דיבייט ICON-S – נצחיוּת חוקתית | לא נצחיות אלא סמכות מכוננת מוגבלת / יניב רוזנאי

[דבר העורכת: רשימה זו מתפרסמת במסגרת סדרה נושאית – ביקורת שיפוטית על חקיקת יסוד, וכן במסגרת דיבייט ICON-S. לרשימה הקודמת בדיבייט, מאת פרופ' ליאב אורגד, ראו כאן. לרשימת התגובה של פרופ' ליאב אורגד, ראו כאן.]

ברשימה זו אבקש להגיב לחלק מטיעוניו של חברי ומורי, פרופ' ליאב אורגד באשר לשאלת "החוקה הנצחית".[1] 

אורגד צודק בביקורתו הראשונה כי "מוטב לבני אנוש שלא לחוקק חוקות המתיימרות להיות נצחיות". ליבת הדין הדתי נחשבת נצחית (Lex Aeterna), שכן היא תוצר של רצון אלהי (divine will), כמעין "חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם".[2] הדין האנושי, לעומת זאת, שהוא תוצר של הידברות ופשרות בין בני אדם, אינו מושלם ולעולם ניתן לשינוי (Lex Temporalis).[3] לכן, טענתי בעבר, יש פרדוקס מסוים בחוקות המבקשות להגן על עקרון החילוניות באופן "נצחי". שהרי אם חוקתיות בדמוקרטיות מודרניות מבוססת על בחירה לאומית שהיא תוצר של הליך דמוקרטי שיתופי המבוסס על רציונאליות וכזו הדוחה טענות לגבי אמיתות מוחלטות, כיצד ניתן להצדיק פסקת נצחיוּת של חילוניות?[4]

הגנה על חילוניות באמצעות פסקת נצחיות היא פרדוקסאלית שכן, בדומה לתאולוגיה הפוליטית של שמיט,[5]  מדובר בחילון של תפיסה דתית בדבר קיומן של אמיתות אבסולוטיות נצחיות. בקביעה החוקתית כי ערכים מסוימים אינם ניתנים לשינוי יש טרנספורמציה של רעיונות ממשפט הטבע למשפט הפוזיטיבי.[6] לא רק זאת, אלא מדובר בהכרה סלקטיבית של ערכים, בהתאם לקביעתו של מכונן החוקה.[7] אפשר לדמות את ההגנה על החילוניות באמצעות נצחיות חוקתית ל"שקר האצילי" של אפלטון, ההוגה הפוליטי הראשון שחיפש פריצה מכריעה מתפיסת העולם המיתולוגית במטרה להציע תיאוריה פוליטית קוהרנטית ריקה מאלים ורוחות. אך ההיררכיה החברתית של אפלטון עצמה, המושתתת על כישרון, מוצדקת על ידי "שקר אצילי" בדבר זהות החומר אותו החדיר אלהים בבני האדם בבוראם, מיתוס שאמור לשכנע את כל בני הקהילה לגבי מעמדם בהיררכיה.[8] לכן, במקום סילוק המיתוס מתחום הפוליטיקה, אפלטון פשוט ביקש להחליף את סיפורי הוֹמֵרוֹס והֵסִיוֹדוֹס במעשיה חדשה. השקר האצילי של אפלטון מייצג את הדת החוקתית של המדינה המודרנית.[9] אולם. אין מדובר בחוק נגלה – חוקה שירדה אל העם במעמד הר סיני – אלא בחוקה תוצר אדם ולכן יש לראותה כבעלת אופי משתנה ולא כחוקת עולם נצחית.[10]

אז כיצד ניתן להבין פסקאות נצחיות? הוראות בחוקה המכונות לעתים "פסקאות נצחיות" (die Ewigkeitsklausel – כפי שמכונה סעיף 79(3) לחוק היסוד הגרמני שמגן על כבוד האדם ויסודות הדמוקרטיה החוקתית מפני שינויים חוקתיים) אינן באמת ״לנצח״. הן גם לא נועדו להיות לנצח. פסקאות אלו נועדו לוודא ששינוי מהפכני של עקרונות היסוד החוקתיים יתבצע בהליך דמוקרטי נאות שיוודא כי השינוי מבטא רצון עמוק ואמיתי של העם ולא יתבצע סתם בשל קפריזה רגעית של רוב פוליטי נתון או בשל שימוש לרעה בהליך השינוי החוקתי על ידי הנציגים הפוליטיים. הן מבוססות על ההבחנה בין העם ובין הנציגים של העם האוחזים אך בסמכות מכוננת ומשנית ומוגבלת הניתנת להם באמון.[11] רוצים לשנות את עמודי התווך העומדים בבסיס הסדר החוקתי? זה אפשרי, אך לשם כך יש לחזור לעם, להליך כינון ראשוני בו כתיבת החוקה החדשה תתבצע באופן דליברטיבי וכוללני. כלומר, הגבלות על הסמכות המכוננת של המחוקק אינן מעלימות את העם מההליך הדמוקרטי. הפוכה, כנהוג לומר היום; הן מחזירות אותו למרכז בימת השינוי החוקתי.

לאור זאת, איני אוהד את המונח "פסקאות נצחיוּת". הן אינן נצחיוֹת ולא מתיימרות להיות. חוקת אוקראינה מגינה על השלמות הטריטוריאלית באופן "נצחי" אך ברור לנו שהגנה זו לא יכולה למנוע את סיפוחה של קרים.[12] המונח בפורטוגזית "cláusula pétrea" (פסקאות סלעיות, מאבן) הוא יותר מדויק שכן הוא מתאר את נוקשות הסעיפים, אך גם סלעים לא יכולים לעמוד בפני התפרצות וולקנית של מהפכה או מפני חלחול מים כפי ששינויים חוקתיים מתרחשים באמצעים שונים כגון פרשנות. המונח המדויק יותר הוא הגבלות על הסמכות המכוננת המשנית, המבקשות כאמור לזמן את העם להפעיל את סמכותו המכוננת הראשית עבור שינויים מסוימים. הגבלות אלו אינן חלות על העם בהפעילו סמכות זו.[13]

לכן, גם טענתו של אורגד כי ״'סעיפי נצחיות' הם רעיון אנטי-דמוקרטי" נכונה אך חלקית.[14] בוודאי שיש בהגבלות על הרוב הפוליטי קושי דמוקרטי, כמו בכל הגבלה חוקתית. אם חוקתיות היא מערכת של חוק גבוה המגביל את הרוב הפוליטי ואת הכח השלטוני, הגבלה על הסמכות המכוננת המשנית לתקן את החוקה מביאה את קושי זה לקיצון כי זו מגבילה לא רק את הפוליטיקה הרגילה אלא גם את הפוליטיקה החוקתית. לכן היא מעוררת קושי דמוקרטי אמיתי.[15] עוצמת קושי דמוקרטי זה תלויה בארבע שאלות לפחות, שיפורטו להלן.

ראשית, האם השריון המוחלט של כל נושא במנותק מתוכנו הוא לא דמוקרטי? אם אנו תופסים משטר דמוקרטי ככזה המחייב הגנה על ערכים וזכויות מסוימים (למשל, הזכות לבחור, שוויון בבחירות, חופש ביטוי פוליטי וכולי) הרי שהגנה הרמטית על ערכים וזכויות אלו היא אולי אנטי-רובנית אך אינה בהכרח אנטי-דמוקרטית.[16] כאשר סעיפי "נצחיות" מגנים על עקרונות הדמוקרטיה, הם מבטאים רעיון של דמוקרטיה מתגוננת ומשמשים ככלי שנועד להגן על הסדר דמוקרטיה מפני שחיקתו או הריסתו בדרכים חוקתיות.[17]

שנית, האם התוכן של הנושא החוקתי המשוריין באופן מוחלט מקדם או משרת תכליות דמוקרטיות או שהוא בפני עצמו לא דמוקרטי? יש הבדל בין הגנה מפני שינוי על סחר בעבדים ובין הגנה מפני שינוי על בחירות דמוקרטיות או על כבוד האדם.[18]

שלישית, מהו היקף הנושאים המוגנים מפני שינוי – האם הם רחבים (כמו למשל סעיף 288 לחוקת פורטוגל שמגן מפני שינוי על קשת רחבה של ארבעה-עשר נושאים[19]) או מצומצמים רק לליבה המינימאלית של הסדר החוקתי-דמוקרטי?

רביעית, ולבסוף – שאלת האכיפה השיפוטית. זה דבר אחד להגיד שעקרונות היסוד החוקתיים מוגנים מפני שינוי, זה דבר אחר להגיד שהגבלות אלו תיאכפנה באמצעות ביקורת שיפוטית מהותית על תיקונים חוקתיים, שכן אז אנו מעבירים את מרכז כובד השינוי החוקתי מהגופים הפוליטיים החבים באחריותיות לבית המשפט ולכאורה הופכים את האחרון לבורר העליון של ערכי האומה. אכן, לאור הקשיים השונים, בעוד בתי משפט שונים קיבלו את העמדה כי יש בידם סמכות לביקורת שיפוטית על תיקונים חוקתיים בתור "מגני החוקה", אחרים אימצו עמדה פורמאלית לפיה אין בסמכותם לבקר שינויים חוקתיים.[20]

גם לעניין זה, בעוד שביקורת שיפוטית על תיקונים חוקתיים בוודאי מחריפה את הקושי האנטי-רובני, כאשר מקבלים את ההבחנה בין סמכות התיקון – סמכות חוקתית משנית ומוגבלת הפועלת כנאמן של "העם" בכוחו המכונן – ובין סמכות מכוננת ראשית, הרי שביקורת שיפוטית על שינויים חוקתיים אינה אנטי-דמוקרטית שכן היא נתמכת בסמכות המכוננת הראשית. במילים אחרות, ביקורת שיפוטית זו מבטאת את רצונו העמוק של העם מול רצון הרוב הפוליטי הרגעי הבא לידי ביטוי בתיקון החוקתי. על פי נימוק זה, ביקורת שיפוטית כאמור לא רק שאינה אנטי-דמוקרטית אלא שהיא ביטוי לרצון העם כפי שהוא בא לידי ביטוי בחוקה וערכיה.

ללא הכרה במגבלות הסמכות המכוננת המשנית, משמעות הדבר כי לחברי הפרלמנט כוח מוחלט. אך בתוך סדר חוקתי לאף מוסד אין כח מוחלט. מה מונע אז מחברי הפרלמנט לעשות שימוש לרעה בסמכותם ולפגוע בדמוקרטיה (למשל באמצעות הארכת כהונתם ללא בחירות) כפי שקרה לאחרונה במדינות שונות? דוגמאות מהעת האחרונה ממחישות כיצד בזכות התערבות שיפוטית שפסלה תיקונים לחוקה, אף ללא עיגון חוקתי פורמלי, נשמרה הדמוקרטיה מפני שחיקה או פגיעה קשה.[21]

אם כך מבינים את רעיון ההגבלות על הסמכות לתקן את החוקה, נקל יותר להבין מדוע הגבלות אלו אינן מהוות חסם מוחלט כלפי "שינוי פוליטי בין-דורי", כפי שאורגד טוען. הגבלות על הסמכות המכוננת המשנית אין משמעותן סגירת דרך השינוי הדמוקרטית, אלא פשוט מנגנון לקביעה שדרך אחת – הליך התיקון החוקתי הפורמלי בידי הנציגים – אינה מתאימה לשינוי מהפכני של ערכי היסוד של השיטה.[22] על שינוי כזה להיעשות על ידי זימון העם לממש את הסמכות המכוננת שלו. זה יכול להיעשות, למשל, בבחירות דמוקרטיות לאספה מכוננת שתדון באופן דליברטיבי, מושכל וכולל בשינוי המבוקש; לאחר מכן, העם יוכל לאשר את השינוי האמור במשאל עם. הליך כזה מבקש להבטיח שהשינוי החוקתי המהותי מבטא ככל האפשר את "רצון העם", ולוודא שמתקיימת הבחנה בין הפוליטיקה היומיומית, שבה שולטים האינטרסים הצרים וקצרי הטווח, ובין הפוליטיקה החוקתית שבה העם מבטא את רצונו  ומממש אינטרסים ארוכי טווח.

עוד אורגד טוען שלאור המסר של אמיתות מוחלטות, "סעיפי נצחיות הם רעיון רע מבחינת הערך החינוכי של החוקה" שכן אינם מעודדים אתגור של מושכלות יסוד. גם כאן, יש הגיון בטענה אך קיימת גם הטענה ההפוכה: דווקא להגבלות על שינויים חוקתיים יש משמעות סימבולית חינוכית חשובה שכן אלו מסמלות לציבור כי יש ערכים שהם כה חשובים שגם רוב פוליטי רגעי גדול לא אמור לפגוע בהם. הן משקפות לעתים את המצפן הערכי אליו מכונני החוקה שואפים בפרויקט החוקתי. כשם שלחוקה בכללותה יש תפקיד אקספרסיבי, להוראות חוקתיות אלו במיוחד יש תפקיד כאמור שמבטא את הערכים החשובים ביותר לסדר החוקתי ולזהות החוקתית.[23] לא רק זאת, אלא שהוראות אלו יוצרות "אפקט מצנן" טרם שינוי של הערכים המוגנים הגורר עימו דיון פוליטי, חברתי וציבורי נרחב לגבי הערכים המוגנים או שינויים, דיון בעל ערך חינוכי מהמעלה הראשונה (לשם ההשוואה רק חשבו על הדיון הציבורי בחוק הלאום בעקבות העתירות לבג"ץ).

אורגד טוען כי "ביטול סעיפים בחוקה קיים בעיקר במדינות לא-דמוקרטיות או דמוקרטיות למחצה". ובכן, בארבעים ותשע מדינות אירופאיות עם חוקות נוקשות, משנת 1945 עד שנת 2016, ניתנו 154 החלטות הנוגעות לחוקתיות תיקונים חוקתיים, מתוכן בכמעט שליש תיקונים הוכרזו כלא-חוקתיים. ברוב המוחלט, ההחלטות התבססו על פסקת הנצחיות, וביתר על עילות הליכיות או עליונות המשפט הבינלאומי.[24] לאחרונה, במדינה אירופית אחת ללא פסקת נצחיות – סלובקיה, פסל בית המשפט החוקתי תיקון חוקתי שפגע בעצמאות השיפוטית בהתבסס על ליבה חוקתית משתמעת, ואכן לאחר מכן, הפרלמנט הסלובקי אמנם תיקן את החוקה ושלל מפורשות את סמכות בית המשפט החוקתי לפסול תיקונים לחוקה.[25]  חוקתיותו של תיקון זה נתקפה בבית המשפט החוקתי ופסק דין טרם ניתן בעניין, אך מתקני החוקה עצמם הבהירו כי התיקון לא מונע ביקורת שיפוטית אף של תיקונים חוקתיים מול הוראות המשפט הבינלאומי ואמנות לזכויות אדם.[26]

מכל מקום, נדמה לי שראוי להאיר מדוע רעיון ההגבלות המשתמעות על תיקונים לחוקה צץ דווקא במדינות בהן צץ. הצורך השיפוטי בדוקטרינות של הגבלות משתמעות על תיקונים חוקתיים מתעורר בעיקר במצבים הבאים: כאשר הליך התיקון החוקתי הוא יחסית גמיש ולא נוקשה (כמו למשל בארצות הברית או בקנדה); כאשר יש שליטה או דומיננטיות של מפלגת שלטון או של הרשות המבצעת בהליך השינוי החוקתי (כמו למשל בהונגריה); כאשר אין הגבלות מפורשות בחוקה דוגמת פסקאות נצחיות (הקיימות ב-כ-40% מחוקות העולם); כאשר אין מגבלות על-לאומיות אפקטיביות דוגמת האמנה האירופית לזכויות אדם בה חברות ארבעים ושבע המדינות של מועצת אירופה והכפופות לבית המשפט האירופי לזכויות אדם; וכאשר אין תרבות שלטונית עמוקה ומבוססת, שכן לעתים תרבות התיקון (amendment culture) חשובה יותר לנוקשות החוקתית מאשר מגבלות הליכיות פורמאליות.[27] בהינתן מאפיינים אלו, ניתן גם להבין מדוע הסוגייה התעוררה בישראל.[28]

מפאת קוצר היריעה לא אוכל להתייחס גם לסוגיית תחולת הדוקטרינה במשפט הישראלי, סוגייה שמעוררת מורכבויות מושגיות, תאורטיות ופרקטיות. האם סמכותה המכוננת של הכנסת היא ראשונית, משנית או ממוסדת? יש עמדות שונות של מלומדים כגון קלוד קליין, רות גביזון, אהרן ברק, אריאל בנדור ושרון וינטל,[29] וכל עמדה משפיעה גם על תפיסת היקף הסמכות. חשוב לי רק להגיב לטענה כי "חברי הכנסת לא הסכימו בעבר (ולא מסכימים כיום) על עקרונות היסוד; לא ראוי שבית המשפט יקבע מסמרות במה שהוחלט במפורש לא להחליט." חברי הכנסת עצמם קבעו במגוון דברי חקיקה שערכי היסוד של המדינה הם "יהודית ודמוקרטית". כך, למשל, בס' 1א(1) לכללי האתיקה הם קבעו כי "חבר הכנסת ימלא את תפקידו מתוך נאמנות לערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". ערכי היסוד של המדינה כיהודית ודמוקרטית מעוגנים כמובן גם בשני חוקי היסוד בדבר זכויות האדם, בחוק-יסוד: הכנסת ובעוד רשימה של חוקים, כגון חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953 הקובע בסעיף 2 כי מטרתו של החינוך הממלכתי היא, בין היתר, להנחיל את "ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". אפשר כמובן לדון מה המשמעות של ערכים אלו אך שאלה פרשנית זו קיימת לגבי כל ערך חוקתי שהוא, בכל מדינה. וממילא עצם העובדה כי מדובר בהליך כינון מתמשך אינה סותרת את קיומם של ערכי יסוד כשם שבניין שעודנו בבנייה מבוסס על יסודות על אף שבנייתו טרם הושלמה.

לבסוף, אציין שאני מסכים עם אורגד כי בעידן של פופוליזם והשתלטות חוקתית, דוקטרינת התיקון החוקתי עשויה להיות מסוכנת שכן היא תקנה בידי בית המשפט כלי רב-עוצמה שעשוי להיות משומש דווקא בידי השלטון להחלשת הדמוקרטיה.[30] לכן יש חשיבות יתרה בשמירה על עצמאות שיפוטית. ואולי חשוב מכך, אני מסכים כי "יש לבתי משפט דרכים פרשניות להתמודד עם בעיות נקודתיות שהחוק עשוי להעלות." במקום אחר טענתי כי:

“[E]very interpretive effort must be made to reconcile amendments with protected rights and basic constitutional principles. … This is, thus, another ‘line of defence’ of the constitution that avoids the remedy of annulment. Annulment of a constitutional amendment by the courts should be the means of last resort.”[31]

בהתאם לתאוריה שהוצגה ברשימה זו, באמצעות ביקורת שיפוטית על תיקונים חוקתיים, בית המשפט מגן על הפרדת הרשויות בין הסמכות המכוננת הראשית והמשנית ובכך מבקש להגן על עקרון ריבונות העם ולא להחלישו. על בתי המשפט להיות מרוסנים ביותר בביקורת שיפוטית על שינויים חוקתיים. אך ריסון שיפוטי זה הוא צידו השני של המטבע, כמובן, של הריסון בו נוהגים אלו האוחזים בסמכות לתקן את החוקה, סמכות המוקנית להם על ידי העם באמון, והמותנית בכך שאינם עושים בה שימוש לרעה או הורסים את עקרונות היסוד של הסדר החוקתי.


יניב רוזנאי הוא פרופ' חבר בבית ספר הארי רדזינר למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה.

ציטוט מוצע: יניב רוזנאי "לא נצחיות אלא סמכות מכוננת מוגבלת" ICON-S-IL Blog‏ (18.6.2021).


[1] ראו ליאב אורגד "חוקה נצחית?" ICON-S-IL Blog‏ (16.6.2021). ברשימה זו אפנה למספר ממחקריי בתחום. אני מודה שאני חש אי-נעימות עם הפניה עצמית מרובה וחוזרת ומרשה לעצמי לעשות כן אך מן הטעם כי התמקדתי בעבר בסוגייה פרטנית זו באופן מעמיק, ומבקש סליחה מן הקוראים/ות.  

[2] ויקרא ג 17; J.H.H. Weiler, The Judeo-Christian Tradition and the Dialectic of Difference: An Examination of Four Dimensions of Jewish Prayer, 1 J.L. Phil. & Culture 3, 8-10 (2010).

[3] Lorenzo Zucca, A Secular Europe: Law And Religion in The European Constitutional Landscape 178-182 (2013).

[4] Yaniv Roznai, Negotiating the Eternal: The Paradox of Entrenching Secularism in Constitutions, 2017 Mich. St. L. Rev. 253, 326(2017) .

[5] Carl Schmitt, Political Theology 36 (George Schwab trans. 2005).

[6] Gottfried Dietze, Natural Law in the Modern European Constitutions, 1 Nat. L.F. 73, 77 (1956).

[7] שם, בעמ' 88.

[8] Plato, The Republic 379 (B. Jowett trans., Penguin Books 1955).

[9] Martin Loughlin, Sword & Scales: An Examination of the Relationship Between Law & Politics 24-25 (2000).

[10] Howard L. McBain, The Living Constitution: A Consideration of the Realities and Legends of Our Fundamental Law 272 (1927).

[11] Yaniv Roznai, Towards A Theory of Constitutional Unamendability: On the Nature and Scope of the Constitutional Amendment Powers, 18 Jus Politicum – Revue de Droit Politique 5-37 (2017) . ראו גם: שרון וינטל "פסקאות נצחיות" בחוקה: הסטנדרט הנורמטיבי המחמיר בכינון סדר חוקתי חדש (חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור למשפטים", האוניברסיטה העברית בירושלים 2007).

[12] ראו Yaniv Roznai & Silvia Suteu, The Eternal Territory? The Crimean Crisis and Ukraine’s Territorial Integrity as an Unamendable Constitutional Principle, 16 German L. J. 542 (2015).

[13] ניתן לטעון שיש מגבלות גם על הסמכות המכוננת המקורית אך לגבי דידי אלו אינן הגבלות חוקתיות. לדיון קצר בהגבלות אלו, ראו Yaniv Roznai, The Boundaries of Constituent Authority, 52 Connecticut L. Rev. 1381 (2021) . הרעיון שישנן מגבלות שונות על הסמכות המכוננת (למשל, ממשפט הטבע) אינו חדש כלל. לסקירה של ההיסטוריה האינטלקטואלית של רעיון זה, ראו Joel Colon-Rios, Constituent Power and the Law (2020).

[14] להרחבה על טיעונים אלו ואחרים נגד הגבלות על הסמכות לתקן את החוקה, ותגובה להם, ראו Yaniv Roznai, Necrocracy or Democracy? Assessing Objections to Constitutional Unamendability, in An Unconstitutional Constitution? Unamendability in Constitutional Democracies 29 (Richard Albert and Bertil Emrah Oder eds., 2018).

[15] לטיעון בדבר קושי זה, ראו Melissa Schwartzberg, Democracy and Legal Change 2 (2009); Richard Albert, Constitutional Handcuffs, 42 Ariz. State L. J. 663, 667 (2010) 

[16] Dominique Rousseau, The Constitutional Judge: Master or Slave of the Constitution?, in Constitutionalism, Identity, Difference, and Legitimacy: Theoretical Perspectives 261, 273-282 (Michel Rosenfeld ed., 1994).

[17] Yaniv Roznai, Unamendability and the Genetic Code of the Constitution, 27 Eur. Rev. Pub. L. 775, 811 (2015). לכן יש דמיון פונקציונאלי בין פסקאות נצחיות ומנגנון אחר של דמוקרטיה מתגוננת – פסילת מפלגות. על הקשר בין השניים, ראו Rivka Weill, On the Nexus of Eternity Clauses, Proportional Representation, and Banned Political Parties, 16 Election L. J. 237 (2017).

[18] ראו, למשל, את הצעת התיקון לחוקה האמריקאית של קורווין לפיה אין לבטל את סחר העבדים. John R. Vile, Encyclopaedia of constitutional amendments, proposed amendments, and amending issues, 1789-2002 175 (2nd ed., 2003).

[19] Constitution of The Portuguese Republic, Part IV, Art. 288 (1976) .

[20] Richard Albert, Malkhaz Nakashidze & Tarik Olcay, The Formalist Resistance to Unconstitutional Constitutional Amendments, 70 Hastings L. J. 639 (2019) .

[21] להרחבה, ראו Yaniv Roznai, Who will Save the Redheads? Towards an Anti-Bully Theory of Judicial Review and Protection of Democracy, 29 Wm. & Mary Bill Rts. J. 327 (2020-2021).

[22] Vicki Jackson, Unconstitutional Constitutional Amendments: A Window into Constitutional Theory and Transnational Constitutionalism, in Demokratie-Perspektiven Festschrift für Brun-Otto Bryde zum 70 47 (Geburtstag Astrid Wallrabenstein, Philipp Dann & Michael Bäuerle eds., 2013).

[23] ראו, בהרחבה, Richard Albert, The Expressive Function of Constitutional Amendment Rules, 59 McGill L. J. 225 (2013); Silvia Suteu, Eternity Clauses in Democratic Constitutionalism ch. 3 (2021)  .

[24] Michael Hein, The Least Dangerous Branch? Constitutional Review of Constitutional Amendments in Europe, in Courts, in Politics and Constitutional Law: Judicialization of Politics and Politicization of the Judiciary 187, 194-195 (Martin Belov ed., 2019).

[25] ראו ספציפית Šimon Drugda, On Collision Course with the Material Core of the Slovak Constitution, Verfassungsblog (Dec. 3, 2020); וכן Tomáš Ľalík, Slovakia on its way to Illiberal Democracy: Nullifying the Power of the Constitutional Court to Review Constitutional Amendments, I-Connect (Dec. 18, 2020); וראו, בהרחבה, יניב רוזנאי "מבט השוואתי על שלילת סמכות הביקורת השיפוטית על תיקונים לחוקה" IDC Law-Blog‏ (27.11.2020).

[26] פרקטיקה זו מעוררת כמובן קשיים לא פחותים. לעניין זה, ראו יניב רוזנאי "משפט על-לאומי, גלובליזציה והסמכות המכוננת – ראשית עיון ומגמות השוואתיות" משפט וממשל כב 49 (2021).

[27] Yaniv Roznai, Why There? Explanatory Theories and Institutional Features Behind Unconstitutional Constitutional Amendments in Asia, in The Law and Politics of Unconstitutional Constitutional Amendment in Asia (Rehan Abeyratne & Bùi Ngọc Sơn, eds., 2021) .

[28] ראו Suzie Navot & Yaniv Roznai, From Supra-Constitutional Principles to the Misuse of Constituent Power in Israel, 21 Eur. J. L. Ref. 403-423 (2019).

[29] לסקירה חלקית, ראו יניב רוזנאי "חוק יסוד חדש בכסות תיקון חוקתי?" IDC Law-Blog‏ (13.11.2020).

[30] ראו Yaniv Roznai & Tamar Hostovsky Brandes, Democratic Erosion, Populist Constitutionalism, and the Unconstitutional Constitutional Amendments Doctrine, 14 L. & Eth. Hum. Rts. 19, 31-33, 46-47 (2020). לניתוח כללי, ראו David Landau & Rosalind Dixon, Abusive Judicial Review: Courts Against Democracy, 53 UC Davis L. Rev. 1313 (2020).

[31] Yaniv Roznai, Unconstitutional Constitutional Amendments – The Limits of Amendment Powers 220 (2017) .

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: