סימפוזיון בנושא ממשלת החילופים בעולם של חוסר יציבות חוקתי – חלק ב' | חמש הערות על הסדר ממשלת החילופים / סוזי נבות

[דבר העורכים: סימפוזיון זה, בעריכה משותפת של שני שניצר ויניב רוזנאי, מתפרסם בעקבות כנס מקוון של הסניף הישראלי של ICON-S, בנושא הקמת ממשלת החילופים, שנערך ביום 7 בדצמבר 2020. את המבוא לסימפוזיון ניתן לקרוא כאן.]

תיקון מס' 8 לחוק-יסוד: הממשלה,[1] המסדיר את "ממשלת החילופים", מעלה שאלות חוקתיות רבות, חלקן כאלה המתעוררות לראשונה בישראל. לא רק נסיבות התיקון הן יוצאות דופן, גם ההסדרים השונים במסגרתו יוצרים קשיים לא מבוטלים: בין היתר, התיקון משנה את מעמדו של ראש הממשלה, יוצר מודל חדש שאין לו אח ורע במשפט המשווה של ממשלה דו-ראשית או "שתי ממשלות", כנסת המביעה אמון בשני ראשי ממשלה ושרים המתמנים "לפי זיקה". התיקון מעורר במלוא חריפותה את שאלת גבולות הכוח של הרשות המכוננת לערוך תיקונים משטריים כלאחר יד ואף לשריין אותם, ועוד בהוראת שעה. נדמה שהשאלות החוקתיות המוסדיות של התיקון יעסיקו את המשפטנים החוקתיים, כמו גם את בית המשפט העליון, עוד זמן רב.

רשימה קצרה זו מפנה זרקור אל כמה מן המאפיינים של "ממשלת החילופים". אתייחס לאופיו של  התיקון, לצמצום כוחה של הכנסת בהבעת אמון בממשלה אחרת במסגרת אי-אמון קונסטרוקטיבי, למודל על פיו השרים המתמנים "לפי זיקה", להשפעתו של  התיקון על הלכות דרעי ופנחסי[2] ולפסקת הנוקשות המיוחדת הדורשת רוב של שבעים חברי כנסת כדי לשנותו.

  1. תיקון ייחודי לחוקי יסוד משטריים

תיקון ממשלת החילופים מתקן לא רק את חוק-יסוד: הממשלה אלא גם את חוק-יסוד: הכנסת.[3] המדובר בשינוי משמעותי בחוקי יסוד מוסדיים, המגדירים את מבנה השלטון. התיקון יוצר משטר שונה מזה שקיים, במסגרת כנסת מכהנת שנבחרה על בסיס שיטת משטר שבה יש ראש ממשלה אחד, ועוד בטרם הסתיים הליך הרכבת הממשלה. חלקו של התיקון בהוראת שעה. הדיון סביבו בכנסת לא אפשר לבחון בצורה מעמיקה את משמעות השינויים שנעשו במסגרתו.[4] לא רק עצם העיתוי של התיקון בעייתי. כבר בעבר תוקן חוק-יסוד: הממשלה עוד בטרם הקמתה.[5] נדמה שהכנסות האחרונות שוברות שיאים בתיקונים לחוקי היסוד המשטריים. כך, למשל, כותב ד"ר עמיר פוקס כי זו שיאה של מגמה שנמשכת שנים, של תיקונים בלתי פוסקים, שקשורים לסמכויות הממשלה, לענייני התקציב, חוק יסוד הכנסת, הבחירות ועוד.[6] תיקון ממשלת החילופים הוא לא רק דוגמא קיצונית של תופעה זו אלא שהוא שונה, הן מבחינת היקפו, הן מבחינת ריבוי הפרטים והן מבחינת עוצמת השינוי להסדר המשטרי, מכל תיקון אחר בעבר. נסיבות התיקון מצביעות לכאורה על שינוי של כללי המשחק הדמוקרטיים כדי להתאימם לנסיבות פרטיקולריות ועל ניסיון לפתור מצב של חוסר אמון פוליטי באמצעות שינוי של כללי המשחק החוקתיים. זהו תיקון ציני, לצרכים פרסונאליים צרים,[7] תפור למידותיו של הסכם קואליציוני ובבחינת "מניפולציה" בחוקי היסוד.

2. צמצום כוחה של הכנסת בהצבעת אי-אמון

תיקון ממשלת החילופים מצמצם את כוחה של הכנסת להביע אי-אמון בממשלה, במובן זה שלא ראש הממשלה ולא ראש הממשלה החלופי יכולים לעמוד בראשות ממשלה שקמה במסגרת אי-אמון.[8] זו פגיעה באחד מכלי הפיקוח שיש לכנסת אל מול הממשלה באמצעות צמצום שיקול הדעת של חברי הכנסת. יש בכך משום החלשה נוספת של מעמד הכנסת. התיקון פוגע במנגנון האיזונים והבלמים שעומד בבסיס העיקרון של הפרדת רשויות, ובאחד המאפיינים הבסיסיים ביותר של המשטר הפרלמנטרי. במאמרו של קלוד קליין על ההגדרה המשפטית של המשטר הפרלמנטרי,[9] כותב המחבר כי הקריטריון של הבעת אי-אמון בממשלה הוא מרכיב כה חשוב וכה אופייני "עד שמספר מחברים ראו אותו כקריטריון בלעדי להגדרת המשטר הפרלמנטרי".[10] לשיטתו של קליין, האפשרות של הבעת אי-אמון מהווה אלמנט הכרחי לקיום המשטר הפרלמנטרי.

לדעתי, גם אם מדובר בפגיעה ממשית במנגנון אי-האמון ובהחלשתה של הכנסת, הרי שבישראל האפשרות המעשית להחלפת ממשלה באמצעות מנגנון אי-האמון הצטמצמה באופן דרמטי כבר לפני שנים. בשנת 2014, כחלק מ"חוקי המשילות", שונה הסדר אי-האמון שהיה קיים אז (הפלת ממשלה בהצבעה ברוב של 61) למודל של אי-אמון קונסטרוקטיבי, במסגרתו הכנסת רשאית ברוב חבריה להביע אמון בממשלה אחרת, על כל שריה וקווי המדיניות שלה. מנגנון אי־האמון הקונסטרוקטיבי אּומץ בישראל "מתחת למכ"ם", כפי שכותבת טל לנטו,[11] משום שהנושא לא עמד במרכז סדר היום של המחוקקים בכנסת. יוזמי הרפורמה הבליעו את השינוי בהצבעת אי־האמון במסגרת מערכת רחבה יותר של רפורמות; בשל כך זכה השינוי לדיונים חלקיים ושטחיים בלבד, ולא נדונו לעומק השלכותיו.

אם היה משהו שפגע, עד כדי העלים לחלוטין את מנגנון אי-האמון – זה היה אותו מעבר שכמעט נעלם מן העין, לאי-אמון קונסטרוקטיבי מלא. במשטר רב מפלגתי כמו שלנו, המבוסס על מפלגות סקטוריאליות, ללא אופוזיציה קוהרנטית מבחינה אידיאולוגית, אין סיכוי אמיתי לאי-אמון כזה הדורש הקמת ממשלה אחרת, הסכמה על ראש ממשלה, על חלוקת תיקים ועל קווי יסוד. התוצאה היא כי כבר מאז 2014 קשה יותר לכנסת לאיים על הפלת הממשלה, דבר שמחזק את הרשות המבצעת ומפר את מנגנון האיזון בין שתי הרשויות.

נדמה שהשנה שחלפה היא הדוגמא הטובה ביותר לחולשת מנגנון אי-האמון. לא נמצאה כל אפשרות להקמת ממשלת אחרת בגלל הדרישה הקונסטרוקטיבית. במקום הקמת ממשלה אחרת, הכנסת מתפזרת וישראל נגררת לבחירות זו הפעם הרביעית בתוך שנתיים. אפשרות להחלפת ממשלה באי-אמון קונסטרוקטיבי נראית היום כאות מתה בחוק היסוד. ההגבלה שהוספה לה במסגרת תיקון ממשלת החילופים, היא בבחינת "רקוויאם" למנגנון אי-האמון.

3. שרים המתמנים "לפי זיקה"

אחד מעקרונות היסוד במשטר הדמוקרטי הישראלי הוא מעמדו של ראש הממשלה במסגרת ממשלתו כ"ראשון בין שווים" ו"כבעל הסמכות לעצב את הרכב הממשלה וחלוקת התפקידים בה. זוהי תפיסת יסוד במשטרנו הדמוקרטי, המשקפת גם את הערך החוקתי של הפרדת רשויות".[12] בתיקון ממשלת החילופים, כל שר וסגן שר יזוהה כבעל זיקה לראש הממשלה או לראש הממשלה החלופי. היינו, הממשלה תתייצב לפני הכנסת, תודיע על זהות השרים בעלי הזיקה לראש הממשלה וזהות השרים בעלי הזיקה לראש הממשלה החלופי, ותבקש הבעת אמון.

אף על פי שהדבר לא נאמר בפורש, ייתכן שמנגנון הזיקה מגביל או משנה את הצהרת האמונים[13] של השר. כי מהי המשמעות המשפטית, המהותית של  אותה "זיקה"? האם היא יוצרת, למשל, חובת אמון חדשה, שאינה חובת אמון לממשלה, למדינה ולציבור, אלא חובת אמון אישית לראש הממשלה שמינה את השר?

זאת ועוד. הממשלה אחראית באחריות משותפת כלפי הכנסת, אלא שהשרים אחראים כלפי ראש הממשלה על התפקידים עליהם הם ממונים.[14] מנגנון הזיקה משנה הסדר זה בשני מובנים: ראשית, האחריות של שר היא בעצם "אישית" כלפי ראש ממשלה או ראש הממשלה החלופי, באשר למילוי התפקיד, הכל לפי הזיקה. שנית, הסדר זה מערער לכאורה את העיקרון החוקתי הקבוע בסעיף 4 לחוק-יסוד: הממשלה בדבר אחריותו האישית של השר בפני ראש הממשלה. 

גם סמכות פיטורי השרים הוגבלה, וכך, למשל, "ראש הממשלה בממשלת חילופים אינו רשאי להעביר מכהונתו שר בעל זיקה לראש הממשלה החלופי, בלא הסכמת ראש הממשלה החלופי".[15] סמכותו של ראש הממשלה להעביר שר מכהונתו נתפסה כביטוי מעשי לעיקרון האחריות האישית וככלי הכרחי שיש להעניק בידי הניצב בקודקוד הפירמידה.[16] לכך יש להוסיף כי סמכות פיטורי השרים נתפסת כאמצעי לאכיפת עקרון האחריות המשותפת בידי ראש הממשלה, כמי שמוביל את העשייה הממשלתית. כל אלה מציבים סימני שאלה חוקתיים סביב הסדר ה"זיקה".

4. תיקון עוקף הלכות דרעי ופנחסי

מספר הוראות בתיקון ממשלת החילופים מתייחסות בעקיפין להלכות דרעי ופנחסי.[17] כך, למשל, הקביעה לפיה דין ראש הממשלה החלופי כדין ראש הממשלה לעניין סעיפים העוסקים בחקירת ראש ממשלה והפסקת הכהונה מחמת עבירה. גם הסעיף שעוסק בהעברה מכהונה של ראש הממשלה החלופי, על פיו ראש הממשלה בממשלת חילופים אינו רשאי להעביר את ראש הממשלה החלופי מכהונתו ואף הסעיף שמבהיר שממלא מקום ראש הממשלה אינו עוד בגדר "שר" אלא "ראש הממשלה החלופי יהיה ממלא מקום ראש הממשלה".[18]

הסעיפים הללו נועדו להבהיר שדינו של ראש ממשלה חלופי אינו כדין שר, אלא מעמדו הוא מעמד של ראש ממשלה. בפרשות דרעי ופנחסי דובר בביקורת שיפוטית על החלטה מינהלית של ראש הממשלה. בפרשת הרכבת הממשלה על ידי בנימין נתניהו, קבעו השופטים כי "החלטות אלה עומדות בתקפן, במלוא פרישתן, בכל שאמור בהפעלת שיקול דעת מינהלי".[19] שם דובר בהחלטה של חברי כנסת לבקש הטלת הרכבת הממשלה על נאשם בפלילים, שאינה החלטה מינהלית אלא החלטה "משטרית" ייחודית.

עד כה היו בפירמידה השלטונית – המתייחסת לשרים – שני רבדים: ראש ממשלה בקודקוד ושרים מתחתיו. במסגרת רובד השרים ניתן היה למצוא גם את "ממלא מקום ראש הממשלה". התיקונים בממשלת החילופים שינו מצב זה. במסגרתם, ראש הממשלה החליפי מועלה לדרגה של "ראש ממשלה" וממלא מקום ראש הממשלה, במקום שר רגיל, מועלה למעמד "ראש ממשלה". מהלך זה דומה, אגב, למהפכה החוקתית, במסגרתה הועלו חוקי היסוד שמעמדם נתפס עד אז כמעמדם של חוקים רגילים, לדרגת חוקה. גם כאן, נקבע כי ראש הממשלה החלופי הוא ממלא מקום ראש הממשלה – ועל כן אינו עוד בדרגת שר, אלא הועלה למעמד ראש ממשלה, בכל הנוגע להלכות דרעי ופנחסי.

5. שריון חריג בהוראת שעה

תיקון ממשלת החילופין כולל בתוכו הוראה מיוחדת, כהוראת שעה, לפיה לא ניתן לשנות חלק מהוראות התיקון אלא ברוב מיוחד של שבעים חברי כנסת.[20] פסקת נוקשות זו נועדה להקשות על מצב של "הפרה" של אותם תנאים בהסדר הקואליציוני, שקיבלו עיגון בחוק היסוד.

הוראת השריון אשר דורשת רוב של שבעים חברי כנסת ואשר התקבלה במסגרת תיקון ב"הוראת שעה" היא חריגה, ועל כך כתבתי כאן בעבר.[21] הגישה הראויה לדעתי היא כי הסמכות המכוננת – ובמסגרתה הסמכות לכבילה עצמית – איננה בלתי מוגבלת. הרעיון שלפיו סמכות הכנסת בכוננה חוקי יסוד ובתיקונם תהא בלתי מוגבלת אינו ראוי ואינו מתאים לשיטת המשטר החוקתי שלנו. שאלת גבולות הסמכות המכוננת חייבת להיות מושפעת משאלת הקושי או הקלות היחסית של הליך השריון והתיקון של החוקה ומזהות השחקנים המעורבים בהליך השריון והשינוי החוקתי.[22]

קביעתה של פסקת יציבות גבוהה, תוך ניצול כוחו של רוב קואליציוני צר, בהליך חקיקה מזורז ובלא דיון ציבורי, יכולה לעלות לכדי שימוש לרעה בכוח השריון כך שניתן יהיה לכנותו "שריון חורג" – מקרה מיוחד להפעלתה של תורת השימוש לרעה בסמכות המכוננת.[23]

סיכום

תיקון ממשלת החילופים, על ריבוי הפגמים החוקתיים שבו, הוא הזדמנות טובה לבחון מקרוב את דוקטרינת האפקט המצטבר. תיקון ממשלת החילופים לא עומד בבדידות ואין לראותו כמהלך יחיד. יש לבחון אותו, לכל הפחות, יחד עם התיקון שנעשה שלושה חודשים לאחר מכן: תיקון מס' 50 לחוק-יסוד: הכנסת, שנועד לשנות את היום הקובע לפיזור הכנסת כאשר לא עובר תקציב מדינה.  תיקון מס' 50 מתקן בהוראת שעה הן את חוק יסוד: הכנסת והן את חוק יסוד: משק המדינה.[24] לא נערך דיון ציבורי מספק במשמעות החוקתית של התיקון, הדוחה בארבעה חודשים את השימוש באחד משני אמצעי הפיקוח המרכזיים שיש לכנסת כלפי הממשלה – פיזור הכנסת בעקבות אי-קבלת תקציב. הן התקציב השנתי (בתיקון זה) והן אי-האמון (בתיקון ממשלת החילופים), שהם שני כלי הפיקוח המרכזיים של הכנסת כלפי הממשלה, נלקחו בני ערובה בידי השותפים לממשלת החילופים. נדמה שהגיעה העת לומר, בקול ברור, שכמות התיקונים בחוקי היסוד עושה גם איכות.

התיאוריה של השימוש לרעה בסמכות המכוננת רחבה דיה לבחון אפקט מצטבר של פגיעה קשה בכללי המשחק ובערכי יסוד, במסגרת הכלל של "כמות עושה איכות".[25]


סוזי נבות היא פרופסור מן המניין בבית הספר ע"ש שטריקס למשפטים, המכללה למינהל. תודה ליניב רוזנאי ולשני שניצר על עריכה מצוינת.

ציטוט מוצע: סוזי נבות "חמש הערות על הסדר ממשלת החילופים" ICON-S-IL Blog ‏ (27.1.2021).


[1]  חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8 והוראת שעה), ס"ח התש"ף 34 (ברשימה זו: תיקון ממשלת החילופים).

[2] בג"ץ 3094/93 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד מז(5) 404 (1993) ובג"ץ 4267/93 אמיתי אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד מז(5) 441 (1993), בהתאמה (להלן ביחד: הלכות דרעי ופנחסי).

[3] על תיקון זה ראו להלן בה"ש 24 ובטקסט הסמוך לה.

[4]  ראו, למשל, פרוטוקול ישיבה מס' 2 של הוועדה המיוחדת בנושא חוק יסוד: הממשלה (תיקון – ממשלת חילופים), הכנסת ה-23, 23 (26.4.2020). שם אומר ד"ר גור בליי, היועץ המשפטי לוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת כי "אי אפשר לחלוק על כך שהליכים חוקתיים רציניים ומשמעותיים רצוי שיתנהלו על פני זמן ועם זמן לעכל את הדבר הזה על פני זמן". כן ראו פרוטוקול ישיבה מס' 3 של הוועדה המיוחדת בנושא חוק יסוד: הממשלה (תיקון – ממשלת חילופים), הכנסת ה-23, 170 (27.4.2020). שם אמר ד"ר בליי כי "אלה תיקונים חוקתיים רגישים. והיה הרבה יותר ראוי ויותר רצוי, בעינינו, שהדברים האלה לא היו נעשים בלחצי זמן כל כך גבוהים".

[5]  למשל, חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 3 והוראת שעה לכנסת ה-20), ס"ח התשע"ה 188, המשהה את הכניסה לתוקף של המגבלה על מספר השרים, בהוראת שעה.

[6]  עמיר פוקס "השינויים התכופים בחוקי היסוד" המכון הישראלי לדמוקרטיה 17.1.2021. כן ראו באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה את המחקר שנעשה על תיקונים חוקי הסוד לאורך שנים.

[7] השוו להחלטת בית המשפט החוקתי של צ'כיה לפיה תיקון חוק חוקת למטרה פרסונאלית אינו נחשב, מבחינה מהותית, תוספת או תיקון לחוקה:Czech Constitutional Court 2009/09/10, Case Pl ÚS 27/09.  כן ראו Yaniv Roznai, Legisprudence Limitations on Constitutional Amendments? Reflections on the Czech Constitutional Court’s Declaration of Unconstitutional Constitutional Act, 8 Vienna J. Int'l Const. L. 29 (2014).

[8]  ס' 43ח לחוק-יסוד: הממשלה קובע: "החליטה הכנסת להביע אי-אמון בממשלת חילופים ולהביע אמון בממשלה אחרת, לפי סעיף 28, לא יהיו ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי בממשלת החילופים שבה הובע אי-האמון רשאים לעמוד בראשות הממשלה האחרת".

[9]  קלוד קליין "על ההגדרה המשפטית של המשטר הפרלמנטרי ועל הפרלמנטריזם הישראלי" משפטים ה 308 (1974).

[10] שם, בעמ' 313.

[11] טל לנטו "מתחת למכ"ם: אי־אמון קונסטרוקטיבי בישראל" עיונים – כתב עת רב-תחומי לחקר ישראל 33, 280 (2020). לנטו מציינת גם כי "אי־אמון קונסטרוקטיבי הוא מופע נדיר למדי, שכן הוא מצוי רק בשבע דמוקרטיות פרלמנטריות" (שם, בעמ' 284).

[12] בג"ץ 3132/15 מפלגת יש עתיד בראשות יאיר לפיד נ' ראש ממשלת ישראל, פס' 15–17 לדברי הנשיאה נאור (פורסם בנבו, 13.4.2016).

[13] "אני מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת".

[14]  ראו יגאל מרזל "חובת האמון של הממשלה כלפי הכנסת חובות אמון בדין הישראלי 185 (רות פלאטו-שנער ויהושע (שוקי) שגב עורכים, 2016).

[15] סעיף 43ד(א) לחוק יסוד: הממשלה

[16] מורן קנדלשטיין-היינה המעמד החוקתי של ראש הממשלה במשטרים פרלמנטריים 305 (חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן – הפקולטה למשפטים, 2020).

[17] הלכות דרעי ופנחסי, לעיל ה"ש 2.

[18] ס' 43ב: "ראש הממשלה החלופי בממשלת חילופים יהיה ממלא מקום ראש הממשלה לפי סעיף 5(ד), ולא ימונה לראש הממשלה ממלא מקום אחר".

[19] בג"ץ 2592/20 התנועה למען איכות השלטון נ' היועץ המשפטי לממשלה, פס' 2 לפסק דינו של השופט פוגלמן (פורסם בנבו, 27.5.2020).

[20] ראו ס' 7 לתיקון ממשלת החילופים:

7. (א) אין לשנות את הוראות סעיפים 1(1) ו-(2), 2, 4 עד 6 וסעיף זה אלא ברוב של שבעים חברי הכנסת; הרוב הדרוש לפי סעיף זה יהא דרוש להחלטות מליאת הכנסת בקריאה הראשונה, בקריאה השנייה ובקריאה השלישית; לעניין סעיף זה, "שינוי" – בין מפורש ובין משתמע.

(ב) הוראות סעיף זה יעמדו בתוקפן בתקופת כהונתה של הכנסת העשרים ושלוש.

[21]  סוזי נבות "על סעיף השריון ב'ממשלת החילופים'" ICON-S-IL Blog ‏ (25.11.2020). ראו גם סוזי נבות "נוקשות – סעיף 11 לחוק -יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי" קומנטר מאמרים על חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (יובל שני וידידיה שטרן עורכים, צפוי להתפרסם ב-2021).

[22] גישה זו נידונה בהרחבה במאמריו של יניב רוזנאי וכן של ריצ'רד אלברט.  כן ראו Suzie Navot and Yaniv Roznai, From Supra-Constitutional Principles to the Misuse of Constituent Power in Israel, 21 Eur. J.L. Reform 403 (2019); יניב רוזנאי "מרמה חוקתית ICON-S-IL Blog (צפוי להתפרסם במסגרת סימפוזיון זה).

[23] ראו בנושא זה נבות "על סעיף השריון ב'ממשלת החילופים'", לעיל ה"ש 22.

[24]  חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 50 – הוראת שעה), ס"ח התש"ף 420.

[25] לגישת "הכמות עושה איכות" לגבי תיקונים חוקתיים ראו, למשל, בג"ץ 8260/16 המרכז האקדמי למשפט ועסקים נ' כנסת ישראל, פס' 7 לפסק דינו של השופט מלצר (פורסם בנבו, 6.9.2017); יניב רוזנאי "שימוש לרעה בחוקי יסוד" ספר אליקים רובינשטיין (צפוי להתפרסם ב-2021); Yaniv Roznai & Tamar Hostovsky Brandes, Democratic Erosion, Populist Constitutionalism, and the Unconstitutional Constitutional Amendments Doctrine, 14 L. Ethics Hum. Rts. 19 (2020); Yaniv Roznai, The Straw that Broke the Constitution’s Back? Qualitative Quantity in Judicial Review of Constitutional Amendments, in Constitutionalism: Old Dilemmas, New Insights (Alejandro Linares-Cantillo, Camilo Valdivies-Leon & Santiago Garcia-Jaramillo eds., Oxford University Press, forthcoming 2021); וכן השוו לזמר בלונדהיים ונדיב מרדכי "לקראת דוקטרינת אפקט מצטבר: אגרגציה בביקורת שיפוטית חוקתית" משפטים מד 569 (2014).

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: