ניגוד עניינים של ראש ממשלה, דמוקרטיה מתגוננת וסמכות ההכרזה על נבצרות / ברק מדינה ואילן סבן

כנגד ראש הממשלה תלוי ועומד כתב אישום חמור בגין שוחד ומרמה והפרת אמונים. הוא מתעקש להמשיך בתפקידו ולהיאבק במקביל על חפותו. מצב דברים זה קולע אותו לניגוד עניינים חריף בין עניינו האישי – כמי שמבקש לחמוק מהדין או להיות מזוכה בדין – לבין תפקידו. הרקורד של מר נתניהו בתחום ההקפדה על האיסור לפעול בניגוד עניינים מסתמן כחלש ביותר. ביטוי לכך הם האישומים נגדו שעוסקים בחלקם בכך. אלא שניגוד העניינים מתעצם עתה בחריפות בשל אימת הדין. האם המסגרת החוקתית של ישראל מספקת מענה לסכנה מעין זו?

בית המשפט העליון דחה פה אחד, בהרכב רחב של 11 שופטים, עתירה לפיה ניגוד העניינים המתעצם של מר נתניהו, וכן נימוקים משפטיים נוספים, מקימים עילה משפטית להתערבות שיפוטית שתמנע מחברי הכנסת למנות את חבר הכנסת נתניהו כראש הממשלה. להלן לב פסק הדין:

מהותה הייחודית של החלטת רוב חברי הכנסת [למנות חבר כנסת מסוים לראש ממשלה] על פי סעיף 10(א) לחוק היסוד שעליה עמדנו לעיל, היא המשרטטת את השוני ואת ההבדל בינה ובין החלטות המתקבלות על ידי גורמים מנהליים מתוקף סמכויות מנהליות הנתונות להם בחוק – דוגמת הסמכות הנתונה לראש הממשלה, כגורם מנהלי, בחוק יסוד: הממשלה אשר נדונה בהלכת דרעי-פנחסי ובנותיה, למנות או להעביר שר מתפקידו… "… בית המשפט נוקט בריסון רב בהתערבות בהחלטות הכנסת, ריסון הנובע ממעמדה המיוחד של הכנסת במשולש הרשויות…".[1]

עם זאת, להכרעת בית המשפט התלוותה ההערה המרכזית הבאה (ההדגשה הוספה):

סיכומם של דברים – לא מצאנו כי קיימת עילה משפטית למנוע את הטלת הרכבת הממשלה על חה"כ נתניהו מתוקף סעיף 10 לחוק היסוד. בתוך כך רשמנו לפנינו את הודעת היועץ המשפטי לממשלה… לפיה כהונתו של חה"כ נתניהו כראש ממשלה תהיה כפופה להסדר ניגוד עניינים שייערך עמו אשר יקבע "מגבלות בקשר למילוי תפקידו בעניינים הנוגעים למערכת אכיפת החוק".[2]

בינתיים ראש הממשלה נתניהו מושך רגליו בכל הנוגע לגיבוש ולחתימה על אותו הסדר ניגוד עניינים. פרקליטיו ממשיכים במשא ומתן ביחס אליו עם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה.[3] אך גם אם יתגבש הסדר מוסכם שכזה, מה יקרה אם מר נתניהו יפר אותו. מה יקרה, למשל, אם ייזום החלטה בממשלה על פיטורי היועץ המשפטי לממשלה, ורוב שרי הממשלה יצייתו ויחליטו אכן לפטר את היועמ"ש? כמהלך נלווה, צפוי שראש הממשלה או מי מתומכיו ייזום תיקון לחוק-יסוד: השפיטה, כך שהחלטה זו של הממשלה תהיה חסינה מפני ביקורת שיפוטית – מה אז? לחלופין, מה יקרה אם ראש הממשלה או מי מתומכיו ייזום חקיקה המשהה את ההליך הפלילי נגדו או מבטלת אותו ומאפשרת לו להמשיך בתפקידו, ובמקביל ייזום תיקון חוקתי – דוגמת "פסקת התגברות" – לגונן על החקיקה האמורה? כל אחת מהאפשרויות הנזכרות ואחרות הדומות להן תהיה ביטוי מובהק להתממשות ניגוד העניינים לכלל מעשה או יוזמת מעשה שצפוי לשאת השלכות משטריות קשות. האם המסגרת החוקתית של ישראל מכילה מנגנוני הגנה בפני מהלכים מעין אלו?

ראשית, קיימת כמובן המערכת הפוליטית עצמה. חלק מאותם אמצעים דרמטיים מאד מותנים בהסכמתם של אחרים – שרים בממשלה בהצבעתם או חברי כנסת, בהצבעה על תיקונים לחקיקה או לחוקי יסוד. כך למשל קרה בפרשת ווטרגייט. הנשיא ניקסון, שנבחר ברוב עצום לכהונה שנייה בבחירה ישירה של אזרחי ארצות הברית, התפטר לאחר שהבין שיש רוב בסנאט להדחתו. הבחירות התקיימו ב-1972, סמוך לתחילת הפרשה, והוא התפטר ב-1974 לאחר גלגולים רבים וקשים שלה ובעקבות גילוי ההקלטות של שיחותיו עם יועציו.

האם התמונה אצלנו – לאחר שלוש מערכות בחירות, אחת מהן לאחר הגשת כתבי האישום, ועם "גוש תומך" שנראה מוצק – מותירה תקווה למזור מכיוון זה? תקווה מסוימת, כן. אם מר נתניהו ייזום צעד בוטה במיוחד במישור ניגוד העניינים, הוא יוביל לפירוק הקואליציה עם מפלגת כחול-לבן והכנסת צפויה להתפזר. אם כך יקרה, הוא יהפוך שוב לראש ממשלת מעבר, שהלגיטימיות שלה לבצע פעולות מסוימות מצומצמת משמעותית.

יתר על כן, אם מר נתניהו יפעל שוב בניגוד עניינים, הוא עלול לגבש כנגדו אישומים נוספים בגין הפרת אמונים או עבירות נוספות. בנוסף, צעדים קונקרטיים שלו ושל הרוב בממשלתו – כגון פיטורי היועץ המשפטי לממשלה – עשויים להיחסם על ידי בית המשפט הגבוה לצדק. השאלה שבה אנו עסוקים הנה זו: מה אם מר נתניהו ותומכיו ייזמו חסימה של אותן אפשרויות הבקרה הנתונות בהווה לסמכותם של שומרי הסף והעשויות לאיין מהלכים קשים ביותר של הממשלה או של הרוב הפרלמנטרי מסוג אלה שהזכרנו?

האפשרות המכונה בחוק-יסוד: הממשלה בשם "נבצרות" מספקת מענה מסוים לסכנה זו. היא מאפשרת להפסיק את כהונתו של ראש ממשלה בעת שמתגבשות נסיבות יוצאות דופן שמצדיקות זאת. נסיבות מעין אלה יתגבשו רק למול התנהלות בוטה בגדרו של ניגוד העניינים של ראש הממשלה, ורק כאשר לא מצויות חלופות פוליטיות או משפטיות (אחרות) לנבצרות. מגבלות אלו על "אופן הפעלת הסמכות" מתבקשות, שכן זו סמכות יוצאת-דופן וקשה – בהינתן, כאמור, שהחלופה הפוליטית נעדרת; משמע, הרוב הפרלמנטרי עומד עדיין מאחורי ראש הממשלה.

נקודה נוספת. סמכות הכרזת הנבצרות אינה רק אפשרות מצומצמת בהיותה "אפשרות אחרונה" או קרוב לכך, אלא שהיא גם שברירית למדי, בהיותה מוגנת מפני ביטול רק על ידי השריון הדק למדי של חוק-יסוד: הממשלה – הדורש לשינויו "רוב" של חברי הכנסת. במילים אחרות, רוב פרלמנטרי העומד מאחורי ראש הממשלה והפונה להעניק לו חסינות מהרשעה או מענישה, באמצעות חקיקה והגנת החקיקה באמצעות פסקת התגברות, צפוי לטפל "על הדרך" גם בביטול סמכות הכרזת הנבצרות.

הגיעה העת להציג סמכות זו. סעיף 16(ב) לחוק-יסוד: הממשלה קובע כי אם "נבצר מראש הממשלה למלא את תפקידו", יכהן במקומו ממלא-מקומו. חוק היסוד אינו קובע באילו נסיבות נבצר מראש הממשלה למלא את תפקידו. לפי הוראות אחרות בחוק היסוד (סעיף 43א(א)(4)), נראה שאין הכוונה רק לנסיבות בריאותיות. ההכרעה בעניין זה היא עניין לפרשנות, הן עקרונית – באיזה סוג של מקרים מוכרת נבצרות – והן מעשית – האם הנסיבות הנוכחיות נופלות בגדר המקרים הללו. היועץ המשפטי לממשלה הוא הפרשן המוסמך של הדין מבחינת הממשלה, בשני המישורים הללו, ולכן זו חובתו לקבוע עמדה בנושא.

אפשרות זו נדונה בפסיקה, אך לא הוכרעה. הנה דברי השופטים בעתירתו של יואב יצחק ביחס לראש הממשלה אולמרט:[4]

מוכנים אנו להניח, כי צודק היועץ בטענתו לפיה ההוראה אינה מוגבלת אך לנבצרות זמנית מטעמי בריאות אלא עשויה לחול במגוון נסיבות, ביניהן קיומן של חקירות פליליות נגד ראש הממשלה… עוד מניחים אנו, מבלי להכריע בדבר, כי בנסיבות המתאימות מוסמך היועץ המשפטי לממשלה להכריז על נבצרות זמנית של ראש הממשלה.

הסברה לפיה עניין הנבצרות נתון להכרעה של ראש הממשלה או של הממשלה שגויה. חוק היסוד קבע מפורשות מקרים שבהם ההכרעה בדבר המשך כהונה מסורה לממשלה: מיד לאחר הקביעה בסעיף 16(ב), כי אם נבצר מראש הממשלה למלא את תפקידו יכהן במקומו ממלא מקומו, נקבע בסעיף 16(ג) כי אם לא היה לראש הממשלה ממלא מקום, תקבע הממשלה את ממלא מקומו.

הענקת הסמכות לראש הממשלה עצמו או לממשלה אינה עולה בקנה אחד עם ההיגיון של נסיבות הנבצרות. מדובר במצב שבו יש חשש שראש הממשלה אינו יכול למלא כראוי את תפקידו. מטבע הדברים, אם יש ספק אם אדם יכול למלא את תפקידו, יש גם ספק אם הוא יכול להחליט שאינו יכול למלא את תפקידו. ההחלטה הזו היא חלק מתפקידו, ומסירת הסמכות לנושא המשרה עצמו עלולה לרוקן מתוכן את הסדר הנבצרות, שהרי אם אדם חש שאינו יכול למלא את התפקיד, הוא יכול להתפטר או לצאת לחופשה. הסדר הנבצרות מיועד בדיוק למקרים שבהם יש חשש שראש הממשלה לא יכיר בעצמו בכך שאינו יכול למלא את התפקיד, ונדרשת החלטה של גורם אחר. כך גם מסירת סמכות הכרזת הנבצרות לממשלה אינה צפויה להועיל, בדרך כלל, משום שלראש הממשלה סמכות להעביר שרים מתפקידם ובפועל השרים כפופים לו מבחינה פוליטית. יש חשש מפני שימוש לרעה בסמכות כזו בידי גורמים פוליטיים – הן תומכיו של ראש הממשלה והן מתנגדיו – ואין זה סביר שהמחוקק ביקש להעניק להם את הסמכות הזו.

התוצאה הבלתי נמנעת היא שזהו עניין שצריך להיות מוכרע על-ידי גורם לא-פוליטי, על יסוד שיקולים עקרוניים. היועמ"ש, ולאחר מכן בית המשפט, הם המתאימים ביותר לכך.

מתוך התבטאויות של ד"ר אביחי מנדלבליט בתקשורת עולה כי הוא תופס עצמו כבעל סמכות להכריז, בנסיבות מסוימות, על "נבצרות מהותית או תפקודית" של מר נתניהו. הנה מבחר דברים מתוך ראיון עמו:[5]  

"יש עניין אחר"… "העניין האחר הוא נורמטיבי. אני אומר – יש נאשם, מר בנימין נתניהו, ויש את ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו – זה לא אותו דבר."…

"אם אתה מערבב את הדברים ומשתמש בכוח השלטוני שלך כראש ממשלה כדי להשפיע עליך פלילית, פה מתחילה להיות בעיה קשה. איך מתמודדים עם הבעיה הזאת? אז אם באמת אי אפשר להתמודד איתה, יכול להיות שכן נתגלגל לנבצרות."… "לעניין הזה בדיוק נועד הסדר ניגוד העניינים"…

"ולא, הוא לא עושה לי טובה"… "אני לא מקבל את זה שהוא בא ואומר: 'אני אקח על עצמי בהתנדבות מגבלות'. לא. אתה חייב לקחת מגבלות, זה גם מה שאמר בית משפט העליון בפסק הדין שלו. המגבלות האלה שתיקח על עצמך… ואני לא תמים ולא נאיבי וברור לי שזה לא יהיה מאה אחוז, אבל כן צריכים את האמירה שהוא לא עוסק למשל במינוי במערכת אכיפת החוק, לא עוסק בתיקון חקיקה ספציפית לעניין האישי שלו, כשהוא מנצל את הכוח השלטוני שלו, אסור לאפשר את זה."

אנו שותפים מלאים לעמדתו של היועמ"ש, גם בשאלת עצם סמכותו, וגם בזיהוי הבעיות הקשות במיוחד שצפויות להתרחש מכיוונם של ראש הממשלה ותומכיו ברשויות הפוליטיות.

לטעמנו פרשנות תכליתית לסמכות הכרזת הנבצרות מובילה להחלתה על מצבים קשים מאוד של פעולה בניגוד עניינים של ראש ממשלה. תשובתנו נובעת מהאופן שבו יש להבין את מהותה של דמוקרטיה וההגנות שלהן היא נזקקת. דמוקרטיה עניינה באופן הראוי לקבלת החלטות בחברה אנושית ובתוכנן של אותן החלטות. לשם כך היא מכבדת מאוד את עקרון הרוב ובו-זמנית מסייגת אותו למול ההגנה על זכויות האדם ומניעת עושק המיעוט; ולשם כך היא גם מגוננת עלינו בני החברה מפני מהלכים שבהם נציגינו פועלים להנצחת שלטונם; בנוסף ובסמוך, עניינה של הדמוקרטיה בשלטון החוק במובנו היותר פשוט של אכיפת המשפט הפלילי על כל מושאיו, ובכללם נציגינו בשלטון. לצורך מילוי ייעודיה מפעילה דמוקרטיה גם "שומרי סף", ובמקביל היא מספקת הגנות מפני הרס שלהם.

הלכת דרעי-פנחסי,[6] ובעקבותיה הלכת נתניהו,[7] עוסקות בבחינה שמתמקדת בנקודת זמן מוגדרת – הגשת כתב אישום נגד שר או ראש ממשלה. עניינן ההערכה באילו מצבים, לאור חומרת המעשים שמתוארים בכתב האישום והזיקה שבינם לבין מילוי התפקיד השלטוני, השר או ראש הממשלה כשיר להמשיך לכהן בתפקיד. לעומת זאת, דוקטרינת הנבצרות אינה עוסקת במועד מכריע אחד ולפיכך גם אינה דיכוטומית כמו דוקטרינת הכשירות לכהונה. עניינה של הנבצרות בבחינה נמשכת של אופן הפעולה של נושא המשרה, בהערכה של מידת הסיכון שנשקף לאינטרס הציבורי אם ימשיך למלא את תפקידו, לאור הניסיון שנצבר בעת שנדרשת ההכרעה. ההכרזה על נבצרות נדרשת בעת שהצטברה "מסה קריטית" של מעשים (ומחדלים) של נושא המשרה, ומטבע הדברים היא עניין שיש לבחון מעת לעת, תוך מעקב נמשך.

המסגרת שמסייעת לנו לחשוב על השימוש בסמכות הכרזת הנבצרות היא זו של "התיקון החוקתי שאינו חוקתי". בעינינו כל הדוגמאות האפוקליפטיות הבאות סמוכות אחת לרעותה ברציונל ההתערבות בהן: תיקון של הכנסת את חוק יסוד: הכנסת, סעיף 4, והענקת זכות ההצבעה רק למי שאמו יהודיה; או שינוי המסגרת החוקתית כך שלא תתאפשר עוד ביקורת שיפוטית על הרשויות הפוליטיות; או החלטה של הרוב בכנסת לחסן את ראש הממשלה מפני המשך משפטו ואולי גם אישומים נוספים, תוך שהוא יכול להמשיך בכהונתו, והתגייסות מקבילה לחסימת האפשרות לעתור כנגד החלטה זו. ביקורת שיפוטית אקטיביסטית בכל אחת מהדוגמאות הללו רחוקה מלהיות הפיכה שלטונית; היא התגוננות מפני כזאת.

קיומה של סמכות הנבצרות בחוק היסוד מאפשרת שלא להמתין עד להתממשותן של אותן הכרעות אפוקליפטיות. היא עוגן הקבוע בחוקה; כזה שבנסיבותיו המיוחדות של מר נתניהו, אם יחליט לנסות לשבור את הכלים, מגבש אפשרות למנוע מהלכים שכאלה מבלי להמתין עד להשלמתם, מבלי כורח של בית המשפט לגייס תגובת-נגד מטא-טקסטואלית כנגדם.

בפסק הדין בעניין מינויו של מר נתניהו כראש הממשלה אומר השופט עמית את הדברים הבאים: [8]

הטענה ל"דמוקרטיה מתגוננת" כפי שהועלתה על ידי העותרים… נראית לי מרחיקת לכת (כך הוצע על ידי דניאל בן אוליאל במאמרו "העברת ראש ממשלה מכהן תחת כתב אישום מתפקידו" משפט וממשל כא (2020))… את דוקטרינת ה"דמוקרטיה המתגוננת" ראוי לטעמי להשאיר בגבולותיה ובתחומיה, ואין מקום להרחיבה לתחומי טוהר המידות."

בית המשפט והיועמ"ש עצמו לא קיבלו את טיעון "הדמוקרטיה המתגוננת" כאשר הוא נטען לגבי שלב המינוי של חבר הכנסת נתניהו לתפקיד ראש הממשלה. בהיעדר "עוגן" לשוני בחוק יסוד: הממשלה הם לא מצאו לעצמם סמכות לעשות כן, ואת טיעון הדמוקרטיה המתגוננת הם ביקשו לשמור לעת התגבשות, חלילה, של סכנה יותר החלטית. זו התזכורת בפסק הדין להסכם ניגוד העניינים שאליו כפוף מינויו של מר נתניהו לתפקיד ראש הממשלה, ושאליו כפוף, כך נדמה, פסק הדין עצמו.

בעינינו ברי, כי פנייה של מר נתניהו ותומכיו ברשויות הפוליטיות לערעורם של שומרי הסף – היועץ המשפטי לממשלה או בית המשפט העליון – בכדי למלט את ראש הממשלה מאימת הדין תוך המשך כהונתו, חורגת מרחק של ממש "מתחומי טוהר המידות". עלייתם על נתיב זה תזעזע עמוקות את יסודותיה הדמוקרטיים של ישראל. סעד כנגד כך קיים, ומתבקשת – אם לכך נגיע – הפעלתו.

שאלה שנימנע מלהכריע בה היא, אם אין במעשים שכבר עשה מר נתניהו כדי להצדיק את הנקיטה באמצעי החריג של הכרזה על נבצרותו. מבלי להתיימר לשרטט רשימה ממצה, ניתן למנות את הצעדים הבאים שלו מן העת האחרונה:[9] הסתה חמורה כלפי רשויות אכיפת החוק, המשטרה והתביעה הכללית, תוך האשמתן בכך שמתוך מניעים פוליטיים זרים, שעניינם השאיפה להעבירו מתפקידו, טפלו על מר נתניהו האשמות שווא, אמירות חסרות כל ביסוס עובדתי; מינוי לתפקיד שר המשפטים בממשלת המעבר ולשר לביטחון פנים בממשלה שהוקמה לאחר מכן, את מי שמצטיין בהתנגחות נמשכת עם היועץ המשפטי לממשלה ועם כלל רשויות אכיפת החוק; עיכוב נמשך מאד במינוי מפכ"ל המשטרה ועיכוב במינוי פרקליט המדינה; סירוב נמשך, כאמור, להתחייב להימנע מלפעול בניגוד עניינים, בהתאם למתווה שקבע היועץ המשפטי לממשלה; ועוד.

גם אם נחשוב, ואנו נוטים כך לחשוב, כי עדיין אין בכל אלה כדי לבסס "מסה קריטית" להכרזה על נבצרות – שהרי היא "אמצעי כמעט אחרון" (המוצדק בשל היעדר חלופות, ובטרם היזקקות לביקורת השיפוטית המטא-טקסטואלית) – יש בהם כדי לשמש תמרור אזהרה בוהק באשר לצפוי בהמשך הדרך. מטעם זה, קיים צורך ברור להכריע כבר כעת בסוגיה העקרונית, בחוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה ובמידת האפשר גם בהכרעה שיפוטית, באשר לנסיבות שבהן תוכרז נבצרות.


ברק מדינה הוא חבר סגל הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים.

אילן סבן הוא חבר סגל הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה.

ציטוט מוצע: ברק מדינה ואילן סבן "ניגוד עניינים של ראש ממשלה, דמוקרטיה מתגוננת וסמכות ההכרזה על נבצרות" ICON-S-IL Blog (11.10.2020).


[1] בג״ץ 2592/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פס' 18 לפסק דינה של הנשיאה חיות (פורסם באר"ש, 6.5.2020) (תמצית נימוקים) (להלן: הלכת נתניהו, תמצית נימוקים).

[2] שם, פס' 19 לפסק דינה של הנשיאה חיות.

[3] אביעד גליקמן "מנדלבליט: על רה"מ להגיב עד ראשון לטיוטת הסדר ניגוד העניינים" חדשות 13 – פוליטי מדיני 13.8.2020; משה גורלי "הקרב על ניגוד העניינים: מנדלבליט החזיר את נתניהו לקרקע המציאות" כלכליסט 17.8.2020.

[4] בג"ץ 6231/08 יואב יצחק נ' ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט, פס' 4 לפסק דינו של השופט גרוניס (פורסם באר"ש, 4.8.2008).

[5] דפנה ליאל "'נבצרות לא ירדה מהפרק' | הקלטות מנדלבליט" N12 – פלילי 29.9.2020. 

[6] בג"ץ 3094/93 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד מז(5) 404 (1993); בג"ץ 4267/93 אמיתי – אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נ' יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל, פ"ד מז(5) 441 (1993).

[7]  הלכת נתניהו, תמצית נימוקים, לעיל ה"ש 1, ובג״ץ 2592/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם באר"ש, 27.5.2020) (פסק הדין המשלים).  

[8] שם, פס' 21 לפסק דינו של השופט עמית.

[9] ראו, למשל, מרדכי קרמניצר "פרשנות | בית המשפט הכיר באפשרות של הכרזה על נבצרות רה"מ. נראה שהגיע הזמן" הארץ 10.9.2020. 

2 תגובות בנושא “ניגוד עניינים של ראש ממשלה, דמוקרטיה מתגוננת וסמכות ההכרזה על נבצרות / ברק מדינה ואילן סבן

הוסיפו את שלכם

  1. פוסט מגמתי שנמנע מלהעלות את הטיעון העיקרי למה ראש הממשלה לא הולך ולא ילך לנבצרות, להניח שהיום האנשים מבינים יותר טוב או חכמים יותר משולל כל יסוד , ולכן כאשר חוקק אותו חוק שמיחד ראש ממשלה ומיוחס אך ורק לראש ממשלה האומר שהוא רשאי ויכול להמשיך לכהן כראש ממשלה עד פסק דין חלוט זו רעות רוח לחשוב שכאשר חוקק החוק הזה לא עמדו בפני אנשי הוועדה שטיפלה בזה וחברי הכנסת דאז שתמכו בחוק, כל הסוגיות האילוצים והטיעונים הצודקים שניטענו כאן נשקלו ונידונו ולמרות זאת נפלה ההכרעה כפי שנפלה , להרחיק לכת ולתת פרשנויות זוטות להחלטת בית המשפט העליון שישב במותב של 11 שופטים שנתן דין חד משמעי בעניין , כמובן שנאמרו השגות והסתייגויות והערות של בית המשפט בעניין, פסק שניתן הוא חד משמעי ברור ואין בילתו ., ומי שטוען נגדו שיואיל לפנות למחוקק הנאור בממשלה היום או להכנס לממשלה ולשנות את החוק, כל הליך אחר הינו פגיעה בדמוקרטיה

    אהבתי

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: