סימפוזיון בנושא הגבלת כהונה של ראש ממשלה – חלק ה' | הגבלת כהונת ראש ממשלת ישראל – מדוע כן, ובעיקר מדוע לא / אסף שפירא

[דבר העורכת: סימפוזיון זה עוסק בהגבלת כהונה של ראש ממשלה. במסגרתו מתפרסמות רשימות מאת (לפי סדר א"ב): ד"ר רעות איצקוביץ'-מלכה, ד"ר אלעד גיל, ד"ר מורן קנדלשטיין-היינה, פרופ' יניב רוזנאי, ד"ר מעוז רוזנטל וד"ר אסף שפירא.]

ברשימה זו אטען כי הרעיון של הגבלת כהונת ראש ממשלת ישראל – שמופיע בהצעת חוק שאושרה לאחרונה בקריאה ראשונה בכנסת[1] – אינו מתאים לשיטת המשטר הפרלמנטרית הקיימת בישראל. זאת, הגם שהוא תואם עקרונות דמוקרטיים יסודיים שבאחרונה התעורר בישראל צורך מוגבר להגן עליהם, כמו תחרותיות וביזור עוצמה. ראשית, יישומו בפועל עלול ליצור שורה ארוכה של קשיים פוליטיים. שנית, הסכנה שראש ממשלה שיתקרב למגבלת הכהונה יבטל אותה או יתקן אותה חריפה במיוחד בישראל. אם בכל זאת תחליט הכנסת לאמץ הגבלת כהונה, יש לקבוע "תקופת צינון" שאחריה יוכל ראש ממשלה שהגיע למגבלת הכהונה לשוב ולהתמנות לתפקיד.

הגבלת כהונת ראש הממשלה – הצדקות נורמטיביות

הגבלת הכהונה אמנם צצה בשיח הפוליטי והציבורי בהקשר של ראש ממשלה ספציפי שכיהן תקופה רצופה ארוכה (נתניהו, בשנים 2009–2021) אך היא מבטאת רצון מוצדק להגן על שני עקרונות דמוקרטיים יסודיים – תחרותיות ותחלופה בשלטון, וביזור עצמה.[2] שני העקרונות האלה נחשבו בעבר "מוגנים" בישראל, אך נראה שבשנים האחרונות גבר האיום עליהם. 

ראשית, הסכנה שראש ממשלה ירכז יותר מדי עוצמה בידיו נחשבת פחותה במשטרים פרלמנטריים, כמו ישראל, לעומת משטרים נשיאותיים.[3] כך, ראשי ממשלה, בניגוד לנשיאים, אינם נהנים מלגיטימציה ציבורית הנובעת מבחירתם הישירה; אינם נהנים מסמכויות שונות של נשיאים במשטרים נשיאותיים (למשל – הם אינם מוגדרים כמפקדי הצבא ואינם יכולים לחסום חקיקה של הפרלמנט); ואינם נבחרים לתקופת כהונה קבועה וקשיחה – הרשות המחוקקת יכולה להדיח אותם בכל עת, ולעתים גם הקואליציה (כמו במקרה של אהוד אולמרט בשנת 2008) או המפלגה. ואולם נראה שסכנה זו של ריכוז עוצמת-יתר בידי ראש הממשלה גברה בשנים האחרונות, לאור העובדה שסמכויותיהם ועוצמתם של ראשי ממשלה במספר דמוקרטיות פרלמנטריות התחזקו בתהליך שמכונה "נשיאותיזציה" או "התנשיאותיות" (presidentialization).[4]

בישראל מתרחש תהליך דומה, שבא לידי ביטוי בהעצמת כוחו של ראש הממשלה ומשרדו לעומת גורמים כמו הכנסת, מליאת הממשלה והמשרדים השונים. זאת במקביל להיחלשות המוסדות הפנימיים וההליכים הדמוקרטיים במפלגות בישראל, שבעבר איזנו את עוצמת ראש הממשלה.[5] ההתנשיאותיות בישראל התעצמה באופן ניכר בעשור האחרון, ואף היו סימנים מדאיגים שנתניהו מתכוון לנקוט צעדים שיבצרו עוד יותר את מעמדו. שתי דוגמאות בולטות הן הניסיון לתקן את חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-1951 באופן שיקל על נתניהו (וחברי כנסת אחרים) להימנע מהעמדה לדין; והניסיון "להשתלט" על שירות המדינה באמצעות מינוי אדם לא מתאים, שישמש כאיש אמונו, לתפקיד נציב שירות המדינה.[6]

שנית, במשך רוב שנותיה של הדמוקרטיה הישראלית, היא לא סבלה מהיעדר תחרותיות פוליטית ותחלופה בשלטון – אדרבה, המערכת הפוליטית התאפיינה דווקא בחוסר יציבות, במיוחד משנות התשעים. למעשה, עד חזרתו של נתניהו לתפקיד ראש הממשלה בשנת 2009, עניין הגבלת הכהונה כלל לא היה רלוונטי – שכן מאז בן-גוריון, אף ראש ממשלה לא כיהן בתפקיד שמונה שנים (ואפילו בן-גוריון לא כיהן בתפקידו במשך שמונה שנים רצופות).[7] ואולם כהונתו הארוכה-יחסית של נתניהו עוררה חשש לפגיעה בהיבטים דמוקרטיים אלה – לא רק משום אורכה, אלא גם משום שבתקופה זו נחשפה ישראל לתופעה המכונה incumbency advantage, או "יתרון המנהיג המכהן".

מדובר בתופעה המוכרת בספרות המחקר: ככל שמנהיג מכהן תקופה ארוכה יותר בשלטון, כך קשה יותר להחליפו בבחירות. התופעה מוסברת, בין השאר, ביכולתם של מנהיגים מכהנים להחליש מוסדות ויריבים פוטנציאליים במידה שמקשה מאוד על החלפתם[8] – מאפיין שאפשר לזהותו גם במקרה של כהונת נתניהו. דוגמה מובהקת היא  גדעון סער: עוד כשהיה בליכוד, נתניהו התבטא ופעל נגדו במשך מספר שנים – למשל, בשנת 2018 הוא טען שסער חותר תחתיו ורוקם תרגיל שבמסגרתו נשיא המדינה יטיל על סער ולא על נתניהו את הרכבת הממשלה,[9] ובשנת 2020 הוא לא מינה אותו לתפקיד שר בממשלה ה-35 למרות שמוקם במקום החמישי ברשימת הליכוד לכנסת. כידוע, בסופו של דבר עזב סער את הליכוד וייסד את מפלגת תקווה חדשה.

אפשר להתווכח אם החשש לפגיעה בשני העקרונות הדמוקרטיים הנ"ל הוא ממשי. העובדה היא שבסופו של דבר, ולמרות כהונתו הארוכה, נתניהו הוחלף בשלטון – ומבלי שהצליח לממש חלק ניכר מהצעדים שנועדו לבצר את מעמדו. עובדה נוספת היא שגם לאחר כהונתו הארוכה של נתניהו, במבט השוואתי ישראל אינה סובלת מהיעדר תחלופה קיצוני בשלטון – מאז 1996 ועד תום כהונתו של נתניהו ב-2021, משך הכהונה הרצופה הממוצע של ראש ממשלה בישראל עמד על 5 שנים, לעומת 4.6 שנים בעשרים ואחת דמוקרטיות פרלמנטריות מבוססות.[10] ובכל זאת, נראה שעצם החשש לפגיעה בדמוקרטיה הישראלית בשל כהונה ארוכה של ראש ממשלה – אכן גדול היום יותר מאשר בעבר.

הגבלת כהונת ראש הממשלה – קשיים וחוסר הלימה למשטר הישראלי

רקע

הבעיה היא שבפועל, המנגנון של הגבלת כהונת ראש הרשות המבצעת פשוט אינו מתאים למשטר פרלמנטרי כמו זה הנהוג בישראל. הגבלת כהונה מתאימה לדמוקרטיות נשיאותיות וחצי-נשיאותיות, ואף נפוצה בהן – בכ-84% מהן.[11] לעומת זאת, אין הגבלות כהונה דומות במשטרים פרלמנטריים "רגילים".[12]

סיבה אחת לכך כבר צוינה – במשטרים נשיאותיים, החשש מצבירת עוצמת יתר בידי הנשיא גדול יותר. סיבה נוספת היא שקל ופשוט ליישם הגבלת כהונה במשטרים נשיאותיים. בהקשר זה יש להדגיש שני הבדלים בין משטרים נשיאותיים ופרלמנטריים:[13]

א. במשטרים נשיאותיים, אורך הקדנציה של הנשיא קבוע מראש (למשל ארבע שנים), ואפשר להדיחו רק במקרים מיוחדים. לעומת זאת, ברוב המשטרים הפרלמנטריים, לרבות ישראל, תקופות הכהונה של הפרלמנט והממשלה אינן קבועות מראש – הן עלולות להסתיים לפני המועד המכסימלי הקבוע בחוק, בשל הקדמת הבחירות או הדחת הממשלה בהצבעת אי-אמון.[14]

ב. במשטרים נשיאותיים בחירות לנשיאות תמיד מולידים נשיא וממשלה (שיכולים להיות חדשים או ישנים). במשטרים פרלמנטריים, בחירות חדשות לפרלמנט אינן מבטיחות שתוקם ממשלה חדשה, ובהחלט יכול להיווצר מצב שבו ממשלת מעבר תכהן תקופה ארוכה. הדבר נכון במיוחד בדמוקרטיות פרלמנטריות שבהן יש צורך בהצבעת אמון בפרלמנט לצורך הקמת ממשלה, כמו ישראל.

התוצאה היא, כאמור, שבמשטר נשיאותי, המנגנון להגבלת כהונה הוא פשוט: נשיא שסיים קדנציה אחת או שתיים, שאורך כל אחת מהן קבוע, לא יכול להתמודד יותר בבחירות לנשיאות, ובמקרה כזה מתקיימות בחירות ומי שנבחר מתמנה לנשיא ומרכיב ממשלה. בדמוקרטיה פרלמנטרית כמו בישראל – אין דרך פשוטה להגביל כהונה, וכל מנגנון שייבחר עלול להוביל לתוצאות שליליות שונות, כפי שיפורט להלן.

גורלו של ראש ממשלה שיגיע למגבלת הכהונה

בישראל, שבה קדנציה של ראש ממשלה יכולה להיות קצרה מאוד, ובכל מקרה אורכה אינה קבוע, אין זה סביר לקבוע הגבלה על מספר הקדנציות. במקום זה, סביר שתיקבע הגבלה על מספר השנים שבהן אדם יכול לכהן כראש ממשלה – למשל שמונה שנים, כפי שאכן הוצע בהצעת החוק שאושרה לאחרונה בקריאה טרומית.[15] הבעיה היא שסביר מאוד להניח שראש ממשלה יגיע למגבלת השנים הזו במהלכה של הקדנציה. מה יקרה במצב כזה?

אפשר להציע שלושה מנגנונים:

לפי המנגנון הראשון (שאינו מוצע בהצעת החוק הנוכחית), במצב כזה מופסקת באופן מיידי כהונתו של ראש הממשלה, ומתחילים הליכים להרכבת ממשלה חדשה. הליך כזה מתקיים כיום במקרה שבו ראש הממשלה נפטר, נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו או הופסקה כהונתו מחמת עבירה – במקרים אלה, לפי סעיף 30(ג) לחוק-יסוד: הממשלה, "תקבע הממשלה שר אחר שהוא חבר הכנסת וחבר סיעתו של ראש הממשלה, לכהן כראש הממשלה בפועל עד שתיכון הממשלה החדשה". למנגנון כזה, אם יחול במצב שבו ראש ממשלה הגיע לתקופת הכהונה המרבית, יהיו חסרונות לא מבוטלים: א. הוא יפגע פגיעה קשה ביציבות ובמשילות – בשל מינויו של ראש ממשלה בפועל לתקופה שיכולה להיות קצרה; בשל הסיכוי הסביר שהרכבת ממשלה חדשה תגרור "סבב תיקים" וחילופי שרים; ובשל האפשרות שלא תורכב ממשלה חדשה, ואז הכנסת תתפזר והבחירות יוקדמו. ב. הוא יקל על ראש הממשלה היוצא "לבחור" את יורשו בפועל, ובכך להמשיך ולשמור על עוצמתו הפוליטית ו"למשוך בחוטים". ג. הוא צפוי לגרום למאבקים בתוך הממשלה, מרגע כינונה, בין יורשים פוטנציאליים – שכן הם יודעים שבשלב מסוים במהלך כהונתה יוחלף ראש הממשלה באחד השרים, וכל אחד ירצה לשפר את מעמדו לקראת הרגע הזה.

לפי מנגנון אחר, זה המוצע בהצעת החוק, אמנם ייפתחו באופן מיידי הליכים להקמת ממשלה חדשה, אך מעמדו של ראש ממשלה שהגיע למגבלת הכהונה יהיה זהה למעמדו של ראש ממשלה שהתפטר (גם כן לפי סעיף 30(ג) חוק יסוד הממשלה) – הוא ימשיך לכהן עד כינון ממשלה חדשה. מנגנון זה, אם יחול במצב שבו ראש ממשלה מגיע לתקופת הכהונה המרבית, עלול לתמרץ ראש ממשלה שהגיע למגבלת הכהונה להשתמש בעוצמתו הפוליטית כדי למנוע הקמת ממשלה חלופית ו"למשוך" את כהונתה של ממשלת המעבר, שהוא עומד בראשה. כזכור, בישראל פעלה ממש לאחרונה ממשלת מעבר במשך למעלה משנה (בשנים 2019–2020),[16] כך שלא מדובר בתרחיש דמיוני.

לפי המנגנון השלישי, שאינו מבוסס על הסדרים משטריים קיימים לגבי ראשי ממשלה, ראש ממשלה שהגיע למגבלת הכהונה ימשיך לכהן בתפקידו ללא שינוי – אבל  הוא לא יוכל לעמוד בראש הממשלה הבאה שתקום. למנגנון כזה שני חסרונות בולטים: ראשית, כמו במצב שבו רואים ראש ממשלה שהגיע למגבלת הכהונה כאילו התפטר – גם כאן יהיה לראש הממשלה תמריץ להשתמש בעוצמתו הפוליטית כדי למנוע הקמת ממשלה אחרי הבחירות לכנסת, כיוון שכל עוד לא מוקמת ממשלה חדשה הוא יעמוד בראש ממשלת מעבר. שנית, לראש ממשלה שיתקרב למגבלת הכהונה יהיה אינטרס ברור ליזום את הקדמת הבחירות – כי אם ירכיב אחרי הבחירות ממשלה חדשה, הוא יוכל לעמוד בראשה עוד יותר מארבע שנים, עד שתוקם הממשלה הבאה אחרי הבחירות הבאות לכנסת. הדבר לא רק יפגע ביציבות הפרלמנטרית בשל הקדמת הבחירות, אלא גם יאפשר לראש ממשלה כזה "להאריך" את תקופת כהונתו ליותר מאחת-עשרה שנים.

סכנת ביטול הגבלת הכהונה

באופן עקרוני, לראשי רשות מבצעת שמתקרבים למגבלת הכהונה יש אינטרס ברור לבטל את הסעיפים בחוק/ה המגבילים את כהונתם. לא מדובר בתופעה נדירה: מחקר משנת 2020 מצא כי משנת 2000, ב-26% מהמקרים שבהם נשיאים במשטרים נשיאותיים וחצי-נשיאותיים עמדו בפני הגבלת הכהונה – הם ניסו להתחמק ממנה, בעיקר באמצעות תיקון החוקה; ובשני שליש מהמקרים האלה הם הצליחו.[17]

למרבה הצער, בשל הנסיבות המוסדיות והתרבותיות בישראל, יש סבירות לא מבוטלת שהדבר יתרחש גם אצלנו. לפי הצעת החוק הנידונה כיום בכנסת, הסעיפים העוסקים בהגבלת כהונה במסגרת חוק-יסוד: הממשלה ישוריינו, כמו חוק היסוד באופן כללי, ברוב של שישים ואחד חברי כנסת בלבד – והמשמעות היא שכמעט כל קואליציה עתידית תוכל לפעול לביטול הגבלת הכהונה. כלל השינוי החוקתי בישראל הוא מהגמישים בעולם, והניסיון בשנים האחרונות מלמד שהכנסת אינה מהססת מלהפעיל אותו לצרכים פוליטיים – דוגמאות בולטות משנת 2020 הוא התיקון שאפשר את הקמת ממשלת החילופים; ו"פשרת האוזר", שדחתה את המועד שבו הכנסת יכולה לאשר את חוק התקציב מבלי להתפזר בארבעה חודשים.[18]

בהקשר הזה חשוב להזכיר את האפשרות של ראש הממשלה ליזום את פיזור הכנסת והקדמת הבחירות, ובקלות יחסית (בוודאי לדמוקרטיות נשיאותיות, אך כאמור גם בהשוואה לדמוקרטיות פרלמנטריות אחרות). מכאן האפשרות שראש ממשלה שיתקרב למגבלת הכהונה יפעל להקדמת הבחירות, שאותן יגדיר "משאל עם" על המשך כהונתו, ואחריהן ינסה – אם יוכל לגייס רוב בכנסת – לבטל את הגבלת הכהונה (תוך טענה שיש לו לגיטימציה ציבורית לכך).

הצעות אופרטיביות

אם אכן תחוקק הכנסת חוק שיגביל את כהונת ראש הממשלה, שני מנגנונים עשויים לשפר את האפקטיביות שלו, ובמיוחד לצמצם את הסכנה שהגבלת הכהונה תבוטל בשעת הצורך. הראשון הוא שריון הסעיפים העוסקים בהגבלת כהונה ברוב גדול יותר מ-61 (למשל 70 ואף 80); ואולם ספק אם זו הצעה ריאלית, בהתחשב בכך שהקואליציה הנוכחית מונה כ-61 חברי כנסת.

המנגנון השני הוא קביעת "תקופת צינון" – ראש ממשלה שהגיע למגבלת הכהונה יעזוב את תפקידו, ולאחר מספר שנים שבהן לא כיהן כראש ממשלה יוכל לשוב ולהתמנות לתפקיד. ואכן, במחקרים אמפיריים נמצא כי תקופת צינון מגבירה את הסבירות שמי שהגיעו לתקופת הכהונה המרבית יעזבו את תפקידם באופן "חלק" – במקום לנסות לבטל את הגבלת הכהונה או להתעלם ממנה – מתוך ידיעה כי בעתיד יוכלו לחזור לתפקיד. תקופות צינון קיימות לגבי נשיאים בחלק מהמשטרים הנשיאותיים (ב-15%–19% מהמשטרים הנשיאותיים והחצי-נשיאותיים, לפי מחקר שבדק זאת).[19]

בהתאם לכך, נראה שבהינתן הגבלת כהונה לראש הממשלה, תקופת צינון מידתית, אך לא-קצרה – וזאת כדי לצמצם את הסכנה שראש ממשלה שיעזוב את תפקידו ימנה "שליט בובה" או ימשיך "למשוך בחוטים" במהלך תקופת הצינון – היא רצויה. מה צריך להיות אורכה של תקופת הצינון? כל קביעה תהיה שריורותית, במיוחד לאור העובדה שבפועל, ובניגוד כאמור למשטר נשיאותי, אורכן של קדנציות של ממשלות וכנסות בישראל אינו קבוע, ולכן אורך תקופת הצינון יתייחס למספר שנים ולא למספר קדנציות. עם זאת סביר, ולו בשל הנראות, לקבוע תקופת צינון שהיא כפולה של ארבע שנים – משך הכהונה של כנסת בין שתי מערכות בחירות הנערכות במועדן. בנוסף, תקופת צינון הקצרה מארבע ואף חמש שנים אינה סבירה, משום שהיא קצרה מאורך הכהונה המכסימלי של כנסת אחת (בהצעת החוק הנוכחית מוצעת תקופת צינון של שלוש שנים).[20] לפיכך תקופת צינון של שמונה שנים נראית הסבירה ביותר.

קושי נוסף הוא שבניגוד למשטר נשיאותי, בישראל תקופת הצינון צפויה להסתיים במהלך כהונת הכנסת והממשלה. אם ראש הממשלה שנמצא בתקופת הצינון יישאר פופולארי, סיום תקופת הצינון צפוי לערער את יציבות הכנסת והממשלה, בשל האפשרות המיידית שלו לחזור לתפקיד דרך הקדמת הבחירות או החלפת ממשלה באי-אמון (בניגוד למשטר נשיאותי, שבו יכול נשיא לשעבר כזה לחזור לתפקיד רק אחרי התמודדות בבחירות במועד הקבוע מראש). לעניות דעתי אין בכך כדי לבטל את הצורך בתקופת צינון בישראל – אך זוהי דוגמה נוספת לחוסר ההתאמה של הגבלת כהונה להסדרים המשטריים הנהוגים בדמוקרטיה הפרלמנטרית הישראלית.


אסף שפירא הוא דוקטור למדע המדינה, וראש התכנית לרפורמות פוליטיות במכון הישראלי לדמוקרטיה.

ציטוט מוצע: אסף שפירא "הגבלת כהונת ראש ממשלת ישראל – מדוע כן, ובעיקר מדוע לא" ICON-S-IL Blog (9.1.2022).


[1] הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 12) (תקופה מרבית לכהונה בתפקיד ראש הממשלה), ה״ח הממשלה התשפ"ב 220 (להלן: הצעת החוק).

[2] Philippe C. Schmitter & Terry Lynn Karl, What is Democracy… and is not, J. Democracy, Summer 1991, at 75.

[3] יש ספרות נרחבת המשווה בין משטרים נשיאותיים ופרלמנטריים, לרבות בכל הנוגע לעוצמת ראש הרשות המבצעת בכל משטר. ראו, למשל, Parliamentary versus Presidential Government (Arend Lijphart ed., 1992).

[4] The Presidentialization of Politics: A Comparative Study of Modern Democracies (Thomas Poguntke & Paul Webb eds., 2007)‏.

[5] להרחבה, ראו אסף שפירא ועמיר פוקס "תזכיר חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' ….) (תקופת כהונה מרבית בתפקיד ראש הממשלה)" המכון הישראלי לדמוקרטיה (25.10.2021) (חוות דעת על תזכיר החוק להגבלת כהונה).

[6] ראו מרדכי קרמניצר, עמיר פוקס ואסף שפירא "תיקון לחוק החסינות – פסול ולא מוצדק" המכון הישראלי לדמוקרטיה (6.5.2019) (חוות דעת על הצעת החוק); "היועצת המשפטית של משרד רה"מ שולמית פריגו הודתה בוועדה לביקורת המדינה: 'יש חשש לניגוד עניינים במינוי עפרה ברכה'" הכנסת: חדשות הכנסת (תקציר דיון שנערך בכנסת בעניין הניסיון למנות את עפרה ברכה לנציבת שירות המדינה).

[7] עופר קניג "עושה היסטוריה: נתניהו עוקף את בן גוריון במשך הכהונה כראש ממשלה" המכון הישראלי לדמוקרטיה (18.7.2019).

[8]  Scott Ashworth & Ethan Bueno de Mesquita, Electoral Selection, Strategic Challenger Entry, and the Incumbency Advantage, 70 J. Pol. 1006 (2008).

[9] ראו, למשל, טל שניידר "'חוק גדעון סער' הוגש: ח"כ דוד אמסלם מנסה לשנות את חוק יסוד הממשלה" גלובס (5.11.2018).

[10] עמיר פוקס ואסף שפירא "הגבלת כהונת ראש ממשלה או תקופת צינון" המכון הישראלי לדמוקרטיה (26.10.2021).

[11]  Rosalind Dixon & David Landau, Constitutional End Games: Making Presidential Term Limits Stick, 71 Hastings L.J. 359 (2020).

[12] יש דוגמאות בודדות להגבלות כהונה במשטרים פרלמנטריים השונים בתכלית מהמשטר בישראל. ראו, למשל, מורן קנדלשטיין-היינה "קציבת כהונה לראש הממשלה – מבט ביקורתי על הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 12) (תקופה מרבית לכהונה בתפקיד ראש הממשלה)" ICON-S-IL Blog‏ (4.1.2022).

[13] Dixon & Landau, לעיל ה"ש 11.

[14] הקדמת הבחירות היא פרקטיקה נפוצה במיוחד בישראל: שבע-עשרה מתוך עשרים ושלוש הכנסות שסיימו את כהונתן – לא השלימו את מלוא הקדנציה. בהקשר זה יש לציין שבישראל יש שתי דרכים להקדמת הבחירות שאינן נפוצות בדמוקרטיות פרלמנטריות אחרות – חוק להתפזרות הכנסת (מנגנון נדיר בעולם) ופיזור בשל אי-העברת תקציב (מנגנון ייחודי לישראל); ראו, בהתאמה, ס' 34 ו-36א לחוק-יסוד: הכנסת. על דרכים לפיזור הכנסת בישראל ובעולם, והנסיבות שבהן הסתיימה כהונתן של הכנסות מקום המדינה, ראו עופר קניג וחן פרידברג "האם הכנסת מפזרת את עצמה לדעת?" פוליטיקה 22, 27 (2013).

[15] הצעת החוק, לעיל ה"ש 1. יצוין כי ברשימה זו איני מתייחס כלל לשאלה אם ההגבלה חלה רק על תקופת כהונה "רצופה" או לא.

[16] ממשלת המעבר כיהנה מבחירת הכנסת ה-21 באפריל 2019 ועד הקמת הממשלה ה-35 במאי 2020 (לפי הגדרות רחבות יותר, היא כיהנה כבר מהתפזרות הכנסת ה-20 בדצמבר 2018). ראו "הממשלה ה-34" הכנסת: ממשלות ישראל.

[17] ראו Dixon & Landau, לעיל ה"ש 11.

[18] ראו, בהתאמה, חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8 והוראת שעה), ס"ח התש"ף 34; חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 50 – הוראת שעה), ס"ח התש"ף 420.

[19] שם.

[20] ס' 1 להצעת החוק, לעיל ה"ש 1.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: