כרוניקה של כשלון ידוע מראש: למה לא הייתי יושבת בוועדה הדנה בחוק-יסוד: החקיקה? / רבקה ווייל

שר המשפטים, גדעון סער, הקים ועדה המורכבת מנציגי הקואליציה כדי לבחון את שאלת אימוצו של חוק-יסוד: החקיקה.[1] גם מכיוון בית המשפט העליון נשמעה זעקה בשנה האחרונה "הבו לנו כבר את חוק-יסוד: החקיקה."[2] מדובר בחוק יסוד חמקמק שהועלו נוסחים רבים לכינונו לאורך השנים.[3] אלה לא הצליחו להבשיל לכדי קונצנזוס. במיוחד זכורה לטוב הועדה בראשות השר יעקב נאמן משנת 2004 שהותירה נוסח לא מנומק לחוק היסוד אשר מהווה את נקודת הפתיחה לדיון הנוכחי.[4] לכל אחד מהשחקנים הפוליטיים יש מוטיבציה אחרת לשאוף לאימוצו של חוק-יסוד: החקיקה. ברשימה זו, אני מבקשת לבחון מדוע התעורר עניין מחודש בחוק יסוד זה ומה הסיכוי של השחקנים הפוליטיים השונים להשיג את מטרתם. ההצעות הרווחות לחוק-יסוד: החקיקה לוקחות את המצב החוקתי הקיים כנתון וחותרות לשריין אותו בשינויים מסוימים. אולם, לגישתי, אסור לנתק בין אופן אימוץ החוקה הישראלית לאופן בו ראוי להסדיר את תיקונה.[5]

מטרות השחקנים הפוליטיים

הפוליטיקאים בישראל מונעים בעת הזו משתי שאיפות עיקריות: האחת, לקבוע את כללי המשחק החוקתיים. השניה, להסדיר את היחסים בין בית המשפט לרשויות הנבחרות. הצורך בקביעת כללי משחק ברורים ומוסכמים מתחדד לאור העובדה שאנו במוקדו של משבר חוקתי חריף, שהוביל לקיום ארבעה סבבי בחירות בתוך שנתיים, כשבמוקד חלקן שאלת כשירותו של נאשם בפלילים לכהן כראש ממשלה.[6] את ישראל מנהיגה כיום ממשלת חילופים יוצאת דופן שבראשה מפלגת מיעוט, ששבעה מחבריה נבחרו לכנסת .[7] לפניה, כיהן ראש ממשלה שהואשם בפלילים.[8] בקרב הציבור שוררת התחושה ששחקנים פוליטיים משנים את חוקי היסוד – חוקתה של המדינה – השכם והערב לפי צרכים קואליציוניים מזדמנים.[9] כך, למשל, חוק-יסוד: הממשלה נוסח מחדש כדי להסדיר הקמתה של ממשלת חילופים בעלת שני ראשי ממשלה מכהנים בו-זמנית, ובכך לאפשר את הקואליציה של גנץ ונתניהו.[10]

הצורך בהסדרת היחסים בין הפוליטיקאים והשופטים נובע מרצון פוליטיקאים רבים לחזק את מעמד הגופים הנבחרים לאחר המהפכה החוקתית. רבים שואפים לשלול מבתי המשפט הנמוכים את כוח הביקורת השיפוטית לבטל חוקים, ולרכזו בידי בית המשפט העליון בלבד.[11] הם מבקשים כי גם בבית המשפט העליון יהא ניתן לעשות שימוש בכוח זה רק ברוב מיוחד.[12] בנוסף, רבים רוצים לאמץ פסקת התגברות מפורשת שתקנה לכנסת את הסמכות להתגבר על פסיקת בית המשפט ו/או על החוקה. באופן זה, הכנסת תהיה בעלת כוח המילה האחרונה בנושאים חוקתיים. רבים המבקשים שיהא די ברוב של 61 חברי כנסת, רוב שהוא בהישג ידה של קואליציה, כדי להתגבר.[13] הפוליטיקאים גם מבקשים להבהיר כי אל לבית המשפט להתערב בהליכי חקיקה אלא אם כן לא קוימו דרישות רוב הקבועות בחקיקה.[14] הם גם רוצים לשלול את סמכות בית המשפט לבטל תיקוני חוקה בשם דוקטרינת התיקון החוקתי שאינו חוקתי.[15]

מנגד, גם בית המשפט העליון משווע לחוק יסוד זה. בית המשפט חש כי הכנסת אינה נוהגת בכבוד כלפי חוקי היסוד.[16] שופטים, ובעיקר שופטים בדימוס, לא מהססים להביע דעתם על הנוסח הראוי לחוק היסוד. הם מקווים כי באמצעות אימוץ חוק-יסוד: החקיקה, תוקנה לגיטימציה למהפכה החוקתית ולסמכות בית המשפט לבטל חוקים.[17] הם רוצים לשריין את חוקי היסוד הקיימים, כך שלא ניתן יהיה לשנותם ברוב של 2 נגד 1, אלא רק ברוב מיוחד.[18] הם מוכנים לשלם את המחיר בדמות אימוץ פסקת התגברות כללית ובלבד שניתן יהא לעשות שימוש בה רק בתמיכת רוב גדול, ולא רוב קואליציוני, של חברי כנסת.[19]

על הקשר בין אימוץ לתיקון חוקה

דומה כי השחקנים הפוליטיים אינם מבקשים לפתוח את הליך אימוץ החוקה מחדש. במקום, הם מבקשים לשריין את חוקי היסוד הקיימים, ובכך לקבע את כללי המשחק הקיימים במידה רבה. אולם, לטענתי, אופן אימוץ החוקה הישראלית חייב להשפיע על ההליך הראוי לתיקונה. אין קיצורי דרך אם רצון השחקנים הפוליטיים להביא ללגיטימציה רבה יותר למעמדה של החוקה הישראלית.   

למה שנסבור כי אין קשר בין אופן אימוץ החוקה לבין אופן תיקונה? ראשית, אמפירית כבר יש לנו חוקה בדמות חוקי היסוד. בית המשפט העליון הכיר בחוקי היסוד כחוקתה של המדינה בפרשת בנק המזרחי ברוב של שמונה מתוך תשעה שופטים.[20] לכן, שחקנים רבים סבורים שכל שנותר לעשות הוא לשריין את התוצר הזה.[21] באופן זה, נקטין מחלוקות, נקנה לגיטימציה ונמנע מחטפים פוליטיים מזדמנים. שנית, מלומדים רבים סבורים כי הסמכות לתקן את החוקה היא סמכות נחותה ונגזרת מהסמכות ליתן את החוקה מלכתחילה. למעשה, על בסיס הבחנה זו, נוצרה ספרות שלמה סביב הרעיון שתיקון חוקתי יכול להיות לא חוקתי.[22]

בשונה מהגישה הרווחת, לטענתי, שתי הסמכויות – האימוץ והתיקון – מצויות באותו מדרג נורמטיבי.[23] עקרון זה הוכר כבר בתקופת המשנה ונקבע כי "הפה שאסר הוא הפה שהתיר."[24] כפי שתיקון חוק מניח את אותה הסמכות ליתן את החוק מלכתחילה, הוא הדין בתיקוני חוקה. למעשה, מבחינות רבות התיקון משקלל את המצב העכשווי של העם ומשקף את רצון הציבור בהווה. לכן, הוא בעל לגיטימציה רבה יותר מהחוקה המקורית.[25]

במאמרי משנת 2007, "הנשאל את פי העם", ניתחתי באופן תאורטי והשוואתי את תהליכי אימוץ ותיקון חוקה המקובלים בעולם.[26] הגעתי למסקנה שישנם שני מודלים מרכזיים להליך אימוץ ותיקון חוקה העומדים בפני הכנסת, כפי שגם נדונו בפרשת בנק המזרחי.[27]

  1. מודל ריבונות המחוקק: המודל האחד הוא של ריבונות המחוקק, כולל סמכותו לכבול את עצמו מבחינת תוכן ו/או פרוצדורה.[28] תחת מודל זה, הכנסת היא שקובעת את כללי המשחק ובעלת סמכות עליונה לגבי תוכן החוקה. זהו המודל שאומץ ברבות ממדינות מזרח ומרכז אירופה לאחר נפילת מסך הברזל.[29]
  2. מודל ריבונות העם: המודל המתחרה הוא מודל של ריבונות העם. מודל זה שואף לוודא כי העם הוא הגוף שמאמץ ומתקן את החוקה. כמובן, ה"עם" הינו מושג אמורפי. בהשתמשנו במונח עם, הכוונה היא שהליכי אימוץ ותיקון החוקה ישקפו את רצון העם בקירוב טוב יותר מפעולת בית המחוקקים גרידא.[30] הרי, אפילו כשהמחוקק פועל בתמיכת רוב מיוחס, מחקרים רבים מוכיחים כי אין ערובה שפעילותו אכן תשקף את רצון העם. כביטוי לכך, החוקה האירופאית התקבלה על ידי בתי המחוקקים של מדינות שונות ברוב גדול. אך, לעיתים, חוקה זו כשלה במשאלי עם באותן מדינות.[31] רוב גדול בגוף המחוקק לא מבטיח שזו דעת העם.

לפי ההצעות הרווחות כעת, חוק-היסוד: החקיקה יציב את ישראל תחת וריאציה של מודל ריבונות המחוקק, במסגרתה רוב מיוחס של חברי כנסת יוכל לתקן את החוקה.[32] אני סבורה כי לא ראוי לדרוש רוב מיוחס לתיקון החוקה מבלי לדרוש רוב לאימוצה מלכתחילה. לא ראוי שרוב מקרי יקבע סטטוס קוו אשר לא ניתן יהא לסטות ממנו אלא ברוב מיוחד. הדבר מקנה כוח וטו למיעוט באופן לא דמוקרטי.[33] יתירה מכך, היה והכנסת תשריין חוקי יסוד באופן שלא ניתן לשנותם אלא ברוב מיוחס, ולאחר מכן תחליט הכנסת להפר את הרוב המיוחס ולתקן חוקי יסוד ברוב רגיל, אזי בית המשפט יעמוד בפני שאלה קשה אם ראוי לאכוף על הכנסת את המגבלות העצמיות שלה.[34] עד כה, כשבית המשפט כפה על הכנסת לציית למגבלות של שריון, דובר בדרישה לעמוד ברוב של 61 חברי כנסת. 61 חברי כנסת מהווים רוב רגיל אם כל חברי הכנסת נוכחים במליאה וכולם מצביעים.[35]

לדעתי, המודל השני, הדוגל בריבונות העם, הוא עדיף. הוא יוצר היררכיה אמיתית בין חוקה לחוקים רגילים ומקנה לגיטימציה חזקה לביקורת שיפוטית ככלי להגנה על רצון העם כביטויו בחוקה מפני ניסיונות המחוקק לשחוק אותו באמצעות חוקים רגילים.[36] כלומר, זהו מודל היוצר הגבלה ממשית של המחוקק. תיקון ואימוץ חוקה לפי מודל זה מחייב הליך קונצנזואלי. מודל זה יחייב הבאת חוקי היסוד ו/או תיקונים להם לאישור הציבור. שיתוף הציבור יכול להיעשות במספר דרכים: (1) דרישה לקיום משאל עם, בנוסף להשגת רוב מיוחד בכנסת.[37] (2) דרישה שרוב מיוחד בשני בתי מחוקקים עוקבים יסכים לחוקה או לתיקון שלה, כשהבחירות יעמידו את הסוגייה החוקתית במוקד הקמפיין.[38] (3) בחירת אסיפה מכוננת מיוחדת לאימוץ חוקה,[39] אף שאני סבורה כי זהו תהליך פחות ריאלי בהקשר הישראלי. ישראל היא מדינה קטנה, וספק אם יש מקום לקיים במקביל גם בית מחוקקים וגם אסיפה מכוננת. ספק אם האישים הציבוריים שהציבור יחפוץ בהם לניסוח החוקה יהיו שונים מאלה היושבים בבית המחוקקים. מכל מקום, לפי מודל זה, נדרש שחוקי היסוד המקוריים יקבלו את הסכמת העם כתנאי לשריונם. משתתקבל הסכמת העם לאימוצם, ניתן לדרוש כי גם שינוי חוקי היסוד יצריך את הסכמת העם.

בנוסף, ייתכן שילוב היברידי של שני המודלים: מודל ריבונות המחוקק ומודל ריבונות העם. הקושי הוא שהמחירים של הכלאה זו עולים על היתרונות. אם החוקה תאומץ בהסכמה רחבה אך תהא ניתנת לשינוי על ידי רוב מיוחד בגוף המחוקק, הציבור לא ייקח ברצינות את ההליך החוקתי.[40] גם שילוב הפוך הוא בעייתי: אם החוקה תאומץ על ידי המחוקק אבל לא ניתן יהיה לשנותה אלא בהסכמת העם, ניצור סטטוס קוו חוקתי שמקורו במחטף פוליטי. ספק אם יהא ראוי לבית המשפט להגן על סטטוס קוו שכזה אם יופר, באופן שהכנסת תבקש לשנות החוקה מבלי לקיים את תנאי השריון הקבועים בה.

המגבלות האינהרנטיות על חוק-יסוד: החקיקה

הפוליטיקאים גם מבקשים כי חוק-יסוד: החקיקה ישלול מבית המשפט סמכות להחיל ביקורת על תוכן החוקה.[41] אולם, ספק אם מטרה זו היא בהישג ידם. כך, למשל, הפרלמנט ההודי ניסה באמצעות תיקון חוקתי לקבוע שאין לבית המשפט סמכות להחיל את דוקטרינת התיקון החוקתי שאינו חוקתי. אולם, בית המשפט החוקתי פסל את התיקון החוקתי הזה וקבע כי אין לפרלמנט סמכות לשלול את הכוח השיפוטי.[42]

בנוסף, הפוליטיקאים סבורים שהם יקבעו באמצעות חוק-יסוד: החקיקה מנגנון אקסקלוסיבי לתיקון החוקה. אולם, גם כאן דומה כי הם יוותרו ותאוותם בידם. הניסיון בעולם מלמד שחוקות משתנות גם בדרכים שונות מהמסלולים הקבועים בחוקה לתיקונן, כולל באמצעות אימוץ חוקים חוקתיים ומתן פסקי דין מהפכניים על ידי בתי משפט חוקתיים.[43]

סוף דבר

אימוץ חוק-יסוד: החקיקה בהיעדר קונצנזוס להליך לא יהווה הישג. הוא רק יעמיק את השסעים בין הכנסת ובין בית המשפט, ובקרב הציבור הישראלי. כדי להביא יותר לגיטימציה למפעל החוקתי הישראלי, אין מנוס מלפנות לעם כדי לאשרר את חוקי היסוד הקיימים בטרם שריונם. הליך כזה כרוך בסיכון לא טריוויאלי שהעם לא יסכים לתכני החוקה. אולם זהו סיכון ששווה לקחתו אם רצוננו בחוקה שתעמוד במבחן הזמן. מבחינה זו, היה על שר המשפטים למנות מראש גם נציגים של האופוזיציה לוועדה לניסוח חוק-יסוד: החקיקה, ולא להסתפק בייצוג בוועדה של חברי הקואליציה בלבד. בהיעדר ייצוג כאמור, מדובר בכרוניקה של כשלון ידוע מראש.[44]


רבקה ווייל היא פרופ' חבר, בית ספר הארי רדזינר למשפטים, אוניברסיטת רייכמן. רשימה זו מבוססת על הרצאה שנתתי ביום 3.3.2022 במסגרת הכנס השנתי של האגודה השנתית לחקיקה על חוק יסוד: החקיקה. אני מודה לירדן כרמלי על העזרה במחקר ולשני שניצר על העריכה.

ציטוט מוצע: רבקה ווייל "כרוניקה של כשלון ידוע מראש: למה לא הייתי יושבת בועדה הדנה בחוק-יסוד: החקיקה?" ICON-S-IL Blog‏ (5.5.2022).


[1] טובה צימוקי ״להכנת חוק יסוד וקביעת כללי המשחק מול העליון: זו הוועדה שיכנס סער״ Ynet (23.6.2021).

[2] בג"ץ 5969/20 שפיר נ' הכנסת, פס׳ 3 לפסק הדין של השופט עמית (נבו 23.5.2021).

[3] הצעות לחוק-יסוד: החקיקה הועלו למן שנות השבעים. ראו, למשל, הצעת חוק-יסוד: החקיקה, ה"ח התשל"ו 133.

[4] "חוק-יסוד: החקיקה – נוסח של ועדת נאמן" הכנסת; יובל יועז ״ועדת סער פשוט צריכה לאמץ את חוק יסוד החקיקה שגיבשה ועדת נאמן לפני 20 שנה״ זמן (27.6.2021). לדיון בנוסח חוק-יסוד: החקיקה של ועדת נאמן, ראו רבקה ווייל ״הנשאל את פי העם? על הקשר בין הליכי אימוצה של חוקה לבין הליכי תיקונה״ משפט וממשל י 449 (2007).

[5]  לדיון נרחב בשאלה אם יש חוקה לישראל ומה טיבה, ראו רבקה ווייל ״עשרים שנה לבנק המזרחי: סיפורה הפיקנטי של חוקת הכלאיים הישראלית״ עיוני משפט לח 501 (2016) (להלן: ווייל "חוקת הכלאיים").

[6] מורן אזולאי ״בפעם הרביעית תוך שנתיים: ישראל בוחרת״ Ynet‏ (23.3.2021). 

[7] עמית סגל ״׳זו ממשלת מיעוט, אין מנוס מבחירות׳: המהלך של סמוטריץ' לפיזור הכנסת״ N12 (18.4.2022).

[8] רבקה ווייל ״הביטה וראה את חרפתנו': על ראש ממשלה נאשם בפלילים" ICON-S-IL Blog‏ (2.4.2020); רבקה ווייל "האם הדחה שיפוטית של ראש ממשלה בישראל היא חוקתית?" משפט וממשל כא 49 (2020).

[9]  על תיקוני חוקי יסוד כדי לשרת צרכים קואליציוניים, ראו אריאל בנדור "פגמים בחקיקת חוקי-היסוד" משפט וממשל ב 443 (1994); ווייל "חוקת הכלאיים", לעיל ה"ש 5, בעמ' 547; רבקה ווייל "על המגבלות האינהרנטיות על סמכות ההתגברות בחוקה הישראלית: סיפורה של ההתגברות מסעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת דרך תיקונים רטרואקטיביים לחוקה וכלה בעקרונות העל" ספר גרוניס (אהרן ברק ואח' עורכים, צפוי להתפרסם) (מצוי על אתר SSRN מאז 12.4.2019) (להלן: ווייל "על המגבלות האינהרנטיות").

[10] ס׳ 13א לחוק-יסוד: הממשלה. רבקה ווייל "על 'השילוש הקדוש': על ראש ממשלה, ממלא מקום ראש ממשלה ו"ראש ממשלה חלופי" הנאשמים בפלילים" ICON-S-IL Blog‏ (5.5.2020).

[11] ראו, למשל, הצעת חוק-יסוד: ההתגברות (תיקוני חקיקה), פ/530/21 (חברי הכנסת היוזמים: מאי גולן, אמיר אוחנה, מכלוף מיקי זוהר, אופיר כץ, מרדכי יוגב, דוד ביטן, אוסנת הילה מארק, שלמה קרעי, אופיר סופר ואריאל קלנר); הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – פסקת התגברות), פ/237/24 (חברי הכנסת היוזמים: עמיחי שיקלי, ניר אורבך ועידית סילמן). גם שר המשפטים הנוכחי, גדעון סער, אמר בריאיון כי הוא מאמין במודל ריכוזי. ראו יהודה יפרח ״גדעון סער: ׳אני לא הפרתי שום הבטחת בחירות מקור ראשון (31.10.2021) (להלן: ריאיון עם שר המשפטים גדעון סער).

[12] ראו, למשל, תזכיר חוק-יסוד: החקיקה משרד המשפטים (19.12.2017).

[13] ראו, למשל, הצעת חוק-יסוד: החקיקה והגבלת ביקורת שיפוטית על חוקים, פ/2786/24 (הצעתו של חבר הכנסת יריב לוין).

[14] ראו, למשל, הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – פסקת התגברות), פ/1286/24 (הצעתו של חבר הכנסת שמחה רוטמן) (להלן: הצעתו של רוטמן).

[15] שם, בס׳ 15א (ג) להצעה. דוקטרינה זו הוצעה לראשונה על ידי הנשיא ברק בע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221 (1995),ונותרה בצריך עיון. על גלגולי הדוקטרינה בארץ, ראו בהרחבה ווייל "חוקת הכלאיים", לעיל ה"ש 5, בעמ' 553–567. ראו גם רבקה ווייל "ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד: על מורשת חיות ונתניהו" ICON-S-IL Blog‏ (16.12.2021) (להלן: ווייל "על המורשת").

[16] ראו, למשל, עניין שפיר, לעיל ה״ש 2, בפס׳ 2 לפסק הדין של השופטת ברון (״הקלות הבלתי נסבלת שבה נעשה שימוש בהוראת שעה לתיקון חוק יסוד, מלמדת על כרוניקה ידועה מראש ומחייבת הצבת תמרור עצור: עד כאן.״). ראו גם ווייל "על המורשת", לעיל ה"ש 15.

[17] בג"ץ 5555/18 חסון נ' כנסת ישראל, פס׳ 91 לפסק הדין של הנשיאה חיות (נבו 8.7.2021).

[18] ראו, למשל, בג"ץ 4908/10 ח"כ בר-און נ' כנסת ישראל, פ"ד סד(3) 275, פס׳ 20 לפסק הדין של הנשיאה ביניש (2011).

[19] ווייל "על המגבלות האינהרנטיות", לעיל ה"ש 9. ראו גם בנצי רובין ״׳מני מזוז: ׳לא חושב שפסקת התגברות היא רעיון מופרך׳" סרוגים (28.10.2021); ״השופט בדימוס טירקל: אפשר לשקול את פסקת ההתגברות״ ערוץ 7 (18.4.2019).

[20]  ווייל "חוקת הכלאיים", לעיל ה"ש 5. לטענתי, השאלה המעניינת בהקשר הישראלי אינה אם יש לנו חוקה אלא איזה סוג של חוקה יש לנו: האם היא יוצרת חוקתיות חזקה או חלשה. ראו שם.

[21] יוחנן פלסנר ויובל שני שיקום האמון בפוליטיקה, חיזוק האדנים החוקתיים: רפורמה חוקתית לישראל 5 (2021).

[22] קלוד קליין "הסמכות המכוננת במדינת ישראל" משפטים ב 51, 54 (התש"ל); אריאל בנדור "המעמד המשפטי של חוקי-יסוד" ספר ברנזון כרך שני 119 (אהרן ברק וחיים ברנזון עורכים 2000); Yaniv Roznai, Unconstitutional Constitutional Amendment: The Limits of Amendment Powers 122 (2017) (the constitutional amendment power “is subordinated to the primary constituent power and inferior to it”).

[23] ווייל "הנשאל את פי העם", לעיל ה"ש 4, בעמ' 454. רבקה ווייל "שאלת גודל הרוב: על שריון, התגברות וחוק-יסוד: החקיקה" ICON-S-IL Blog(24.6.2021).

[24] משנה, כתובות ב, ב.

[25]   דין מיוחד חל כאשר מבקשים לתקן את החוקה כדי לאפשר פרישה של חלק מהאזרחים עם חלק מהטריטוריה של המדינה. לדיון מפורט, ראו Rivka Weill, Secession and the Prevalence of Both Militant Democracy and Eternity Clauses Worldwide, 40 Cardozo L. Rev. 905 (2018).

[26] ווייל "הנשאל את פי העם", לעיל ה"ש 4.

[27] פרשת בנק המזרחי, לעיל ה"ש 15. ראו גם ווייל "הנשאל את פי העם", לעיל ה"ש 4, בפרקים ב' ו-ג'; ווייל "חוקת הכלאיים", לעיל ה"ש 5, בעמ' 531–532, 549.

[28] ווייל "הנשאל את פי העם", לעיל ה"ש 3, בעמ׳ 455.

[29] שם.

[30] שם, בעמ׳ 474.

[31] שם.

[32] ראו לעיל מקורות המנויים בה"ש 4, 11–12.

[33] ווייל ״הנשאל את פי העם״, לעיל ה״ש 4, בעמ׳ 466.

[34] שם, בעמ׳ 467. ווייל "חוקת הכלאיים", לעיל ה"ש 5, בעמ' 522.

[35] זוהי גם הסיבה שהן בקנדה והן בישראל פסקת ההתגברות המפורשת אינה דורשת יותר מרוב פשוט (בקנדה) או רוב מוחלט (בחוק-יסוד: חופש העיסוק) של המחוקק כדי לחוקק חוק חורג. ראו ווייל ״שאלת גודל הרוב״, לעיל ה״ש 23.

[36] שם. ווייל "חוקת הכלאיים", לעיל ה"ש 5, בעמ' 540–544.

[37] ווייל ״הנשאל את פי העם״, לעיל ה״ש 4, בעמ׳ 469.

[38] שם, בעמ׳ 476.

[39] שם, בעמ׳ 470.

[40]  שם, בעמ' 463.

[41] הצעתו של רוטמן, לעיל ה"ש 14.

[42] Minerva Mills Ltd. v. Union of India, A.I.R. 1980 S.C. 1789, 198 (India). ראו גם Rivka Weill, The New Commonwealth Model of Constitutionalism Notwithstanding: On Judicial Review and Constitution-Making, 62 Am. J. Compar. L. 127 (2014).

[43] ווייל “"חוקת הכלאיים", לעיל ה"ש 59, בעמ' 531–532, 549. ראו גם Rivka Weill, Exploring Constitutional Statutes in Common Law Systems, in Quasi-Constitutionality and Constitutional Statutes: Forms, Functions, Applications 64 (Richard Albert & Joel I. Colón-Ríos eds., 2019).

[44] משחק מילים על בסיס גבריאל גארסיה מארקס כרוניקה של מוות ידוע מראש (טל ניצן מתרגמת 1998).

תגובה אחת בנושא “כרוניקה של כשלון ידוע מראש: למה לא הייתי יושבת בוועדה הדנה בחוק-יסוד: החקיקה? / רבקה ווייל

הוסיפו את שלכם

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: