"איש בעוונו יישא": פרסום שמות הורים בכתב אישום – היבטים חוקתיים / אביעד הכהן


סעיף 85(3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, קובע ש"כתב אישום יכיל", בין השאר, את "שם הנאשם ומענו".[1] ודוק: שם הנאשם, הא ותו לא, שמו-שלו ולא שמות הוריו או מי מהם. למרות זאת, הנוהג הרווח מזה עשרות שנים הוא שבכתב האישום, לצד שם הנאשם, מצוין גם שם אביו, "פלוני בן פלוני",[2] ולעתים מוסיפים גם את שם האֵם.[3]

דומה שציון שם האב בכתב האישום הוא שריד ארכאי למציאות היסטורית ששלטה ב"עולם הישן". בעולם ישן זה, לא היו דרך כלל למרבית האנשים שמות משפחה או מספרי זהות. בהיעדרם, הם כונו על שמות הוריהם, ובדרך כלל שם האב (נוהג זה רווח עד היום בחברות מסורתיות).

לצד הסבר אפשרי זה, נוהג זה שיקף גם את המסורת והתרבות הפטריארכליים והפטרנליסטיים, שלפיהם  האב עמד בראש המשפחה. ילדי המשפחה – כמו אמם – היו נחשבים במובנים רבים ל"רכוש" האב, או, למצער, היו תחת שליטתו ונחשבו כ"שלוחיו".[4] משכך, כאשר חטאו, או נחשדו בעבירה, נתפשו מעשיהם כמעשיו של האב.

דומה שהתפתחות המשפט החוקתי ומשפט זכויות האדם, כמו גם חלוף השנים והתפתחות אמצעי זיהוי אחרים, אמינים וקלים הרבה יותר לשימוש, מחייבים גם שינוי בתחום זה. ואכן, לאחרונה פרסם שר המשפטים את כוונתו לתקן את תקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 (להלן: התקנות), ולהשמיט מכתבי האישום את שם אביו של הנאשם (להלן: ההצעה החדשה).[5]

כיום, קובעת תקנה 1א(1) לתקנות אלה כי "בכל פניה לבית המשפט, יציין המבקש את הפרטים הבאים של הנאשם: (1) שם פרטי, שם האב ושם המשפחה". מכוח תקנה זו, בכל בקשה בהליך פלילי המוגשת לבית המשפט מציינת התביעה בין פרטי הנאשם את שם אביו.

בדברי ההסבר להצעה החדשה נאמר:

"הבאת פרטיו האישיים של הנאשם בכותרת כתב האישום נועדה לצורך זיהויו בפני בית המשפט – ופירוט שמו של אבי הנאשם אינו נדרש לשם הגשמת מטרה זו. כיום, ישנו רישום תעודת זהות של כל אדם והזיהוי הוא חד ערכי – לכן, ניתן להסתפק במספר תעודת הזהות המופיע בכתב האישום, ואין כל צורך באזכור שמו של האב. נוכח העובדה שכתבי אישום עשויים להיות מפורסמים לציבור וחשופים לעיני כל, למעט הליך שחל לגביו איסור פרסום, ציון שם האב עלול לפגוע פגיעה קשה ובלתי הפיכה בפרטיותו ובפרטיות בני משפחתו ולתייגם שלא לצורך. בנוסף, לא ברור מדוע יש להבחין בין אב לבין אם לעניין פירוט השם.

לפיכך, מוצע לתקן התקנה ולמחוק את דרישת ציון שם האב בפניות המוגשות לבית המשפט, ובכלל זה בכתבי האישום".[6]

פגיעות חוקתיות שכרוכות באזכור בני משפחת נאשם שלא לצורך  

מנסחי ההצעה החדשה שמו את הדגש על הפגיעה בפרטיות האב ובפרטיות בני משפחתו ועל "תיוגם שלא לצורך". בנוסף, תהו על ההבחנה בין האב – ששמו מצוין כיום בכתב האישום – לבין האם, ששמה לא נזכר בו.

אכן, מעבר לפגיעה בפרטיות, דומה שבמצב הנוהג קיימות פגיעות חוקתיות ומנהליות נוספות, לרבות חריגה מסמכות,  פגיעה בכבוד האדם ובשמו הטוב, בחופש העיסוק שלו, ובערך השוויון.

כפי שיפורט להלן, פגיעות אלה מטות את הכף לביטול ציון שם האב במסמכים המוגשים לבית המשפט בכלל ובהליך הפלילי בפרט.

להלן נעמוד בקצירת האומר על ההיבטים החוקתיים והמנהליים שנוגעים למצב הקיים.

א. חריגה מסמכות: עקרון יסוד במשפט הציבורי הוא שחקיקת משנה אינה יכולה לגבור על החוק המסמיך, שמכוחו היא ניזונה. במקרה דנן, החוק הראשי שצוטט לעיל מדבר רק בציון "שם הנאשם". מכאן, שאפילו אמרנו, ולא אמרנו, שקיים צידוק להוספת שם ההורה, זו יכולה להיעשות רק בתיקון החוק המסמיך ולא על דרך של חקיקת משנה. כפי שנקבע בפסיקה בעבר, בהקשרים אחרים, גם "ציון פרטים", טכניים כביכול, חייב להישאר בגבולות החוק המסמיך  וחקיקת משנה אינה יכולה לגבור עליו ולהרחיב את מידותיו.[7] 

ב. עקרון יסוד בשלטון החוק – "איש עוונו יישא": דומה שהמצב הקיים נוגד עקרון יסוד המתחייב משלטון החוק ולפיו על כל אדם לשאת בחטאו-שלו, ואל לו לאדם לשאת באחריות – ובוודאי לא בעונש – בגין מעשי חברו, אפילו הוא ילדו או בן משפחה קרוב. כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון בכמה הזדמנויות, עקרון יסוד זה עולה גם בקנה אחד עם עקרונות יסוד בעולמה של מורשת ישראל, הגורסת כי "לא יומתו אבות על בנים", "איש עוונו יישא" ו"איש בחטאו יומת", חטאו שלו ולא חטאו של ילדו.[8]

ג. כבוד האדם וזכותו לשם טוב: מעבר לפגיעה בפרטיותו של ההורה, שנזכרה בדברי ההסבר להצעה החדשה, המצב הקיים פוגע גם בכבוד האדם וזכותו לשם טוב. למותר לומר שעל דרך הכלל, עצם כריכת שמו של אדם בהליך פלילי, מכתימה את שמו הטוב ופוגעת בכבודו. יתר על כן: המציאות מלמדת, שככל שמעמדו החברתי של אדם גבוה יותר,[9] כך גוברת עוצמת הפגיעה שכרוכה בפרסום שמו בהקשר פלילי, וקלונו רב יותר.[10]

יתר על כן: במקרים מסוימים, לאו דווקא נדירים, פרסום שם ההורה אגב כתב אישום שמוגש נגד ילדו עלולה גם לגרור אחריה תוצאות קשות, של פגיעה בפרנסתו ובחופש העיסוק שלו (כך, למשל, כאשר לקוחות מתרחקים מעסקו של אדם שילדו נאשם ברצח או בעבירות מין חמורות), במעמדו הציבורי, ומביא לא אחת לריחוק חברתי ממנו או לניסיון של "חיסול חשבונות" – מצד מתחרים ויריבים, פוליטיים או עסקיים, עם האב על גבם של בני משפחתו הקרובים ומעשיהם.[11]

ד. פגיעה בשוויון: כפי שהוער בדברי ההסבר להצעה החדשה, במצב הקיים יש גם ממד של פגיעה בערך השוויון, והפליית האב לרעה, כאשר שמו מוזכר בכתב האישום ובמסמכים המוגשים לבית המשפט בהליך פלילי לעומת אי-הזכרת שם האם.

יתר על כן: במקרים מסוימים, אמנם נדירים למדי, זהות שני ההורים אינה ידועה (כגון במקרה של תינוק "שתוקי", תינוק שננטש ונמצא על ידי עוברי אורח ולא ידוע מיהם הוריו). הזכרת שם אב בכתב האישום מביאה עמה גם פגיעה בפרטיות, גם יצירת מצג כלפי "כולי עלמא" מיהו אבי הנאשם, הגם שבמקרים מסוימים זהות האב אינה ידועה או לא מוכחת,[12] או שהזיקה והקשר בינו לבין בנו ומעלליו חלשים ביותר. במקרה שבו לא ניתן  לציין את שם האב, בהיעדר ידיעה או מתוך חוסר ודאות באבהותו,  עצם אי-הזכרתו עשויה לתייג – הפעם את הנאשם עצמו – כ"ילד בלי אב", תוך פגיעה קשה, למעלה מן הצורך, בפרטיותו ואולי אף תוך כדי פגיעה בכבודו ובשמו הטוב, במידה שעולה על הנדרש מזיהויו-שלו לצורך העמדתו לדין. גם ציון מוטעה של שם האב – בהיעדר "קביעת אבהות" ודאית, אינו ראוי במערכת משפט השואפת להציג מצג עובדתי נכון ומהימן.[13]

להשלמת התמונה נוסיף עוד כי המציאות מלמדת שלעתים, הזכרת שם האב על גבי כתב האישום עשויה לפגוע גם בשלומו, הפיזי והנפשי. כך, במיוחד, כאשר מדובר בהורה בא בימים שכל מאורע מעין זה של אזכור שמו על גבי כתב אישום (מלבד הקושי המובנה שקיים ממילא בהעמדת ילדו לדין) עשוי לזעזע את יציבות עולמו ולפגוע בבריאותו. 

אי-הצורך בהחרגת מקרים שבהם הנאשם קטין

ההצעה החדשה מבקשת להחריג מקרים שבהם הנאשם קטין, וטעמו של דבר:

"הצורך במילוי פרטי ההורים בכתבי אישום המוגשים כנגד קטינים נובע מכך שסעיף 19(א) לחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, שכותרתו 'מעמדו של הורה', קובע כך:

'בית משפט לנוער ימציא להורה הקטין העתקים של ההזמנה לדין ושל כתב האישום עם הודעה שהוא רשאי להיות נוכח בשעת הדיון, זולת אם קבע בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שאין להזמין את  ההורה או שאין להמציא לו את ההעתקים האמורים או אחד מהם'. 

לפיכך, ועל מנת שבית המשפט יוכל לשלוח להורה זימון, יש לצרף  את פרטי ההורים לכתבי האישום המוגשים כנגד קטינים, לרבות מספר תעודת זהות וכתובת מלאה (הנחיית פרקליט המדינה מספר 3.1  – הכנה וניסוח כתב אישום)".

דומה, שהנימוקים החוקתיים כבדי המשקל שהובאו לעיל, מטים את הכף גם לביטול החריג המוצע בדברי ההסבר לתקנה בהליך שבו מעורב נאשם קטין. לטעמנו, גם בהליך זה יש להימנע מציון שם ההורים, ואת ה"צורך", כביכול, שנזכר בדברי ההסבר – יצירת קשר עם הורי הקטין, והמצאת כתבי בי-הדין אליהם, כשבנסיבות אלה גם הם מעורבים בהליך בשל קטינותו – ניתן לפתור באמצעות חלופות אחרות, פוגעניות הרבה פחות. לפיכך, למרות הנימוק שהביאו מנסחי ההצעה החדשה כהסבר להחרגת קטינים, לא ברור מה טעם יש לציין את שם האב בכתב האישום.

אמנם החוק קובע ש"בית משפט לנוער ימציא להורה הקטין העתקים של ההזמנה לדין",[14] אך המצאה לחוד ונקיבת שמו המפורש של ההורה בכתב האישום לחוד. המצאה היא פעולה טכנית, שניתנת להיעשות באמצעות בירור כתובת ההורה ופרטיו ורישומם במרשם פנימי (כגון מחשב) שאינו גלוי לכולי עלמא.

אכן, הליך פלילי שבו מעורב נאשם קטין מתקיים דרך כלל בבית משפט לנוער, בדלתיים סגורות,[15] וממילא אינו חשוף לידיעת הציבור כולו. משכך, לכאורה אין פגיעה בפרסום שם ההורה בכתב האישום. ולא היא. ראשית, חיסיון זה אינו מוחלט, וכפי שנאמר בחוק, ההליך עשוי להיחשף לידיעת אנשים נוספים, מלבד המאשימה והנאשם,[16] בדרך שתפגע בהורה שלא לצורך. יתר על כן: כאמור לעיל, עצם כריכת שם ההורה וציונו בכתב האישום כשלעצמם, עשויים לפגוע בכבודו, ללא קשר לשאלה האם כתב האישום חשוף ומופץ גם ברשות הרבים. כאמור, באמצעי הזיהוי המשוכללים שקיימים כיום (מספר דרכון, מס' תעודת זהות, איכון טלפון סלולרי וכיוצ"ב), אין כל צורך ממשי בבחינת החלופה הפוגענית של ציון שם ההורה בכתב האישום וניתן להשיג את תכלית הפעולה באמצעות חלופות העושות שימוש באמצעים פוגעניים הרבה פחות.

אשר על כן: אפילו אם אמרנו שרישום שם ההורה בכתב האישום או במסמך שנועד להליך שבו מעורב נאשם קטין נועד ל"תכלית ראויה", אין לנקוט בו, בהיותו בלתי מידתי, ויש לבכר על פניו חלופות פוגעניות פחות שישיגו את התכלית הראויה באותה מידה.


אביעד הכהן הוא נשיא המרכז האקדמי "שערי מדע ומשפט"; עמית מחקר בכיר, מכון ון ליר בירושלים. תודתי נתונה לשני שניצר על הערותיה הטובות ועריכתה המוקפדת. 

ציטוט מוצע: אביעד הכהן "'איש בעוונו יישא': פרסום שמות הורים בכתב אישום – היבטים חוקתיים"ICON-S-IL Blog‏ (1.11.2021).


[1] כל ההדגשות, כאן ובהמשך, הוספו על ידי המחבר.

[2] כך, למשל (ובדומה לשאר נאשמים), צוינו שמותיהם של פרופ' בן ציון נתניהו ונח מוזס (מייסד העיתון "ידיעות אחרונות") על גבי כתבי האישום של בניהם, ראש הממשלה בנימין נתניהו וארנון ('נוני') מוזס, ופורסם ברבים. ראו בכתב האישום.  פרטי הורי הנאשם נחשפים לרוב גם גם במאגרים המשפטיים, גם ברשת האינטרנט. ראו, בהתאמה, ת"פ (עכו) 2898-02 מדינת ישראל – פרקליטות מחוז חיפה נ'  מחמד בן אברהים בכרי (נבו 20.11.2002); "כתב אישום שרון הולצמן" SlideShare.

[3] ראו, למשל, את כתב האישום בעניין אינדיג.

[4] לתפישה זו היבטים רבים בעולם המשפט העתיק. כך, למשל, חויב האב בתשלומי נזק שגרמו בני משפחתו, רעייתו וילדיו. לצד זה, האב היה יכול לשעבד את בני משפחתו לאחרים (תמורת חוב או רכישת נכס), ואף לתבוע בשמם – גם שלא ברצונם – תביעת נזיקין נגד אדם שלישי שהזיק להם. ראו, למשל, נילי כהן "ירידתה ועלייתה של הבטחת נישואין" המשפט יא 27, 30, ה"ש 9 (2007). 

[5] ראו "טיוטת תיקון תקנות סדר הדין הפלילי – השמטת שם האב מכתב אישום" משרד המשפטים: אתר החקיקה הממשלתי.

[6] ראו שם את טיוטת התיקון לתקנות סדר הדין הפלילי, התשפ"א-2021.

[7] לשם השוואה, ראו, למשל, ס' 2(א) לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965 ("במרשם האוכלוסין יירשמו הפרטים הבאים"), והשוו לנוסח ס' 85 לחוק סדר הדין הפלילי דנן ("כתב אישום יכיל…"); ולבג"ץ 230/86 מילר נ' שר הפנים, פ"ד מ(4) 436 (1986). שם קבע בית המשפט כי בהיעדר הוראה בחוק המסמיך, לא ניתן – לא להוסיף ולא לגרוע – באמצעות חקיקת משנה ושימוש בתקנות או בהנחיה מנהלית – פרטי רישום לתעודת הזהות או במרשם האוכלוסין שלא נזכרו מפורשות בחוק הראשי. אין צריך לומר שמדובר בהקשר שונה, ועדיין העיקרון בעינו עומד.

[8] לעניין זה, ראו, למשל, אביעד הכהן "'האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?'" פרשת השבוע 5 (פרשת וישלח התשס"א) (על ענישה קולקטיבית במשפט העברי); בג"ץ 8091/14 המוקד להגנת הפרט נ' שר הביטחון (נבו 31.12.2014); לירון א' ליבמן האם תספה צדיק עם רשע? אמצעי ביטחון וענישה קולקטיבית (מחקר מדיניות 125, המכון הישראלי לדמוקרטיה 2019). 

[9] אין צריך לומר שמציאות זו אינה בהכרח סיבה ל"הכרת פנים במשפט", וליצירת הפליה בין סוגי אנשים שונים, לעניין פרסום שמם, ועדיין עשויה להיות לכך השלכה על מהירות הפרסום, תוכנו, היקפו ותפוצתו. לעניין זה ראו את השינוי שנעשה לפני מספר שנים ואסר על פרסום שם חשוד עד חלוף 48 שעות מעת מעצרו. הגם שהסדר זה הוחל, כראוי וכנכון, בשווה על כל אדם, הוא כוון – כפי שמעידה ההיסטוריה החקיקתית שלו – במיוחד כלפי פרסום שם חשוד שהוא "איש ציבור" או "דמות ציבורית". 

[10] ראו לעיל בה"ש 2.

[11] לא אחת מפרסמים אמצעי התקשורת את פרטי ההורה אגב חשדות או כתב אישום שמועלים בעקבות מעשי ילדיהם. כך, למשל, אירע לשר חיים כץ שבנו נחשד במעשי שחיתות (ראו אסנת ניר ונעמי צורף "פרשת השחיתות בתע"א: החשוד שנעצר היום הוא יאיר כץ, בנו של השר חיים כץ" כלכליסט (22.3.2017)); ולראשון לציון והרב הראשי לישראל, הרב שלמה עמר שרעייתו ובנו נחשדו במעשה חטיפת המחזר של בת הרב  (לימים הוגש כתב אישום נגדם, והבן מאיר עמר נדון לשלושים ושניים חודשי מאסר בגין חטיפה והתעללות בקטין) (ראו אבי כהן "בנו של הרב הראשי עמאר חטף את המחזר של אחותו" Ynet‏ (7.5.2005); נועם שרביט והדס מגן "נסגר התיק נגד הרב עמאר; כתבי אישום נגד אשתו, בנו ושני חבריו מקלנסאווה" גלובס (18.5.2005); יצחק דנון "32 חודשי מאסר נגזרו על בנו של הרב הראשי, שלמה עמר, שהורשע בחטיפה והתעללות בקטין" גלובס (3.1.2006)). ביטוי ספרותי ל"חיסול חשבונות" פוליטי מעין זה ניתן באחרונה על ידי הסופר אריאל הורוביץ בספרו טובי בנינו: האב, יואב, נאלץ להתפטר מראשות המפלגה לאחר שזכה בבחירות המקדימות בשל מעשי בנו, איתן, שנחשד בסחר בסמים (אריאל הורוביץ טובי בנינו (2021)).

[12] ויעידו על כך ההליכים המשפטיים הרבים שתכליתם "הוכחת אבהות".

[13] על חשיבות הרישום ה"טכני" כביכול, כאמצעי לשיקוף מדויק של המציאות, העובדתית והמשפטית, ראו, למשל, ע"א 448/72 שי"ק נ'  היועץ המשפטי לממשלה,פ"ד כז(2) 3 (1973).

[14] ס' 19(א) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971.

[15] ראו שם, בס' 9 ("בית משפט לנוער ידון בדלתיים סגורות, אולם רשאי הוא להרשות לאדם או לסוגי בני אדם, לרבות לנפגע העבירה, להיות נוכחים בשעת הדיון, כולו או מקצתו").

[16] לא אחת, למרות קיום ההליך בדלתיים סגורות, נחשפים פרטי ההליך ברשות הרבים, וכך במיוחד בעידן דנן, עידן הרשתות החברתיות למיניהן ולסוגיהן, שקולן הולך "מסוף העולם ועד סופו", בתוך שניות מספר, וקשה מאד, אם לא בלתי אפשרי, לאכוף עליהן את האיסור בצורה יעילה.    

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: