לפצל או לא לפצל? סימפוזיון בנושא ההצעה לרפורמה במוסד היועץ המשפטי לממשלה – חלק ד' | שיקולים נגד פיצול מוסד היועץ המשפטי לממשלה / יצחק זמיר

[דבר העורכים: סימפוזיון זה, בעריכה משותפת של שני שניצר ויניב רוזנאי, עוסק בהצעה לפיצול מוסד היועץ המשפטי לממשלה. במסגרתו מתפרסמות רשימות מאת (לפי סדר א"ב): פרופ' גד ברזילי, עו"ד יחיאל גוטמן, ד"ר מתן גוטמן, שופט בית המשפט העליון (בדימוס) פרופ' יצחק זמיר, פרופ' ברק מדינה, ד"ר איתן לבונטין, שר המשפטים (לשעבר) פרופ' דניאל פרידמן, פרופ' מרדכי קרמניצר, עו"ד יהודית קרפ, והמשנה לנשיאת בית המשפט העליון (בדימוס) פרופ' אליקים רובינשטיין].

סעיף 26 להסכם הקואליציוני שנחתם ביום 11 ביוני 2021 בין סיעת יש עתיד לבין סיעת תקווה חדשה אומר כך: "הצדדים מסכימים כי יש לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. בהתאם לכך, שר המשפטים יביא הצעה לאישור הממשלה בדבר פיצול כאמור. בטרם קבלת ההחלטה יתקיים דיון במליאת הממשלה". אף כי הדבר לא נאמר במפורש בהסכם, ברור לגמרי כי הכוונה היא לפצל את מוסד היועץ המשפטי לממשלה לשני מוסדות נפרדים ועצמאיים: היועץ המשפטי לממשלה שיהיה מופקד על הייעוץ המשפטי וכן גם על ייצוג המדינה בבתי המשפט בעניינים אזרחיים ובעניינים מינהליים; ופרקליט המדינה שיהיה מופקד על התביעה, ובכלל זה ייצוג המדינה בבתי המשפט, בעניינים פליליים.[1]

אומנם בהסכמים הקואליציוניים האחרים שנחתמו אותו יום, ובכלל זה גם הסכם היסוד (שהוא הסכם הגג), אין שום סעיף בעניין היועץ המשפטי לממשלה. אולם, כצפוי, שר המשפטים החדש החל כבר לפעול לקראת הדיון בעניין זה בממשלה החדשה, היא ממשלת השינוי.[2]

אך בעניין זה אין בינתיים שום שינוי. ראשית, בתקופה האחרונה כבר היו שרי משפטים אחרים שהציעו אף הם לפצל את מוסד היועץ המשפטי לממשלה.[3] שנית, גם אז ההצעה הועלתה בלי להתבסס על בירור מקצועי בשאלה אם ראוי (ואם כן, כיצד) לפצל מוסד זה. אכן, גם אם תתקבל החלטה עקרונית לפצל את המוסד, ברור כי הפיצול הוא עניין מורכב מאוד, ואי אפשר לבצע אותו באופן סביר ללא בדיקה מקדימה, מקצועית ופרטנית, של הדרך לפיצול.

אומנם בירור בשאלת המעמד של היועץ המשפטי לממשלה נערך כבר בעבר. בשנת 1962 פרצה מחלוקת בין שר המשפטים דב יוסף לבין היועץ המשפטי לממשלה גדעון האוזנר, לאחר שהיועץ המשפטי סירב להיענות לדרישת שר המשפטים להגיש אישום פלילי נגד אישיות מסוימת, משום שלדעתו לא היו ראיות לביצוע עבירה פלילית.[4] המחלוקת הובאה בפני הממשלה, והיא החליטה למנות ועדה מקצועית לבירור השאלה, בראשות שופט בית המשפט העליון שמעון אגרנט. הוועדה הביעה דעתה כי לשר המשפטים אין סמכות לתת ליועץ המשפטי הוראות בשאלה אם להעמיד אדם לדין פלילי. אומנם הוועדה לא נזקקה לטענה שראוי לפצל את מוסד היועץ המשפטי, משום שאותו זמן איש לא העלה טענה זאת, אך עמדתה הייתה ברורה: היא לא ציינה כלל את האפשרות של פיצול המוסד, והיא אף חיזקה את המעמד של היועץ המשפטי כממונה על פרקליטות המדינה. הממשלה אישרה את עמדת הוועדה.[5]

בשנת 1997 מונתה ועדה נוספת, הפעם על ידי שר המשפטים צחי הנגבי, לבירור שאלות שונות המתייחסות למוסד היועץ המשפטי לממשלה. הוועדה הורכבה מחמישה חברים: יושב ראש הוועדה – הנשיא (בדימוס) מאיר שמגר; שר המשפטים (לשעבר) חיים צדוק; שר המשפטים (לשעבר) משה נסים; שר המשפטים (לשעבר) דוד ליבאי; ופרופ' רות גביזון. הוועדה דנה במפורש ולעומק בטענה שראוי לפצל את מוסד היועץ המשפטי לממשלה. היא דחתה טענה זאת, פה אחד, באופן ברור ונחרץ. כפי שכתבה, פיצול המוסד "ישלול מן הציבור, כאמור, גורם מפקח אפקטיבי על שלטון החוק… יש מקום לחשוש כי שינוי כמוצע יוליד החלשה של שתי המערכות הנפרדות גם יחד, ודבר זה יפגע ביעילות הפיקוח על השלטת החוק."[6] ראוי להדגיש: שלושת שרי המשפטים (לשעבר), שבאו ממפלגות שונות וכיהנו בתקופות שונות, הכירו היטב, לאורך שנים, את עבודת היועץ המשפטי לממשלה, והמסקנה של כל אחד מהם הייתה שאסור לפצל את המוסד. וחשוב להוסיף: דוח הוועדה הונח בפני הממשלה, והממשלה אישרה את המלצות הוועדה.[7]

כדי להשלים את התמונה יש לומר שאלה המכירים מקרוב את מוסד היועץ המשפטי לממשלה, רובם ככולם, מתנגדים באופן נחרץ לפיצול המוסד. כך, למיטב ידיעתי, כל מי שכיהן במשרת היועץ המשפטי לממשלה, וכנראה גם אלה שכיהנו במשרת פרקליט המדינה. גם שופטים (בדימוס) של בית המשפט העליון מתנגדים לפיצול המוסד.[8]

אף על פי כן, שוב עולה עכשיו הדרישה לפצל את המוסד. המוסד, ראוי לזכור, אינו המצאה ישראלית. הוא הוקם, כמוסד הכולל את הייעוץ ואת התביעה גם יחד, על ידי השלטון הבריטי בארץ ישראל לפני כמאה שנים.[9] מדינת ישראל אימצה אותו כפי שהיה, והוא קיים בה, במתכונת זאת, מאז ועד היום.

התרומה שלו, במתכונת זאת, לשלטון החוק, למינהל תקין ונקי ולזכויות אדם, הייתה עצומה. לדעתי, היא גדולה וחשובה לא פחות מזאת של בית המשפט העליון. כיצד? היועץ המשפטי לממשלה הוא קו ההגנה הראשון על שלטון החוק. הוא עומד על משמר החוק באופן שגרתי ושוטף, באמצעות מנגנון משפטי רחב ומורכב, ובוחן מספר עצום של החלטות שלטוניות כדי למנוע שימוש בלתי חוקי בסמכויות האדירות שספר החוקים מקנה לממשלה. ניסיון ממושך מוכיח כי היועץ המשפטי לממשלה הוא אחד המוסדות החשובים והמוצלחים ביותר בישראל. בית המשפט העליון, שממלא תפקיד חיוני בשמירה על שלטון החוק, הוא רק קו הגנה שני. הוא עוסק במספר מוגבל, קטן באופן יחסי, של עתירות, בעיקר לצורך פיקוח על החלטות שלטוניות שעברו את המסננת של היועץ המשפטי לממשלה. לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה נודעת חשיבות מיוחדת בישראל, משום שהמערכת של איזונים ובלמים הקיימת אצלנו, למשל פיקוח הכנסת על פעילות הממשלה, חלשה במיוחד בהשוואה למדינות אחרות. לכן גם נודעת חומרה רבה במיוחד לנזק שעלול להיגרם על ידי פיצול המוסד. הנזק יפגע תחילה במוסד עצמו, אך הוא יתפשט מיד ויפגע, וזה העיקר, בציבור הרחב ואפילו (בניגוד לציפיות של יוזמי ההצעה) בממשלה עצמה.

מהו נזק זה? בדרך כלל, פיצול מחליש. פיצול המוסד יחליש מאוד לא רק את הייעוץ המשפטי לממשלה אלא גם את פרקליטות המדינה. כפי שוועדת שמגר אמרה, "יש מקום לחשש כי שינוי כמוצע יוליד החלשה של שתי המערכות הנפרדות גם יחד".[10] וזאת גם הדעה הרווחת בקרב אלה שכיהנו במשרת  פרקליט המדינה. אכן, גלוי וידוע כי השרים שהציעו לפצל את המוסד לא הוטרדו מן החולשה של המוסד, ולא ביקשו לחזק אותו, אלא להיפך. חלק מהם אף אמרו זאת במפורש. והחלשת המוסד, הייעוץ והפרקליטות גם יחד, היא כמובן גם החלשה של אכיפת החוק. הפגיעה בציבור ברורה, ולאור החולשה של שלטון החוק בישראל, היא צפויה להיות קשה. די בכך, לדעתי, כדי לשלול את הפיצול.

אך לא זו בלבד. עניינים משפטיים רבים מצויים הן בתחום הייעוץ המשפטי והן בתחום פרקליטות המדינה. בעניינים אלה, ובייחוד עניינים מורכבים ורגישים מבחינה ציבורית, מתעוררת לא אחת מחלוקת בין משפטנים בייעוץ המשפטי לבין משפטנים בפרקליטות המדינה. כיום היועץ המשפטי לממשלה הוא שמכריע במחלוקת. ומי יכריע במחלוקת לאחר הפיצול? סביר להניח שזה יהיה השר הממונה עליהם: שר המשפטים או, אולי, ראש הממשלה. כך או כך, ההכרעה תהיה פוליטית. אכן, הפיצול צפוי להוביל לפוליטיזציה הרסנית של השירות המשפטי.

הפוליטיזציה של הייעוץ המשפטי צפויה מכיוון נוסף. כיום הבחירה של היועץ המשפטי לממשלה היא מקצועית, על ידי ועדת איתור בראשות שופט (בדימוס) של בית המשפט העליון, ואין להעלות על הדעת בחירה פוליטית, כיוון שהיועץ המשפטי הוא גם ראש התביעה הפלילית. אך לאחר הפיצול סביר להניח כי משרת היועץ המשפטי לממשלה תעבור למשרד ראש הממשלה, שכן מדובר בייעוץ לממשלה ולא לשר המשפטים, וכי שיטת הבחירה שלו תשונה כך שהממשלה תוכל לבחור יועץ משפטי שיהיה "נאמן" או "מקובל" (או, במילה פשוטה, נוח) לממשלה.

אסור לשכוח שלפני שנים אחדות קידמה שרת המשפטים הצעת חוק שנועדה לאפשר לכל שר שליטה על בחירת היועץ המשפטי במשרד עליו הוא ממונה.[11] רק התפזרות הכנסת מנעה את קבלת החוק. אך הרצון הפוליטי (הטבעי) לבחור יועץ משפטי "נוח" חי וקיים. וכבר הועלתה טענה שראוי לשנות את המצב הקיים כך שהממשלה תוסמך לבחור את היועץ המשפטי לממשלה ללא צורך בוועדת איתור מקצועית. הפיצול יעשה את הדרך לשינוי כזה קלה הרבה יותר.

במצב הקיים הממשלה נהנית מביטחון משפטי ברמה גבוהה, שכן לחוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה יש משקל רב, ובדרך כלל בית המשפט אינו מתערב בה. ביטחון זה יתערער בעקבות הפיצול. הגברת ההשפעה הפוליטית על הייעוץ המשפטי צפויה להרוס את אמון הציבור ולכרסם במשקל הרב שבית המשפט מייחס כיום לחוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה. את המחיר תשלם הממשלה בפעילות השוטפת ואף השרים באופן אישי.

השופט (בדימוס) של בית המשפט העליון מני מזוז סיפר כי בהיותו היועץ המשפטי לממשלה נפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, והסביר לו כיצד פיצול המוסד יפגע בתפקוד הממשלה, וראש הממשלה השתכנע והורה להוריד מסדר היום את ההצעה לפיצול ששר המשפטים יעקב נאמן ביקש לקדם.[12]

זאת  ועוד. ראוי שיהיה פיקוח על החלטות הפרקליטות, משום שהחלטות אלה, ובייחוד החלטה להעמיד איש ציבור לדין פלילי, מחייבות ראייה רחבה של שיקולים משפטיים ואינטרסים ציבוריים. כיום היועץ המשפטי לממשלה ממלא תפקיד זה, ולא אחת הוא מאזן בין שיקולים צרים של התביעה לבין שיקולים אחרים. הפיצול יותיר את התביעה הפלילית ללא פיקוח כזה. זה היה הטעם שהוביל את שרת המשפטים (לשעבר) אילת שקד, שבשעתו תמכה בפיצול המוסד, לשנות את דעתה. וכך אמרה:

 "מה שאני רואה היום ולא ידעתי אז, זה שיועץ משפטי לממשלה עומד בראש המערכת ויש לו ראייה רחבה ומאוזנת. תובעים, מן הסתם, מעצם התפקיד, הם נשכנים ותביעתיים, וטוב שכך… אבל טוב שיש איזו שכבה מעליהם בדמות היועמ"ש. היום אני חושבת שיש יתרון בכך שהיועץ המשפטי לממשלה הוא מעל פרקליט המדינה."[13]

אולם, לאחר כל הדברים האלה, יש לומר כי השאלה מהו הנזק הצפוי מן הפיצול אינה השאלה הנכונה. הצעת הפיצול באה לשנות באופן קיצוני מוסד שקיים באותה מתכונת כבר מאה שנים; שתרומתו העצומה לשלטון החוק ותקינות הממשל אינה שנויה במחלוקת; שבזכות פועלו זכה להוקרה רבה, מקצועית וציבורית; וגם כיום הוא זוכה לאמון הציבור הרבה יותר מאשר הכנסת, הממשלה והמפלגות. לכן השאלה הנכונה היא: מה ההצדקה לשינוי כה קיצוני במצב הקיים?

הצעת הפיצול הועלתה על ידי נבחרי ציבור על סדר היום הציבורי משנות השמונים, לאחר שיועצים משפטיים לממשלה החליטו לחקור ולהעמיד לדין פלילי שרים בממשלה: תחילה את ראש הממשלה יצחק רבין, באישום של החזקת מטבע חוץ בניגוד לדין; אחר כך את שר הדתות אהרן אבו חצירה באישום של קבלת שוחד וגניבה מקופת הציבור; ולאחר מכן ראשי ממשלה ושרים נוספים. בשעתו נתמכה הצעת הפיצול על ידי טענות שונות, יש לומר מופרכות, כמו הטענה שמשרת היועץ המשפטי לממשלה כבדה עד כדי כך שאדם אחד אינו מסוגל לשאת בה, או הטענה שאין זה מתקבל על הדעת שאדם אחד יהיה מופקד הן על הייעוץ המשפטי והן על התביעה הפלילית. אך כיום אין צורך להתעכב על טענות אלה, משום שבינתיים הן ירדו מן הפרק בשיח הציבורי, והטענה העיקרית בעד פיצול המוסד היא הטענה בדבר ניגוד עניינים. לפי הטענה, אין זה ראוי שהיועץ המשפטי לממשלה יהיה בעת ובעונה אחת גם היועץ לשר וגם החוקר והתובע שלו. מה התשובה לטענה זאת?

קודם כל יש לציין כי טענה זאת מתייחסת למספר קטן מאוד של מקרים, נער יספרם, שהם טיפה בים של אלפי תיקים שהיועץ המשפטי לממשלה מופקד עליהם מדי שנה בשנה. לכן אין זה מתקבל על הדעת שכדי לפתור בעיה של תיקים בודדים יחול שינוי כה מהותי במצב של אלפי תיקים אחרים. גם אם יש ממש בטענה בדבר ניגוד עניינים בתיקי השרים, יש למצוא פיתרון ממוקד לתיקים אלה, ולא לגרור אחריהם, ללא כל הצדקה, את כל יתר התיקים.

ועכשיו לגוף הטענה: מהו החשש מפני ניגוד עניינים בתיקי השרים? לכאורה קיים חשש שהקירבה הנוצרת בין כל שר לבין היועץ המשפטי לממשלה, במילוי תפקידו כיועץ, תגרום ליועץ להטות חסד עם כל השרים במילוי תפקידו כתובע, ובהתאם לכך, למשל, להימנע מפתיחת חקירה פלילית נגד שר. אך ניסיון ממושך מלמד בבירור שאין יסוד לטענה זאת, ואף גלוי וידוע שלא זו הטענה של השרים. אני גם יודע שהיועצים המשפטיים לממשלה, במשך עשרות שנים, לא ראו מניעה, משפטית או מעשית, במילוי שני התפקידים גם יחד. בשניהם הם משרתים אדון אחד ללא ניגוד עניינים: את חוקי המדינה. גם ועדת שמגר דחתה את הטענה בדבר ניגוד עניינים, וקבעה שאין בה טעם לפיצול המשרה.[14]

עם זאת, ואף על פי כן, ייתכן שהמצב הקיים גורם אי-נוחות לשרים, וייתכן גם, וזה חשוב יותר, שהציבור רואה טעם בטענה בדבר ניגוד עניינים בתיקי השרים. אם כך, ייתכן שיש טעם לשינוי במצב הקיים, שהרי ידוע כי אין די בכך שצדק נעשה, אלא צריך שגם ייראה כי הצדק נעשה.

אם אומנם כך, ואם הרצון האמיתי הוא לפתור את הבעיה של ניגוד עניינים בתיקי השרים, ולא רצון להחליש את המערכת של אכיפת החוק, אפשר לפתור בעיה זאת בדרכים שונות. דרך אחת, פשוטה וקלה, היא זאת: אפשר לקבוע שכל מקרה של חשד לביצוע עבירה פלילית על ידי שר יועבר באופן ישיר לטיפולו הבלעדי של פרקליט המדינה, ללא כל מעורבות של היועץ המשפטי לממשלה. זה יהיה שינוי, קטן באופן יחסי, ממוקד בבעיה עצמה, ולא מעבר לכך. אפשר לבצע שינוי כזה באופן מיידי על ידי החלטה של היועץ המשפטי לממשלה או, אולי, על ידי תיקון קל בחקיקה.

לעיתים נשמעת גם טענה שהריכוז של סמכות הייעוץ המשפטי וסמכות התביעה הפלילית בידי אדם אחד, הוא היועץ המשפטי לממשלה, מקנה לו עוצמה רבה מדי ללא הצדקה, ואף ללא מקבילה בשום מדינה אחרת בעולם. די בכך, לפי הטענה, כדי להצדיק את פיצול המוסד. אולם גם טענה זאת אינה נכונה.

איני צריך להרחיק את עדותי: אפילו בישראל קיימים הקשרים שבהם אדם אחד מופקד הן על הייעוץ המשפטי והן על התביעה הפלילית. דוגמה מובהקת היא הפרקליט הצבאי הראשי (הפצ"ר). החוק קובע כי הפצ"ר הוא היועץ המשפטי של כל רשויות הצבא, ובכלל זה כל חברי המטכ"ל, והוא גם התובע הפלילי של כל אנשי הצבא, לרבות חברי המטכ"ל, והוא גם משתתף באופן קבוע בישיבות המטכ"ל.[15] בהתאם לכך, הפצ"ר עשוי לתת היום ייעוץ משפטי לאלוף פלוני, ומחר להעמיד אותו לדין פלילי, וכבר היו דברים מעולם. מבחינה זאת אין הבדל בין הפצ"ר לבין היועץ המשפטי לממשלה. אף על פי כן, מעולם לא נשמעה טענה על ידי הרמטכ"ל או על ידי אחד השרים כי לפצ"ר יש עוצמה מופרזת, ואף לא הועלתה דרישה לפצל את משרת הפצ"ר לשתיים. ואין זו דוגמה יחידה.

גם הטענה שאין מדינה אחרת שבה אדם אחד מופקד הן על הייעוץ המשפטי והן על התביעה הפלילית מטעה. ראשית, יש מדינות נוספות שבהן קיים מוסד היועץ המשפטי לממשלה במתכונת הקיימת בישראל: איש מקצוע (ולא פוליטיקאי) המרכז בידיו הן את סמכות הייעוץ המשפטי והן את סמכות התביעה הפלילית. כאלה הן, לדוגמה, סינגפור, סרי לנקה, קפריסין ומלזיה. שנית, וזה העיקר, במדינות רבות, וכנראה אף ברוב המדינות, אדם אחד מופקד בעת ובעונה אחת הן על הייעוץ המשפטי והן על התביעה הפלילית.[16] אלא שבדרך כלל אדם זה הוא שר המשפטים, כלומר פוליטיקאי שמשרת קודם כל את האינטרסים של השלטון, להבדיל מישראל שבה אדם זה הוא איש מקצוע שמשרת רק את חוקי המדינה.

מקובל בישראל להביא כדוגמה את ארצות הברית. מה המצב בארצות הברית? בשעתו, בהשפעת השיטה האנגלית, נוצרה בארצות הברית, כפי  שנוצרה גם בארץ-ישראל לפני מאה שנים, המשרה של Attorney General. בארץ ישראל היא כונתה (בתרגום מוטעה ומזיק) "היועץ המשפטי", למרות שגם אז, כמו היום, היא כללה הן את הייעוץ המשפטי והן את התביעה הפלילית. אך כיום קיים שוני בין המדינות. בישראל משרה זאת מאוישת מאז ומתמיד על ידי איש מקצוע עצמאי,  ולא על ידי פוליטיקאי. כנגד זאת, בארצות הברית משרה זאת מופקדת בידי פוליטיקאי, שר המשפטים, שמתמנה על ידי הנשיא וחייב נאמנות לנשיא. הדבר בא לידי ביטוי בולט בפרשת ווטרגייט, כאשר הנשיא ניקסון נחקר בחשד לביצוע עבירות פליליות. כיוון ששר המשפטים שיתף פעולה עם הנשיא, היה הכרח להוציא ממנו את הסמכות לטפל בחקירת הנשיא, ולחוקק חוק מיוחד שמינה "תובע מיוחד" (Special Prosecutor) מחוץ למסגרת הממשל. מה המצב העדיף? לדעתי, שרבים שותפים לה, גם מחוץ לישראל, המצב בישראל עדיף בהחלט על המצב בארצות הברית. כך בייחוד לאור התרבות הפוליטית הקיימת. מכל מקום, כעניין שבעובדה, אין יסוד לטענה שרק בישראל אדם אחד מופקד על הסמכויות של יועץ משפטי ותובע פלילי גם יחד.

בסיכומם של דברים, אי אפשר לפצל את משרת היועץ המשפטי לממשלה על ידי החלטת הממשלה. אי אפשר לעשות זאת, גם אם מתעלמים מכל הטענות בדבר נזקי הפיצול, משום שהפיצול מחייב חקיקה על ידי הכנסת. כפי שוועדת שמגר ציינה, יש יותר מ-170 חיקוקים המקנים ומסדירים את סמכויות היועץ המשפטי לממשלה במנעד רחב ומגוון של עניינים.[17] לגבי כל חיקוק כזה, מתוך חוקים רבים, יש לבדוק, לפני שמגישים הצעת חוק לכנסת, האם ראוי להשאיר את הסמכות שהחוק דן בה בידי היועץ המשפטי או להעביר אותה לידי פרקליט המדינה; ואם להעביר אותה, כיצד לעשות זאת; ומה יהיו ההשלכות  של כל שינוי כזה. ההחלטה בשאלות אלה, לגבי כל חוק וחוק באופן נפרד, מחייבת עבודה יסודית ופרטנית של ועדה מקצועית.

בהתאם לכך, לדעתי, ההחלטה הסבירה שהממשלה יכולה לקבל היא להקים ועדה כזאת שתבדוק ותמליץ אם ראוי לפצל את משרת היועץ המשפטי לממשלה, ואם כן, כיצד ניתן וראוי לבצע את הפיצול. החלטה אחרת בדבר הפיצול תהיה, לדעתי, כמו יריה באפילה: היא תהיה מעשה של חוסר אחריות שקשה לצפות את הנזק שימיט על הציבור.


יצחק זמיר הוא פרופסור (אמריטוס) האוניברסיטה העברית בירושלים; שופט (בדימוס) בית המשפט העליון. מאמר זה מתבסס על שני מאמרים שהתפרסמו בעיתון "הארץ": "נגד הפיצול" מיום 2.7.2021; "הפיצול יפגע בדמוקרטיה" מיום 16.7.2021.

ציטוט מוצע: יצחק זמיר "שיקולים נגד פיצול מוסד היועץ המשפטי לממשלה" ICON-S-IL Blog‏ (30.8.2021).


[1] ראו בהקשר זה "תכנית סער לתיקון מערכת המשפט" תקווה חדשה ("יש לפצל את מוסד היועץ המשפטי לממשלה וזאת באמצעות העברת סמכויות ראש התביעה הכללית לפרקליט המדינה והותרת סמכויות הייעוץ והייצוג בידי היועץ").

[2] ראו, למשל, חן מענית "סער שואף להשלים את המהלך לפיצול תפקיד היועמ"ש עד ספטמבר" הארץ (12.7.2021).

[3] שם.

[4] יחיאל גוטמן היועץ-המשפטי נגד הממשלה 132–133 (1981).

[5] "דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה: חוות-דעת" ספר קלינגהופר על המשפט הציבורי 421 (יצחק זמיר עורך 1993); על אישור עמדת הוועדה, ראו הוועדה הציבורית לבחינת דרכי המינוי של היועץ המשפטי לממשלה ונושאים הקשורים לכהונתו דין וחשבון 36 (1998) (להלן: דו"ח ועדת שמגר).

[6] שם, בעמ' 53–54.

[7] ראו הודעה בדבר קביעת הדרכים והתנאים למינויו של היועץ המשפטי לממשלה, י"פ התש"ס 4894.

[8] ראו, למשל, רשימה המתפרסמת במסגרת מיני-סימפוזיון זה: אליקים רובינשטיין "לא לפיצול: דברים בעניין ההצעה לפצל בין היועץ המשפטי לממשלה לבין התובע הפלילי הראשי" ICON-S-IL Blog‏ (19.8.2021).

[9] ראו גוטמן, לעיל ה"ש 4, בעמ' 36–38.

[10] דו"ח ועדת שמגר, לעיל ה"ש 5, בעמ' 54.

[11] הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון מס' 20) (מינוי היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה), התשע"ח-2017, ה"ח הממשלה 164.

[12] נטעאל בנדל "מזוז: היוזמות לפיצול תפקיד היועמ"ש נועדו להחליש את מערכת המשפט" הארץ (1.6.2021).

[13] חן מענית "שקד: 'יש נגדי 50 גוונים של הסתה, וגם הערות סקסיסטיות'" גלובס 11.10.2017.

[14] דו"ח ועדת שמגר, לעיל ה"ש 5, בעמ' 48, 53–56.

[15] ס' 178 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955.

[16] לפי מחקרו של ברזילי, ב-37% מהמדינות הדמוקרטיות ישנו גורם אחד המופקד הן על הייעוץ והן על התביעה. ראו גד ברזילי היועץ המשפטי לממשלה והתביעה הכללית – פיצול מוסדי? 19–20 (מחקר מדיניות 84, המכון הישראלי לדמוקרטיה 2010).

[17] שם, בנספח ה'. לדוגמה, סעיפים 11 ו-12 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, קובעים כי אישום פלילי יוגש על ידי היועץ המשפטי לממשלה וכי פרקליט המדינה אינו אלא אחד הנציגים של היועץ המשפטי לממשלה.

5 תגובות בנושא “לפצל או לא לפצל? סימפוזיון בנושא ההצעה לרפורמה במוסד היועץ המשפטי לממשלה – חלק ד' | שיקולים נגד פיצול מוסד היועץ המשפטי לממשלה / יצחק זמיר

הוסיפו את שלכם

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: