעות שני כלים עיקרים: ועדת שרים לענייני חקיקה והמשמעת הקואליציונית אשר לה מתחייבות מפלגות הקואליציה בהסכמים הקואליציוניים.במציאות שכזו, הזירה המרכזית שהכנסת יכולה להשפיע בה על החקיקה היא ועדות הכנסת. גם אם רוב חברי הכנסת ייאלצו בסופו של דבר להצביע בעד הצעת החוק של הממשלה במליאה, הרי בעת דיוני הוועדה, הכנסת יכולה לבצע ביקורת פרלמנטרית על הצעת החוק הממשלתית ולערוך שינויים בתוכן ההסדרים הקבועים בה.

חולשתם של האינטרסים המוסדיים מול האינטרסים המפלגתיים בכנסת – מודל האיזונים והבלמים מתבסס על ההנחה שכל רשות תרצה לשמור על כוחה ועל השפעתה, ולפיכך תפעל להגביל ולרסן את הרשויות האחרות. כך לחברי הפרלמנט אמור להיות אינטרס להגן על האינטרסים המוסדיים של הפרלמנט.            אולם במציאות הפרלמנטרית הישראלית, האינטרסים המוסדיים של חברי הכנסת נדחקים לעיתים קרובות מפני האינטרסים האישיים והמפלגתיים שלהם, באופן המחליש משמעותית את יכולת הפרלמנט להוות משקל נגד לרשות המבצעת.[25] עתידם הפוליטי של חברי הכנסת וסיכוייהם לקידום ולקבלת תפקידים מיניסטריאליים או פרלמנטריים תלוי במידה הולכת וגוברת בנאמנותם לראש המפלגה שלהם.[26] על רקע מציאות זו, גוברת החשיבות של יועץ משפטי לכנסת שפועל כמוסד האמון על האינטרסים המוסדיים של הכנסת.

סיכום

רובן ככולן של ההצדקות לקיומו של ייעוץ משפטי עצמאי לכנסת נעות סביב מערך האיזונים והבלמים הנדרש למודל הפרדת הרשויות בישראל וסביב הצורך לחזק את הכנסת כרשות מחוקקת על רקע המציאות הפוליטית בישראל בשנים האחרונות, בעיקר בשל היעדרה של מגבלה מבנית או מהותית משמעותית על יוזמות החקיקה שמובילה הממשלה. ההצדקות שהעלנו מובילות אתנו למסקנה הנורמטיבית, כי תפקידו ועצמאותו של היועץ המשפטי לכנסת הם חיוניים. שאלת ההמשך המתבקשת למחקר עתידי היא השאלה האם היועץ המשפטי לכנסת מצליח להגשים את הפוטנציאל לחיזוק הכנסת והפרדת הרשויות אשר ניתחנו ברמה הנורמטיבית.


קרן הורוביץ היא מנכ"לית מרכז רקמן לקידום מעמד האשה ודוקטורנטית בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן.

איתי בר-סימן-טוב הוא מרצה בכיר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן ויושב ראש משותף של האגודה הישראלית לחקיקה .

ציטוט מוצע: קרן הורוביץ ואיתי בר-סימן-טוב "האם קיימת הצדקה ליועץ משפטי לכנסת כמוסד עצמאי ונפרד?" ICON-S-IL Blog‏ (15.11.2021).


[1] הרשימה מבוססת על מאמרנו "היועץ המשפטי לכנסת ומקומו בהפרדת הרשויות בהליכי החקיקה", שפורסם בעיוני משפט מד 267 (2021) והוצג בכנס המקוון של ICON-S בנושא "הייעוץ המשפטי לכנסת – תפקידים ואתגרים".

[2] נועה קברטץ-אברהם "סיפורו ההיסטורי של תקנון הכנסת: גורמים מעצבים והשלכות משטריות" חוקים יב 9, 34–36 (2018).

[3] הצעת חוק היועץ המשפטי לכנסת התשנ"ב-1992 פ/1433/12; הצעת חוק היועץ המשפטי לכנסת, התשנ"ד-1994, פ/2054/13; הצעת חוק היועץ המשפטי לכנסת, התשנ"ד-1994, פ/2281/13 (ח"כ דוד מגן מסיעת הליכוד וח"כ דוד צוקר מסיעת מר"צ); הצעת חוק היועץ המשפטי לכנסת, התשנ"ז-1997, פ/1164/14 (ח"כ חגי מירום מסיעת העבודה); הצעת חוק היועץ המשפטי לכנסת, התשנ"ז-1997, פ/1774/14 (ח"כ שאול יהלום מסיעת המפד"ל) (להלן: הצעת החוק של ח"כ יהלום); הצעת חוק היועץ המשפטי לכנסת, התשנ"ז-1997, פ/1863/14 (ח"כ דוד מגן וח"כ אברהם הירשזון מסיעת הליכוד); הצעת חוק היועץ המשפטי לכנסת, התשנ"ח-1998, פ/1899/14 (ח"כ דוד צוקר מסיעת מר"צ).

[4] הוועדה הציבורית לבחינת דרכי המינוי של היועץ המשפטי לממשלה ונושאים הקשורים לכהונתו דין וחשבון 51 (1998) (הדו"ח להלן: דו"ח ועדת שמגר; הוועדה להלן: ועדת שמגר).

[5] שם, בעמ' 51–52.

[6] ס' 17(ג)(1) לחוק הכנסת (תיקון מס' 23), התשס"ח-2008; חוק הכנסת (תיקון מס' 45), התשע"ח-2018.

[7] חוק-יסוד: הממשלה (בחירה ישירה), ס"ח התשנ"ב 214 אשר היה בתוקף משנת 1992 ועד לשנת 2001.

[8] Reuven Y. Hazan, Executive-Legislative Relations in an Era of Accelerated Reform: Reshaping Government in Israel, 22 Legis. Stud. Q. 329 (1997).

[9] ראו את דיוני הוועדה בהצעת החוק: פרוטוקול ישיבה 93 של ועדת הכנסת, הכנסת ה-15, 9 (30.5.2000) (להלו: פרוטוקול ישיבה מס' 93); פרוטוקול ישיבה 102 של ועדת הכנסת, הכנסת ה-15, 5 (20.6.2000); פרוטוקול ישיבה 110 של ועדת הכנסת, הכנסת ה-15, 6 (10.7.2000); פרוטוקול ישיבה 133 של ועדת הכנסת, הכנסת ה-15, 5 (14.11.2000) (להלן: פרוטוקול ישיבה מס' 133); פרוטוקול ישיבה 140 של ועדת הכנסת, הכנסת ה-15, 3 (4.12.2000); פרוטוקול ישיבה 141 של הכנסת ה-15, 254–264 (2.8.2000) (להלן: פרוטוקול ישיבה מס' 141); פרוטוקול ישיבה 164 של הכנסת ה-15, 38 (11.12.2000) (להלן: פרוטוקול ישיבה מס' 164).

[10] ראו, למשל, דבריו של חבר הכנסת משה גפני (יהדות התורה) בקריאה הראשונה, פרוטוקול ישיבה מס' 141, לעיל ה"ש 10, בעמ' 253.

[11] ראו, למשל, דברים בפרוטוקול ישיבה 102 של ועדת הכנסת, הכנסת ה-15, 12 (20.6.2000);  דוגמאות למצבי ניגוד העניינים קיבלו הד תקשורתי בדיון התקשורתי בנושא. ראו, למשל, טובה צימוקי "כנסת נורמלית צריכה יועץ משפטי" דבר 20 17.1.1992; עמוס בן ורד "דרוש יועץ משפטי לכנסת" הארץ 11 26.2.1989.

[12] דברי ההסבר להצעת החוק של ח"כ יהלום, לעיל ה"ש 4.

[13] ענת מאור "כיצד אירעה הצמיחה הדרמטית בחקיקה הפרטית בישראל, 1992–2006?" המשפט יב 363 (2007); חן פרידברג "הכנסת כגוף מחוקק: דיאגנוזה והמלצות" תיקון שיטת הממשל בישראל 560 (גדעון רהט ואח' עורכים 2013); יצחק גל-נור ודנה בלאנדר המערכת הפוליטית בישראל כרך א 169 (2013).

[14] יעידו על כך הדברים שאמרו חברי כנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית בישיבה החגיגית לרגל פרישתו, פרוטוקול ישיבה 184 של הכנסת ה-15, 9–26 (12.3.2001).

[15] נקודת המבט שלנו בניתוח במאמרנו הייתה בפריזמה של הליכי חקיקה בלבד. אפשר בעתיד להרחיב את נקודת המבט לתפקידים אחרים שממלא היועץ המשפטי לכנסת.

[16] בג"ץ 4885/03 ארגון מגדלי העופות בישראל אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' ממשלת ישראל (נבו 27.9.2004).

[17] בג"ץ 10042/16 קוונטינסקי נ' כנסת ישראל (נבו 6.8.2017).

[18] The Least Examined Branch: The Role of Legislatures in the Constitutional State (Richard W. Bauman & Tsvi Kahana eds., 2006); Janet L. Hiebert & James B. Kelly, Parliamentary Bills of Rights (2015); Janet L. Hiebert, Parliamentary Engagement with the Charter: Rethinking the Idea of Legislative Rights Review, 58 Supreme Court L. Rev. 87 (2012); Parliaments and Human Rights: Redressing the Democratic Deficit (Murray Hunt, Hayley J. Hooper & Paul Yowell eds., 2015); Congress and the Constitution (Neal Devins & Keith E. Whittington eds., 2005); J. Mitchell Pickerill, Constitutional Deliberation in Congress: The Impact of Judicial Review in a Separated System (2004); Gabrielle Appleby & Anna Olijnyk, Parliamentary Deliberation on Constitutional Limits in the Legislative Process, 40 U.N.S.W.L.J. 976 (2017); Russ Feingold, Obligation of Members of Congress to Consider Constitutionality While Deliberating and Voting: The Deficiencies of House Rule XII and a Proposed Rule for the Senate, 67 Vand. L. Rev. 837 (2014); Michael C. Dorf, Fallback Law, 107 Colum. L. Rev. 303 (2007).

[19] יניב רוזנאי "חוקי-היסוד בדבר זכויות האדם וההליך החקיקה בכנסת – נאה דורש ונאה מקיים?" משפט ועסקים יד 199 (2012); אהרן ברק מידתיות במשפט 467–469 (2010); נדיב מרדכי, משה אוסטרובסקי ומרדכי קרמניצר החובה לבחון את השפעות החקיקה על זכויות ילדים (הצעה לסדר 5, המכון הישראלי לדמוקרטיה 2014); נדיב מרדכי, מרדכי קרמניצר ועמיר פוקס מדריך למחוקק (2015).

[20] כנוסחו של ס' 11 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. לסעיף המקביל בחוק-יסוד: חופש העיסוק, ראו ס' 5 שם.

 [21]בג"ץ 6017/10 אדם טבע ודין נ' שר התשתיות הלאומיות,פס' ז להחלטה של השופט רובינשטיין (נבו 4.7.2012); ע"א 7187/12 צמח נ' אל על נתיבי אויר לישראל,פס' לז לפסק הדין של השופט רובינשטיין (נבו 17.8.2014). לדיון נרחב יותר בטענה המסורתית שלפיה על המדינה לדבר בקול אחד (אם כי אגב דיון בשאלה הנפרדת, אם הממשלה צריכה לדבר בקול אחד), ראו, אדם שנער "בכמה קולות מדברת המדינה? על מתן מעמד רשות חולקת בהליכים משפטייםעיוני משפט לח 361, 366–372 (2016).

[22] טיעון זה בדבר החשיבות של בדיקה כפולה של חוקתיות דומה במהותו להצדקת הצורך בביקורת שיפוטית על חקיקה. ראו Ittai Bar-Siman-Tov, The Role of Courts in Improving the Legislative Process, 3 Theory & Prac. Legis. 295 (2015); Richard H. Fallon, The Core of An Uneasy Case for Judicial Review, 121 Harv. L. Rev. 1693 (2008).

[23] דוגמא לכך היא חוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון, התשע"ז–2017, ראו בג"ץ 1308/17 עיריית סלואד נ' הכנסת (נבו 9.6.2020).

[24] עמיר פוקס ומרדכי קרמניצר ביזור סמכויות ולא הפרדת רשויות – על מניעת כוח מוחלט מרשויות השלטון 91–92 (מחקר מדיניות 133, המכון הישראלי לדמוקרטיה 2019). ראו גם בהרחבה מתן גוטמן "המדינה הקואליציונית: 'חותמת הגומי' ו'להקת המעודדות' – על רמיסת הכנסת על-ידי הממשלה" (טיוטה בידי המחברים).

[25] מציאות זאת קיימת גם בפרלמנטים אחרים. ראו Ittai Bar-Siman-Tov, Lawmakers as Lawbreakers, 52 Wm. & Mary L. Rev. 805, 849-855 (2010); Neal Devins, Presidential Unilateralism and Political Polarization: Why Today’s Congress Lacks the Will and Way to Stop Presidential Initiatives, 45 Willamette L. Rev. 395 (2008).

[26] ראו את המקרה של יושב ראש מפלגת יש עתיד וחברת הכנסת עדי קול. לאחר שהפרה חברת הכנסת קול את המשמעת הסיעתית בהצבעה, היא לא שובצה לרשימת הכנסת בבחירות הבאות. מורן אזולאי "עדי קול פורשת מהפוליטיקה: 'לא מתאימה לי'"  Ynet  (30.12.2014).

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: