כבוד האדם ומשבר האקלים: רשימה בעקבות ציון יום האקלים לרגל פתיחת ועידת האקלים של האו"ם (COP27) / דורין לוסטיג

ביצירה "הדרך" מאת קורמאק מקארתי מלווה אב את ילדו במסע באמריקה שלאחר אסון נורא (אולי שואה גרעינית, אולי אסון אקלימי, מקארתי לא מבאר). הארץ שנגלית לעיני הקורא ב"הדרך" היא אפלולית, ורוויית אבק. אין בה ציפורים, צמחים או רמז לצבע. האב והילד מנסים להגיע לחוף הים כדי להימלט מהקור המקפיא שהולך ומקשה עליהם לשרוד. הם מלקטים שיירי מזון מקופסאות שימורים ושיירים ששרדו במחסנים ובתים נטושים לאורך הדרך. הם מקפידים להישמר מפני בני אדם אחרים, "הרעים". הווייתם היא תנועה מתמדת. הים הנגלה אליהם לבסוף הוא שחור. הילד מסרב לשתף את האב בחלומותיו. בשלבים מתקדמים של המסע מהרהר האב בחלומותיו האפשריים של בנו. האם הוא מכיר רק  את העולם שנגלה לפניו במסעם המשותף? האם יוכל לדמיין עולם אחר? בשלהי הספר האב מהרהר בעברו: "העולם שנעלם שב… הוא חשב על חייו. כל כך מזמן. יום אפור בעיר זרה שם עמד בחלון וצפה מטה ברחוב. על שולחן עץ מאחוריו דלקה מנורה קטנה. על השולחן ספרים וניירות… הוא הרים אחד מן הספרים ורפרף באגודל על פני הדפים הצבים הכבדים. הוא לא היה חושב שערכו של הדבר הפעוט ביותר מושתת על עולם שעתיד לבוא. זה הפתיע אותו. שהחלל שתפסו הדברים האלה הוא ציפייה כשלעצמו."[1]

מדינת ישראל הכירה זה מכבר בצורך להפחית פליטות כדי למנוע את הסיכונים החמורים שמציב משבר האקלים. לשם כך, נקשרה בהסכם פריס תוך קביעת יעדים מדינתיים להפחתת פליטות עד שנת 2050.[2] בדו"ח מיוחד שערך מבקר המדינה שנושאו "פעולות ממשלת ישראל והיערכותה למשבר האקלים 2021", המבקר מצא כי על אף שבשנים האחרונות אימצה ממשלת ישראל תוכנית לאומית להפחתת גזי חממה ואישררה את הסכם פריס, "ההתקדמות בהשגת כל היעדים הסקטוריאליים נעה בטווח שבין ב'פיגור' לאפס".[3] חרף נתונים אלו, משבר האקלים אינו מרכזי לדיון החוקתי בישראל. רשימה זו מבקשת לעורר את הדיון החוקתי במשבר האקלים ומוקדשת להשלכותיו על ילדים, בני נוער ומשמעות הזמן עבור אלו החיים בהווה ואלו שיחיו כאן בעתיד. כמו כן, הגם שהדיון בזיקה שבין משבר האקלים לפגיעה בזכויות צובר תאוצה בליטיגציה האקלימית ברחבי העולם, השלכותיו של המשבר על כבוד האדם טרם זכו להתייחסות ממצה בפסיקה או בספרות המחקרית ההשוואתית בנושא. רשימה זו מבקשת להתחיל להתמודד עם חלל זה ולבאר כיצד המשבר פוגע בכבוד האדם.[4]

משבר האקלים קורה ומחמיר בהווה. מקורו של המשבר בעבר; תוצר של תהליך ארוך שנים שהשפעותיו מצטברות. אולם, אחד הממדים הייחודיים ביחס למשבר האקלים קשור בהשפעתו על העתיד, ועוד יותר מכך, בשינוי שהוא כופה ביחס למשמעות העתיד. משבר האקלים מאיים במיוחד על זכויותיהם של ילדים ואלו שטרם נולדו. תובנה זו מגובה בממצאיהם של שלל גופים ומוסדות בינלאומיים,[5] ומעוררת שאלות תיאורטיות ומעשיות מורכבות, המניחות את סוגיית הזמן והעתיד במוקד הדיון החוקתי בליטיגציה האקלימית ברחבי העולם.

אין זה מפתיע, אפוא, שדמויות מובילות במחאת האקלים בעולם הם בני נוער. שלט המחאה של הנערה השוודית, גרטה תונברג, שעליו נכתב Skolstrejk för Klimatet )שביתה עבור האקלים), מבטא מחאה כנגד הפרת ההסכם הבלתי כתוב שבין ילדים להוריהם. בהסכם הזה הילדים נדרשים אך להיות "ילדים". המשימה העיקרית שלהם היא לשחק, לרכוש חברים, ללמוד ולגלות את העולם. ההסכם נועד לשמור על הילדים חפים מדאגות. הללו מונחות על כתפי הוריהם, שנושאים באחריות לדאוג לרווחתם בהווה ולהבטיח את חייהם בעתיד. במציאות שבה המחוקקים לא פועלים כדי לשמור מפני פגעי משבר האקלים בהווה ובעתיד, ועסוקים במימוש מאווייהם בהווה, הליכה לבית הספר היא בזבוז זמן או, גרוע מכך, שיתוף פעולה עם מנגנון נואל. מתוך ההגיון הזה צומחת תנועת "המרד בהכחדה" (extinction rebellion) או מחאת ימי שישי למען העתיד (Fridays for the Future).

לאחר כריתת הסכם פריס בשנת 2015 נותב חלק ניכר מהמאבק האקלימי של בני הנוער לבתי המשפט. הללו נדרשו להכריע האם חקיקה (או היעדר חקיקה), שהשלכותיה הוודאיות יגרמו להפרה של זכויות יסוד, היא בלתי חוקתית?

קו טיעון מרכזי לעתירותיהם של בני נוער מול ערכאות שונות ברחבי העולם הוא שמדיניות לוקה בחסר ביחס למשבר האקלים פוגעת בזכויות יסודיות כמו הזכות לחיים או הזכות לבריאות.[6] היקפן הנרחב של תביעות אלו זיכה את גל הליטיגציה שכולל אותן במינוח "מפנה הזכויות"[7]. כך, למשל, בפרשת ג'וליאנה בארצות הברית חברה הנערה ג'וליאנה לבני נוער נוספים ועורכי דין סביבתיים בטענה שכישלונה של הממשלה הפדרלית להתמודד עם משבר האקלים מהווה הפרה של החוקה. עתירתם התמקדה בעיקר בזכות לחיים, בזכות להליך הוגן ובדוקטרינת הנאמנות הציבורית (public trust doctrine).[8] קו טיעון נוסף נוגע לפגיעה הייחודית של משבר האקלים בזכויות ילדים. ועדת האו"ם לזכויות הילד בעניין סאצ'י קבעה כי העותרים, בשל היותם ילדים, חשופים באופן מיוחד להשפעות משבר האקלים גם באופן שבו הוא נחווה על ידיהם כעת וגם בפוטנציאל הפגיעה שלו בהם לאורך חייהם.[9]

 ניתן להבין את ההליכים המשפטיים ברחבי העולם גם כניסיון לתבוע מדור ההורים לפעול באחריות כלפי ילדיהם. משכך, הגם שמאמרים שונים המשיגו את הפניה למשפט חוקתי במסגרת הליטיגציה האקלימית "מפנה הזכויות," הרי שעיקר הניתוח המשפטי בפסיקה נוטה להתמקד בשאלת האחריות ובהתנערות המדינה מחובותיה כלפי תושביה, ובמיוחד תושביה הקטינים. טענה ברוח זו הובילה את בית המשפט החוקתי הפדרלי בגרמניה לטבוע את מושג ה"הפרה מקדמית" או "הפרה צופה פני עתיד" ("Eingriffsähnliche Vorwirkung, "advance interference-like effect‏).[10] הפרה מקדמית מתייחסת להשפעות שליליות עתידיות של מחדלי ההווה.[11] על פי קביעת בית המשפט, כאשר דור ההווה צורך כמויות גדולות של התקציב הפחמני ונושא בנטל קטן יחסית של המאמץ להפחית את הזיהום הנגרם ממנו, הוא מעביר את עיקר נטל הפחתת הזיהום על הדורות הבאים וחושף את חייהם לאובדן נרחב של חירות. בחינת מידתיות המגבלות על החירות העתידית צריכה להיעשות מנקודת המבט של ההווה, כאשר ניתן עדיין לשנות את מהלך הדברים.[12]

ההמשגה הקיימת של בתי המשפט ברחבי העולם מתמקדת, אפוא, בפגיעה בזכויות בסיסיות דוגמת הזכות לחיים או שלמות הגוף, פגיעה בזכויות ילדים ופגיעה בחירות. הפגיעה בזכויות הללו נכללת בהכרח במודל הביניים של כבוד האדם במשפט הישראלי.[13] אולם, לצד הדיון בזכויות, טענתי ברשימה זו הנה כי הפגיעה החוקתית הנגרמת בשל משבר האקלים פוגעת בליבת המשמעות של כבוד האדם עצמו.

אבהיר טענתי זו: ראשית, יחס "דור ההווה" לילדים ולמי שיחיה אחריהם בהקשר האקלימי הוא יחס אינסטרומנטלי: איכות חייהם ובריאותם מופקרים כאמצעי בלבד לאפשר את איכות החיים בהווה. משכך, היעדר חקיקה, או הותרת חקיקה שאינה מותאמת להתמודדות עם משבר האקלים על כנה, פוגעת בכבוד האדם. הפגיעה בכבוד האדם באה לידי ביטוי ביחס לילדים ודורות העתיד – שאינם יכולים ליטול חלק בעיצוב סדר היום הפוליטי כבוחרים ונבחרים – כמי שמהווים אמצעי בלבד למימוש מאווייהם של בעלי זכות ההצבעה. בניגוד למצבים קודמים, שבהם בני אדם הרעו עם מצבם של ילדיהם והדורות הבאים מתוך חוסר ידיעה או מחשבה שהעתיד צופן גם שיפורים לדורות הבאים, מתאפיינת המדיניות האקלימית היום בידיעה הברורה של דור ההווה כי יש בהתנהלות של "עסקים כרגיל" כדי להמיט אסון ולהרע באופן ניכר את תנאי החיים של מי שיחיו כאן אחרינו. דור מבוגרי ההווה ניצב, אפוא, בעמדת כוח ייחודית ביחס לעיצוב עתידם של מי שיחיו כאן אחריו. 

שנית, עתירות רבות, במיוחד בצפון הגלובלי, מתמקדות בשאלה האם החקיקה האקלימית הקיימת מספיקה על מנת לעמוד בתנאי הסף הבסיסיים שנקבעו בהסכם פריס וזאת על מנת שלא לעבור את "נקודת האל חזור" של המעלה וחצי מעל התקופה הפרה־תעשייתית.[14] הבטחת תנאי הקיום הבסיסיים מעוגנת במשפט הישראלי ברעיון של קיום מינימלי בכבוד. בהיעדר הסכמה נורמטיבית, הידע המדעי ו"המספר" – 1.5 מעלות – הצליחו ליצור בסיס להסכמה חוצת גבולות שמשמשת בסיס לביקורת שיפוטית.  עם זאת, היעד המספרי המדעי הוא ממוצע. הוא משקף השטחה של השלכות שונות של משבר האקלים על אנשים ומקומות שונים בעולם.[15] הפגיעה הצפויה בגין משבר האקלים תתבטא בהיעדר זמינות ונגישות של תשתיות אנרגיה– אספקת מים, שינוע מזון, חימום בחורף, קירור בקיץ – ותפגע באופן ניכר וקשה יותר במי שהיו חלשים יותר מלכתחילה.[16] גם במובנים אלו יש קשר הדוק בין התמודדות עם משבר האקלים לבין הבטחת מינימום קיום בכבוד.

שלישית, לצד השלכותיו של משבר האקלים על אי השוויון המרחבי־כלכלי הוא משפיע גם על האפשרות לקיים שונות תרבותית. במונחי כבוד האדם, התמודדות רופסת מול משבר האקלים פוגעת באפשרות לקיים פלורליות אנושית. טענה זו היא טענה מרכזית בליטיגציה האקלימית שמובילות קבוצות מיעוט תרבותיות,[17] אך נוגעת, למעשה, לליבת המשמעות של כבוד האדם: האפשרות של בני אדם לכתוב את סיפור חייהם. לכאורה, כל מדיניות היא בחירה שמצמצמת אפשרויות מסוימות ופותחת את הדלת לאחרות. אולם, אי נקיטת צעדים משמעותיים לעצירת ההתחממות הגלובלית לפני הגעתה לנקודת האל־חזור היא מהלך שגודע בוודאות מכלול רב של אפשרויות – סיפורי חיים ושבילי דרך – עבור מי שיחיו כאן בעתיד הקרוב והרחוק יותר. זכותה של בת אדם לכבוד מבוססת על הבטחת התנאים שיאפשרו לה לבחור במשעולים שבהם יעבור סיפור חייה ולאפשר לה להתמיד בהם לאורך זמן. נקיטת מדיניות שאינה עומדת ביעדים המוסכמים ביחס למשבר האקלים היום הופכת את המחר ללוט בערפל סמיך במיוחד. אי נקיטת צעדים למנוע את המשבר היום מצמצמת, אפוא, עבור החיות כיום את אופק האפשרויות שלהן מחר ומערערת על האפשרות לקוות לעתיד טוב יותר או לעתיד בהיר מסוג כלשהו. או בלשונו של קורמאק מקארתי, שהציטוט מספרו פתח רשימה זו: ללא "הציפייה כשלעצמה".[18] בתוך כך, מדיניות כזו פוגעת באופן ניכר באפשרותן לפעול כסופרות של ספור חייהן.


דורין לוסטיג היא מרצה בכירה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל־אביב.

אזכור מוצע: דורין לוסטיג "כבוד האדם ומשבר האקלים: רשימה בעקבות ציון יום האקלים לרגל פתיחת ועידת האקלים של האו"ם (COP27)" ICON-S-IL Blog‏ (7.11.2022).


[1] קורמאק מקארתי הדרך 137 (אמיר צוקרמן מתרגם 2009).

[2] Paris Agreement to the United Nations Framework Convention on Climate Change, Dec. 12, 2015, T.I.A.S. No. 16-1104 (להלן: הסכם פריס). ראו גם החלטה 542 של הממשלה ה־34 "הפחתת פליטות גזי חממה וייעול צריכת האנרגיה במשק" (20.9.2015); החלטה 2041 של הממשלה ה־34 "אשרור הסכם פריס בדבר התמודדות בינלאומית עם שינויי האקלים" (14.11.2016); החלטה 171 של הממשלה ה־36 "מעבר לכלכלה דלת פחמן" (25.7.2021).

[3] מבקר המדינה פעולות ממשלת ישראל והיערכותה למשבר האקלים 66 (2021).

[4] רשימה זו מבוססת, בין השאר, על פרק שצפוי לצאת בספר ריבלין. ראו דורין לוסטיג "ילדי השנים האבודות: המשפט החוקתי של משבר האקלים" ספר אליעזר ריבלין (אהרן ברק ואח' עורכים, צפוי להתפרסם ב־2023).

[5]  U.N. High Commissioner for Human Rights (OHCRH), Analytical study on the relationship between climate change and the full and effective enjoyment of the rights of the child, A/HRC/35/13 (May 4, 2017); UNICEF, Unless We Act Now: The Impact of Climate Change on Children 6 (2015) (להלן: UNICEF); UN Committee on the Rights of the Child (CRC), General comment no. 15, ¶50 CRC/C/GC/15 (Apr. 17, 2013); Human Right Council, Report of the Special Rapporteur on the Issue of Human Rights Obligations Relating to the Enjoyment of a Safe, Clean, Healthy and Sustainable Environment,  A/HRC/37/59 (Jan. 24, 2018),  (להלן: דו"ח ינואר 2018); Intergovernmental Panel on Climate Change (IPCC), Global Warming of 1.5°C, 47 (Valérie Masson-Delmotte et al. eds., 2018).

[6] ראו, למשל, Corte Suprema de Justicia [C.S.J.] [Supreme Court], Apr. 5, 2018, Demanda Generaciones Futuras v Minambiente 1 ¶¶1, 2.2, 4-5 ¶14, 45¶14 (Colom.) [Future Generations v. Ministry of the Environment and Others]. טענות אלו מגובות במקורות בינלאומיים שונים, וראו, למשל, U.N. High Commissioner for Human Rights (OHCRH), Analytical study on the relationship between climate change and the full and effective enjoyment of the rights of the child, A/HRC/35/13 (May 4, 2017); UNICEF, לעיל ה"ש 5, בעמ' 6;UN Committee on the Rights of the Child (CRC), General comment no. 15 ¶50 CRC/C/GC/15 (Apr. 17, 2013); דו"ח ינואר 2018, לעיל ה"ש 5; Intergovernmental Panel on Climate Change (IPCC), Global Warming of 1.5°C, 47 (Valérie Masson-Delmotte et al. eds., 2018).

[7] למיפוי מורחב של הליטיגציה האקלימית הממוקדת בפגיעה בזכויות יסוד, ראו Joana Setzer & Catherine Higham, Global Trends in Climate Change Litigation: 2021 Snapshot 32-34 (2021) ; Non-U.S. Climate Change Litigation: Human Rights, Sabin Center for Climate Change Law; וכן U.S. Climate Change Litigation: Constitutional Claims, Sabin Center for Climate Change Law.

[8] Juliana v. United States, 217 F. Supp. 3d 1224 (D. Or. 2016).  

[9] Committee on the Rights of the Child 104/2019, U.N. Doc. Des. CRC/C/88/D/104/2019 (Oct. 8, 2021) (להלן: עניין סאצ'י). קביעות אלו הקנו לילדים העותרים מעמד של קורבנות על פי האמנה. יחד עם זאת, העתירה נדחתה מטעמים פרוצדורליים של אי מיצוי סעדים.

[10] BVerfG, 1 BvR 2656/18, Mar. 24, 2021, בפס' 184 (להלן: עניין ניובאוור).

[11] שם, בפס׳ 184–187.

[12] שם, בפס׳ 192.

[13] בג"ץ 4128/02 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ראש־ממשלת ישראל, פ"ד נח(3) 503, 518 (2004) ("פרשנות חוקתית של הזכות לכבוד חייבת לקבוע את מידותיה החוקתיות. אין לצמצמה אך לעינויים ולהשפלה, שכן בכך נחטיא את התכלית המונחת ביסודה; אין להרחיבה באופן שכל זכות אדם תיכלל בה, שכן בכך נייתר את כל זכויות האדם האחרות הקבועות בחוקי היסוד. פרשנותה הראויה של הזכות לכבוד צריכה לנווט עצמה בין שני הקצוות"). ראו גם בג"ץ 6427/02 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' הכנסת, פ"ד סא(1) 619, פסק הדין של הנשיא ברק (2006); בג"ץ 2605/05 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים, חטיבת זכויות האדם נ' שר האוצר, פ"ד סג(2) 545, פסק הדין של הנשיאה ביניש (2009) ("הזכות לכבוד האדם אינה כוללת אך את אותן פגיעות מובהקות הקשורות לאנושיותו של האדם, כגון פגיעות גופניות ונפשיות, השפלה והשמצה, אולם מנגד היא אינה משתרעת על זכויות האדם כולן." שם, בעמ' 612).

[14] ראו, למשל, עניין ניובאוור, לעיל ה"ש 10, בפס' 21–22, 210; ראו גם HR 20 December 2019, ECLI 2020, 19/00135 m.nt. (Urgenda Foundation/State of the Netherlands) (Neth.).

[15] טענה זו הועלתה על ידי פרופסור און ברק וד"ר אבנר וישניצר במסגרת הדיונים של מעבדת האקלים של אוניברסיטת תל־אביב בסתיו 2021. אני מודה להם על דיונים מעשירים ומאירי עיניים בסוגיה הזו.

[16] חנין שיבלי, נעמה טשנר וסתיו שפירא "עוני אנרגטי בתנאים של שינויי אקלים והשלכותיו על החוסן הקהילתי" קריאות ישראליות 2 (2022).

[17] ראו, למשל, Petition to the Inter American Commission on Human Rights Seeking Relief from Violations Resulting from Global Warming Caused by Acts and Omissions of the United States 1, 4-7 (Dec. 7, 2005).

[18] הדרך, לעיל ה"ש 1, בעמ' 113.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: