סימפוזיון בנושא הפופוליזם בישראל – חלק ד' | מה בין מגדר וימין רדיקלי פופוליסטי? / ליהי בן-שטרית, יוליה אלעד שטרנגר, סיון הירש-הפלר

[דבר העורכת: סימפוזיון זה מתפרסם בעקבות כנס מקוון של הסניף הישראלי של ICON-S, שנערך ביום 17 במרץ 2021. הקלטת הכנס המקוון זמינה לצפייה כאן.]

מבחינה היסטורית, מפלגות הימין הרדיקלי ברחבי העולם התאפיינו בייצוג נשי דל בשורותיהן, בפער מגדרי בקרב תומכיהן ובוחריהן, ורובן אם לא כולן זוהו עם דימוי ציבורי גברי מובהק. תופעת תת-הייצוג של נשים בקרב ציבור בוחרי מפלגות הימין רדיקלי אינה חדשה, והיא מכונה בשם Radical-Right Gender Gap. גודלו של הפער אמנם משתנה עם הזמן, ותלוי בנסיבות ובהקשר הפוליטי, אך הוא נשאר יציב יחסית, במיוחד באירופה. למעשה, כמעט פי שניים גברים מצביעים למפלגות הימין הרדיקלי, בהשוואה לנשים.

הסיבות לפער המגדרי בהצבעה נותרו לא ברורות. אפשרות אחת הינה שקיים פער מגדרי בתמיכה במדיניות ובעמדות המיוחסות לימין הרדיקלי, כמו מדיניות נגד מיעוטים, לאומניות או סמכותנות אנטי-ליברלית. ואולם, מחקרי עבר מראים כי אין בהכרח הבדלים מגדריים בתמיכה בעמדות אלה. מחקר שנערך בשבע-עשרה מדינות במערב ובמזרח אירופה מראה כי נשים נוטות לתמוך במידה דומה לזו של גברים בעמדות המבטאות לאומנות, סמכותנות או אי-שביעות רצון מדמוקרטיה.[1] אולם, בקרב נשים, עמדות אלו אינן מיתרגמות בהכרח להצבעה למפלגות הימין הרדיקלי (התומכות בעמדות אלה). המשמעות האפשרית היא, שמפלגות הימין הרדיקלי מרתיעות נשים מסיבות שאינן קשורות לסדר יומן הפוליטי.[2]

מכאן עולה השאלה, אם אין זה סדר יומן האידיאולוגי של מפלגות הימין הרדיקלי אשר מרתיע נשים מלתמוך ולהצביע עבורן, מדוע יש פער מגדרי בהצבעה? הייתכן שהסיבה לפער טמונה, לפחות בחלקה, בדימוי המגדרי (הגברי) של הימין הרדיקלי?

מחקרים על סטריאוטיפים של מפלגות הראו כי מפלגות ימין מוצגות לעיתים קרובות בתקשורת ואף מזוהות על ידי הציבור הרחב עם סטריאוטיפים גבריים מסוימים (קשיחות, סמכותנות, תוקפנות / אסרטיביות, עיסוק בסוגיות "קשות" וכו'), בעוד שמפלגות שמאל מזוהות יותר עם סטריאוטיפים נשיים (רוך, ליברליות, עיסוק בסוגיות "חברתיות" וכו'). הדימוי הגברי של הימין האידאולוגי בולט עוד יותר בהתייחס למפלגות ימין רדיקלי. בהקשר האירופי, יש אף שכינו את המפלגות האלה "מפלגות גברים".[3] הדימוי "הגברי" תואר רבות גם במחקרים[4] על הימין הרדיקלי באזורים אחרים, לרבות בארצות הברית, בהודו ובישראל.

ניכר כי מפלגות הימין הרדיקלי שואפות לשנות דימוי ציבורי זה. אף שהפער המגדרי בהצבעה נשמר, אנו רואים כיום עליה במספר הנשים במפלגות הימין הרדיקלי הפופוליסטי במדינות שונות, אם כי מספרן עדיין קטן מזה של גברים. מחקר שנערך לאחרונה על ידי קרן פרידריך אברט (Friedrich Ebert Foundation (FES)), בקרב מצביעי ימין בגרמניה, צרפת, יוון, פולין, שוודיה והונגריה, מצא שמפלגות ימין רדיקלי רבות שמות כעת דגש מיוחד על גיוס הקול הנשי.[5] על רקע זה, נשאלת השאלה: האם הגדלת הנראות של נשים בפוליטיקה של הימין הרדיקלי הפופוליסטי, הממוסדת והלא-ממוסדת, אכן משפיעה על תמיכת הציבור בסדר היום שמקדם הימין הרדיקלי? במילים אחרות: ככל שמדובר באסטרטגיה מכוונת, האם היא אפקטיבית?

מחקרנו מציע כי נשים בפוליטיקה הימנית-רדיקלית נתפסות על ידי הציבור הרחב מבעד לפריזמה של סטריאוטיפים מגדריים נשיים, אשר עומדים בניגוד לדימוי הסטריאוטיפי הגברי של מפלגות ותנועות ימין רדיקלי פופוליסטי. על כן, שילובן של נשים במפלגה / תנועה מרכך את תדמית המפלגה ומדיניותהובכך הופך אותן למקובלות יותר על כלל הציבור. במילים פשוטות, באמצעות הצבת נשים בחזית הפוליטיקה הימנית-רדיקלית, תנועות או מפלגות אלה גורמות לסדר יומן להיראות "מתון" יותר. זאת, מבלי לשנות את ליבתו הלאומנית, הסמכותנית והפופוליסטית של סדר יום זה.

בטרם נפנה להצגת המחקר וממצאיו, נעמוד תחילה על הכוונה במונח "סטריאוטיפים נשיים". קיימת ספרות ענפה העוסקת בסטריאוטיפים המגדריים המיוחסים לנשים לעומת גברים. בדומה לקטגוריות חברתיות אחרות, סטריאוטיפים מגדריים נעים על פני שני ממדים בסיסיים: "חום" (חמלה, כנות, רוך), ו"יכולת" (בטחון עצמי, אינטליגנציה, אסרטיביות). "חום" נתפס בדרך כלל כסטריאוטיפ מגדרי "נשי", ואילו "יכולת" נתפסת כסטריאוטיפ מגדרי "גברי".[6]

השערתנו המרכזית היא שהיות שסטריאוטיפ ה"חום" מיוחס לנשים יותר מאשר לגברים, נוכחותה של אישה (לעומת גבר) כפוליטיקאית המקדמת מדיניות ימנית רדיקלית תעלה את התמיכה במדיניות זו ובמפלגה המייצגת אותה, שכן הסטריאוטיפ הנשי נוגד את הדימוי הסמכותני, הקשה והתוקפני של הימין הרדיקלי. לעומת זאת, שיערנו כי המגדר של הפוליטיקאי/ת או הפעיל/ה הפוליטי/ת לא ישפיע על תמיכה במדיניות השמאל הרדיקלי, היות שלשמאל הרדיקלי אין דימוי גברי, והיות שלשמאל הרדיקלי מיוחסת היסטוריה ארוכה יותר של השתתפות נשית. כלומר, נשים בפוליטיקה של השמאל מייצגות נורמה ולא אנומליה.

זאת ועוד, אנו משערות כי תהליך זה, אותו אנו מכנות "The Gender Mainstreaming Model" (מודל המיינסטרימיזציה המגדרית; להלן: המודל), אפקטיבי במיוחד בקרב ציבור הנשים, ועל כן יישומו עשוי לצמצם את הפער המגדרי בתמיכה במדיניות של הימין הרדיקלי ובפעולותיו. האפקטיביות הרבה יותר בקרב נשים לא נובעת, להשערתנו, מזיקה מגדרית (דמיון בין ציבור הבוחרות לנציגה הפוליטית), אלא משום שנשים נוטות להירתע יותר מהתדמית הגברית של הימין הרדיקלי. לכן, שיערנו גם כי לא יימצא אפקט דומה כשמדובר במדיניות שמאל רדיקלית – גם לא בקרב ציבור הנשים.

ועתה לגופו של המחקר. מקרה הבוחן לצורך ביצוע המחקר שלנו הוא ישראל. מאז שנות השבעים, נשים מצויות בתת ייצוג משמעותי במפלגות הימין הרדיקלי בהשוואה למפלגות השמאל. עד 1992 הייתה למפלגות הימין הרדיקלי נציגה אחת בלבד בכנסת, בעוד שבשנים 1992–2003 לא הייתה להן אף נציגה. מגמה זו החלה להשתנות בשנים האחרונות. בין השנים 2013–2015 היו למפלגות הימין הרדיקלי שלוש נציגות בכנסת, אשר ייצגו 23% ממושביהן הפרלמנטריים. באופן משמעותי עוד יותר, מספר הנשים בעשירייה הראשונה של מפלגות אלה עלה במובהק לאורך השנים: מ-10% בשנת 2003 ל-50% בשנת 2020.[7]

על מנת לבחון את השערותינו ערכנו ארבעה ניסויים, אשר בכל אחד מהם השתתפו כ-500 נשאלים ונשאלות יהודים. שניים מבין המחקרים הללו בחנו את המודל בזירה הממסדית-מפלגתית. דהיינו, השפעת המגדר של השחקן הפוליטי (ח"כ אישה / גבר) על תמיכת המשיבים במדיניות ובמפלגה שהפוליטיקאי/ת מייצג/ת (ימין רדיקלי מול שמאל רדיקלי). שני המחקרים הנותרים בחנו את המודל בזירה החוץ-ממסדית. כלומר, השפעת המגדר של פעיל/ה בפעילות מחאה של תנועת ימין רדיקלי או שמאל רדיקלי על עמדות המשיבים כלפי הפעולה והתנועה.

במחקרים הבוחנים פוליטיקה ממסדית, המשתתפים קראו פוסט פייסבוק פיקטיבי אשר נכתב, לכאורה, על ידי ח"כ אנונימי/ת הדוגל במדיניות ימין רדיקלי ("אסור לאפשר לבית המשפט העליון בישראל לבטל את חקיקת הכנסת") או במדיניות שמאל רדיקלי ("יש לאפשר לבית המשפט העליון בישראל לבטל את חקיקת הכנסת").[8] תוכן המדיניות נבדק מראש במחקר מקדים כדי להבטיח שהיגדים אלו מייצגים בעיני בנשאלים והנשאלות מדיניות רדיקלית-ימנית או רדיקלית-שמאלית, התואמות מבחינת מידת הקיצוניות .

אמנם המדיניות המייצגת עמדה של השמאל הרדיקלי עשויה להיראות כעיקרון דמוקרטי ליברלי שאינו רדיקלי, אך המשיבים במחקרנו מיקמו אותה בשמאל הרדיקלי. בסבבי הבחירות האחרונים, הגבלת סמכויות בית המשפט והסרת הבלמים על הרשות המבצעת הייתה אחת מאבני היסוד שקידם הימין הרדיקלי, אשר הביאה לביטוי את נטייתו לקדם רשות מבצעת סמכותנית. צמצום סמכויותיו הנוכחיות של בית המשפט העליון הוגדרה על ידי המשיבים כממוקמת בימין הרדיקלי. ככלל, הגבלת כוחה של הרשות השופטת והפרת האיזון בין הרשויות נחשבת לאסטרטגיה של הימין הרדיקלי גם במדינות אחרות.

במחקרים הבוחנים פוליטיקה חוץ-ממסדית, הפוסטים הפיקטיביים נכתבו כביכול על ידי פעיל/ה הקורא/ת להשתתפות בפעילות מחאה של הימין הרדיקלי (מחאה נגד פינוי התנחלות בלתי חוקית בגדה המערבית) או של השמאל הרדיקלי (מחאה נגד גדר ההפרדה). גם היגדים אלה יוחסו על ידי משתתפי החקר המקדים לימין ולשמאל הרדיקלי, בהתאמה. לבסוף, המשתתפים דירגו את תמיכתם במדיניות ובמפלגה בסולם שנע בין 1 (= בכלל לא) ל-8 (= במידה רבה), לדוגמה: "עד כמה אתה תומך במדיניות שמקדמ/ת המועמד/ת"; "באיזו מידה עמדות כאלה צריכות להיות מיוצגות בכנסת"; "עד כמה תסכמו שמפלגה המייצגת עמדות כאלה תיבחר לכנסת"; "עד כמה תהיו מוכנים להצביע בעד המפלגה המייצגת את המועמד/ת הזה/ו".

בכל המחקרים מצאנו עדויות חזקות לכך שנראותן של נשים (לעומת גברים) כשחקניות פוליטיות בימין הרדיקלי, הן כנציגות פרלמנטריות והן כאקטיביסטיות, מגבירה את התמיכה במפלגות ובתנועות אלה, במיוחד בקרב ציבור הנשים. תהליך זה מוסבר על ידי ייחוס סטריאוטיפים נשיים לנשים (לעומת גברים). באופן ספציפי, פוליטיקאיות ימין רדיקלי נתפסו כחמות יותר מפוליטיקאים גברים שהציגו פעילות או מדיניות זהה, והסטריאוטיפים הנשיים הללו הגבירו בתורם את תמיכתן של נשים במדיניות שהוצגה ובמפלגה. כלומר, הסטריאוטיפים המגדריים הסירו חלק מהרתיעה שיש לנשים בכל הקשור לימין הרדיקלי, וציירו אותו כפחות קר, אגרסיבי ומנוכר. זאת, מבלי לשנות או למתן את האידיאולוגיה הרדיקלית של המפלגה. בניגוד לכך, כצפוי, כשמדובר במדיניות שמאל רדיקלי, המגדר של הפוליטיקאי/ת לא השפיע כלל על התמיכה במדיניות או במפלגה.

הממצאים שונים ביחס לתמיכה בקרב הגברים. בעוד שמצאנו כי הנראות של פוליטיקאית מרככת את תדמיתה של מפלגת ימין רדיקלי ומדיניותה ובכך תורמת לתמיכה במפלגה ובמדיניותה בקרב הנשים, במקרה של אקטיביסטיות בתנועות ימין רדיקלי, נראותן של נשים בתנועה הגביר גם את תמיכת הגברים בתנועה ובפעולותיה. מכאן עולה, כי ייתכן שגברים מגיבים באופן שונה להשתתפות נשים במסגרות פוליטיות שאינן ממסדיות מאשר במסגרות ממסדיות, אך הדבר מצריך חקירה נוספת. גם כאן, לא נמצאה השפעה למגדר של הפעיל/ה על התמיכה בתנועה כשמדובר בתנועת שמאל רדיקלי.

לממצאים השלכות חשובות, שכן הם מספקים פריזמה מגדרית חשובה לניתוח ולהבנת דרכי הפעולה וההצלחה של הימין הרדיקלי-פופוליסטי. תת-הייצוג של נשים בקרב המצביעים למפלגות אלה נמצא במגוון רחב של מדינות ולאורך זמן. אך השאלה מדוע כל כך מעט נשים מצביעות למפלגות אלה נותרה פתוחה. הממצאים, אם כך, מלמדים כי סיבה מרכזית לפער היא ה"גבריות" המיוחסת למפלגות ולתנועות הימין הרדיקלי.

במילים אחרות, ניתן לסכם את תרומתם של ממצאי המחקר, בכך שהם מסייעים, בין היתר, להסביר את:

  1. הסחף ההדרגתי של תנועות ומפלגות הימין הרדיקלי הפופוליסטי מהשוליים הפוליטיים למיינסטרים, למרות שרבים מהם לא מיתנו או שינו את סדר יומן הרדיקלי;
  2.  הסיבה בגינה תנועות ומפלגות כאלה מתעניינות יותר ויותר בהשתתפותן של נשים וייצוגן בשורותיהן;
  3. עלייתה של תופעת ה-Femonationalism: מדובר בשימוש בפריזמה פמיניסטית כדי לקדם סדר יום שאינו שוויוני וליברלי. כלומר, הימין הרדיקלי משתמש בשיח הפמיניסטי בכדי לתקוף קבוצות מיעוט (למשל, מהגרים או מוסלמים) בטענה שהן מהוות איום לשוויון המגדרי.[9]

פרופ' ליהי בן-שטרית היא  פרופסור בבית הספר למדיניות ציבורית ובינלאומית באוניברסיטת ג'ורג'יה בארצות הברית.

ד"ר יוליה אלעד שטרנגר היא פסיכולוגית פוליטית, מרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן.

פרופ' סיון הירש-הפלר היא פרופסור חבר בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה.

ציטוט מוצע: ליהי בן-שטרית, יוליה אלעד שטרנגר וסיון הירש-הפלר"מה בין מגדר וימין רדיקלי פופוליסטי?" ICON-S-IL BLOG‏ (14.10.2021).


[1] Eelco Harteveld & Elisabeth Ivarsflaten, Why Women Avoid the Radical Right: Internalized Norms and Party Reputations, 48 Brit. J. Pol. Sci., 369 (2018).

[2] נייר זה מתבסס על מאמרנו: Lihi Ben-Shitrit, Julia Elad‐Strenger & Sivan Hirsch‐Hoefler, "Pinkwashing" the RadicalRight: Gender and the Mainstreaming of RadicalRight Policies and Actions, Eur. J. Pol. Rsch. (forthcoming 2021). המאמר קיבל את תמיכת התוכנית לחוסן וחידוש דמוקרטי בביה"ס לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה, הפועלת בשיתוף עם קרן קונרד אדנאור (2020).

[3] Cas Mudde, Populist radical right parties in Europe  (2007).

[4] Sikata Banerjee, Make me a Man! Masculinity, Hinduism, and Nationalism in India (2017); Kathleen Blee, Similarities/Differences in Gender and Radical-Right Politics in Europe and the USA, in Gender and far right politics in Europe 191 (Andrea Petö et al. eds., 2017); Ari Engelberg, Fighting Intermarriage in the Holy Land: Lehava and Israeli Ethnonationalism, 36 J. Israeli Hist. 229 (2017).

[5] Triumph of the Women? The Female Face of the Populist & Far Right in Europe (Elisa Gutsche ed., 2018).

[6] Susan T. Fiske, Venus and Mars or Down to Earth: Stereotypes and Realities of Gender Differences, 5 Persp. Psyc. Sci. 688 (2010).

[7] בהערת אגב, שינוי הדימוי הגברי של הימין הרדיקלי (והפיכתו לנשי) היה אסטרטגיה מפורשת של תנועת המתנחלים לפחות מאז אמצע שנות התשעים. מיכאל פייגה כתב, כי התנועה ניסתה "לשנות" את דמותו של מפעל ההתנחלויות בשטחים על ידי הדגשת פעילותן השתתפותן של נשים בפרויקט זה. ראו Michael Feige, Settling in the Hearts: Jewish Fundamentalism in the Occupied Territories (2009).

[8] בכל אחד מארבעת הניסויים, נכתב הפוסט על ידי אישה או גברו תוך ששמו/ה, תמונתו/ה וההשתייכות המפלגתית שלו/ה מוסתרים כדי למנוע הטיות. כל השאלות הקשורות לפוליטיקאי/ת נכתבו במונחים המתאימים למגדרו/ה, כדי לחזק את המניפולציה המגדרית.

[9] Sara R. Farris, In the Name of Women's Rights – The Rise of Femonationalism (2017).

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: