"אתם לוקחים אותי לפרוצדורה?" על הליך ומהות במהפכה חוקתית / יניב רוזנאי

בחודש מאי 2020 יצא לאור ספרם של גארי ג'קובסון ויניב רוזנאי, מהפכה חוקתית (Gary Jeffrey Jacobsohn & Yaniv Roznai, Constitutional Revolution (2020)). מרגע פרסומו, הספר עורר הדים רבים, שכן הוא הציף חשיבה מחדש לא רק על מהפכות חוקתיות שהתרחשו בעבר ומתרחשות כיום, אלא ביקש להציע חשיבה מחודשת על מושג המהפכה החוקתית בכללותו. מיני-סימפוזיון זה מציע חשיבה (וביקורת) על ספר חשוב זה, תוך יישום התמה המוצעת בו בהקשר הישראלי. המיני-סימפוזיון נפתח בהצגת הספר על-ידי פרופ' אנייסקה ביין-קסאלה תוך מבט השוואתי המדגיש את ממד הזהות במהפכות חוקתיות; ממשיך בביקורת מאת פרופ' מנחם (מני) מאוטנר אשר שופך אור על השאלה הנורמטיבית אם מהפכה היא טובה וראויה ועל האופן שבו המחברים מתמודדים עם שאלה זו; ולאחר מכן מציג ביקורת מאת פרופ' מרדכי (מוטה) קרמניצר, אשר מבקשת לאתגר את האופן (והרוחב) שבו המחברים תופסים את מושג המהפכה. הדיון נחתם בתגובה מאת פרופ' יניב רוזנאי.

האם תיתכן מהפכה חוקתית? לכאורה, רעיון זה כולל סתירה פנימית. אם שינוי מסוים הוא חוקתי כיצד הוא יכול להיות מהפכני? אם הוא מהפכני, כיצד יכול להיות חוקתי? סתירה זו נובעת מתפיסות מוקדמות מוכרות לנו בעניין מהפכה. כך, למשל, למדנו מהנס קלזן שמהפכה מתרחשת "בכל פעם שהסדר המשפטי של הקהילה מוחלף בסדר חדש באופן לא לגיטימי… שלא נקבע על פי הכלל המשפטי הראשון "[1] ובמלים אחרות: כאשר החוקה מוחלפת שלא בהתאם להליך השינוי החוקתי. אך התמקדות כזו בהליך נראה שאינה מצליחה לקלוט באופן בהיר ומלא את ההתרחשות.

קחו, למשל, כדוגמה קיצונית, את ימי יולי 1940 בהם הפך הפרלמנט הצרפתי את צרפת הדמוקרטית לדיקטטורה. יסודות הרפובליקה השלישית הושמדו אז באופן שתאם את הליך התיקון החוקתי של הרפובליקה השלישית כפי שנקבע בחוקת 1875. החוק הראשון לתיקון החוקה, שאומץ ב-10 ביולי 1940, העניק למרשל פטאן את הסמכות ליצור חוקה חדשה ולמעשה העביר לו את הסמכות המכוננת: "האסיפה הלאומית מעניקה את כל סמכויות ממשלת הרפובליקה, לסמכותו וחתימתו של מרשל פטאן, לפרסם, באמצעות אקט אחד או יותר, חוקה חדשה של המדינה הצרפתית." באקט החוקתי הראשון שפרסם, ב-11 ביולי 1940, פטאן הכריז על עצמו כ"מפקד המדינה הצרפתית". האקט החוקתי השני, שנחקק באותו יום, הגדיר את סמכויותיו של ראש המדינה, והעניק לפטאן את כל הכוח השלטוני והחקיקתי.[2] הליכים אלו, באמצעותם התרחשה הרפורמה החוקתית, התקיימו בתחושת חוקיות מלאה ובהתאם לדרישות החוקה שהיא עצמה הרסה. לא בכדי, קרל לוונשטיין העיר כי הייתה זו "המהפכה המסודרת ביותר שהתרחשה אי פעם בצרפת".[3] יש שכינו את הרס החוקה בהליך החוקתי כ-"La fraude à la constitution" – הונאת החוקה.[4] האם היה זה אפוא תיקון חוקתי, שהרי הייתה הקפדה מלאה על הכללים הפורמליים לתיקון החוקה? נדמה לי, שנכון יותר לומר שהייתה זו החלפה חוקתית, שכן הרפובליקה השלישית הושמדה למעשה והוחלפה על-ידי משטר חדש.

ראו גם את המקרה של יפן. בעת הכנת החוקה היפנית, שנכפתה על-ידי האמריקאים לאחר מלחמת העולם השנייה, רצה הגנרל דאגלס מקארתור להבטיח המשכיות משפטית מוחלטת מחוקת מייג'י משנת 1889 לחוקה החדשה. המשכיות זו, הוא סבר, חשובה ללגיטימיות של המסמך החדש. ואכן, החוקה החדשה אומצה דרך הליך התיקון של חוקת מייג'י. בהתאם לסעיף 73, נאלץ הקיסר עצמו ליזום את הליך התיקון החוקתי, ולאחריו אישר אותו הדיאט הקיסרי, שהוקם תחת החוקה הישנה. החוקה שהייתה בנויה על ריבונות קיסרית הוחלפה בחוקה חדשה הבנויה על ריבונות העם, פציפיזם וזכויות אדם, בה לקיסר תפקיד סמלי בלבד לפי כללי התיקון החוקתי הקודמים.

מה שרציתי להמחיש בשתי דוגמאות אלו זה שהמהות חשובה לא פחות מההליך. לפי קלזן, בשני מקרים אלו לא התרחשה מהפכה. אולם, בדיוק את ההמשגות המקובלות בספרות לשינויים חוקתיים, כגון אלו של קלזן, גארי ג'קובסון ואני ביקשנו לערער בספר על מהפכה חוקתית.[5] ההמשגות הקיימות, לדעתנו, לא מסבירות באופן מיטיב שינויים חוקתיים רדיקליים. כך, למשל, התיאוריה של ברוס אקרמן לטרנספורמציה חוקתית, המתמקדת ב"רגע חוקתי", הפכה להיות כה מקובלת עד שאנחנו מצפים ל"רעמים וברקים" כתנאי מוקדם להשגת טרנספורמציה חוקתית, במיוחד בסדר גודל הדרוש לשינוי המערכת הפוליטית.[6] אולם מהפכה חוקתית יכולה להתרחש גם בהיעדר 'רגע חוקתי'. מעבר לכך גם אין הכרח שהמהפכה תהיה מיידית; תקופה ארוכה יכולה לעבור עד להגשמת השאיפות המהפכניות.

בעיני חנה ארנדט, רעיון המהפכה הגיוני רק כמונח תיאורי להתייחס למה שקורה כאשר קרע אלים בהמשכיות פוליטית משחרר עם מדיכוי ואז מוביל לאימוץ חוקה משפרת-חירות.[7] אכן, בעוד שעבור תאורטיקנים רבים מהפכה חייבת להיות מלווה באלימות, אנו סבורים שמהפכה חוקתית יכולה גם שלא להיות אלימה; וגם אינה חייבת להביא לשיפור חירות. לכן, אני נוטה לחלוק על אנייסקה ביין-קסאלה, בתגובתה לספר כי "המהפכה החוקתית מתרחשת רק אם יש מעורבות והעצמה של שוויון".[8] אני בהחלט מקבל את טענתה כי ככל שההתאמה בין הזהות החוקתית לזהות הלאומית גדולה יותר, כך גדול הסיכוי להצלחת המהפכה החוקתית – וההיפך. אולם, אין שום חובה – מבחינה מושגית – שמהפכה חוקתית תביא להעצמה של שוויון או של חירויות בכלל. כך, למשל, מאז הניצחון הגורף של מפלגת הימין ההונגרית פידס בשנת 2010 עבר הסדר החוקתי ההונגרי שינוי כיוון דרמטי. מעבר לשלל התיקונים החוקתיים הרבים שחוותה החוקה, זו הוחלפה בשנת 2011 ב"חוק יסוד" (שנכנס לתוקף בשנת 2012) שהפך, יחד עם תיקונים נוספים שנכנסו מאז לתוקף, את הונגריה ממדינה חוקתית ליברלית, המאופיינת במגבלות על הכח השלטוני ובהגנה של זכויות, למשטר לא-ליברלי עם נטיות סמכותניות. בעוד שלפי ארנדט, כפי שגאבור הלמאי מציין, שינוי משטרי זה לא יכול להיחשב מהפכני שכן אינו נועד ליצור מרחב פוליטי של חירות ציבורית בה פרטים חיים כאזרחיים חופשיים ושווים,[9] ההגדרה שלנו אינה בוחנת אם השינוי מיטיב עם חירויות או לא אלא מבקשת להתמקד בעוצמת השינוי והשפעתו על הסדר החוקתי – לעתים בחלוף תקופה – לטוב או לרע.

איננו בוחנים אפוא את השאלה, אותה מאוטנר שואל, אם מהפכה היא טובה או רעה.[10] מהפכות יכולות להיות טובות או רעות, הכל תלוי-נקודות מבט (נקודת המבט של מאוטנר היא היכולת להגן בהצלחה על זכויות ליברליות). אנחנו שואלים את השאלה המושגית: מהו שינוי חוקתי מהפכני?

מהפכה חוקתית קיימת כאשר אנו ניצבים בפני תזוזה פרדיגמטית, לא משנה כיצד מושגת, בפריזמה הרעיונית שבאמצעותה נחווה חוקתיות במדינה נתונה. במקרים מסוימים, הישג זה מתפתח באופן הדרגתי וללא השבר הדרמטי הקשור בדרך כלל לפעילות מהפכנית גנרית. העברת המיקוד מההליך שבאמצעותו מתרחש שינוי למהות השינוי שהתחולל אמורה להוביל להערכה רגישה ומדויקת יותר של המשמעות ההיסטורית של שינוי חוקתי.

כך, למשל, שברים במשטר החוקתי הנראים במבט ראשון כרדיקליים עשויים להביא לשינוי מועט בזהות ובפרקטיקה החוקתית. טלו למשל את המהפכה המצרית של שנת 2011. עם התפתחות הדברים התברר במהרה כי המהפכנים בכיכר תחריר, מגוונים במטרותיהם ושאיפותיהם, מתמודדים עם מציאות מטרידה של תקוות מסוכלות וציפייה שלא מומשה. אם ההמשכיות החוקתית הייתה נרחבת ביחס להוראות קריטיות במסמך ולפרקטיקה החוקתית, האם יש בסיס לראות בהתפתחויות החוקתיות במצרים כמהפכניות? ייתכן שהייתה זו מהפכה סמנטית בלבד, אך כזו שאינה עומדת בהגדרתנו של שינוי מהפכני.[11]

את ההגדרה המושגית שלנו ביקשנו לבחון באמצעות מספר מקרי מבחן: גרמניה והאיחוד האירופי; הונגריה, הודו וישראל. מקרי מבחן אלו לימדו אותנו מספר לקחים אודות מהפכות חוקתיות:

  1. ההבחנה בין שינוי חוקי ובלתי חוקי איננה מכריעה בבסיס קיומה של מהפכה חוקתית, אם כי היא יכולה לסייע להבדיל בין סוגיה השונים.
  2. מהפכה חוקתית מלווה בשינויים קריטיים בזהות החוקתית. דיון שעניינו מהי מידת השינוי בזהות הנחוצה על-מנת לזכות בכינוי "מהפכה" הוא אחד הדיונים הפרשניים שאנו מקבלים בברכה.
  3. רגע חוקתי עשוי להיות חלק מהמהפכה החוקתית או לא. בהחלט תיתכן הכוונה מחודשת ומשמעותית ביישום החוקתי ובהבנתו באופן מתמשך והדרגתי, ללא קרע מכריע או אלימות רחבה.
  4. שינוי חוקתי מתרחש לעיתים קרובות בתקופה ממושכת בה מתגבשות השאיפות המהפכניות.
  5. מאפיין רווח של חוקות הוא מצב של חוסר הרמוניה המתפקד כמנוע לשינוי, והמגיע לעתים לשיאו בתזוזה רדיקלית של נורמות ושיטות חוקתיות. חוסר הרמוניה זה נותר מקור מתמשך למהפכה נגדית פוטנציאלית, שעשויה לבוא בעקבות מהפכה חוקתית הסובלת מגירעון לגיטימיות.
  6. במידה שמשתנה ממקרה למקרה, החידוש של השינוי החוקתי נשען על מקורות המושרשים היטב בעבר ההיסטורי – זוהי הקריאה לרסטורציה, להחזיר סדר קדום.

קרמניצר טוען שהגדרתנו סובלת מחוסר בהירות מסוימת שכן בהצעתנו "לא ברור מה מבדיל… אבולוציה (התפתחות אבולוציונית משמעותית)… ממהפכה", ושזו בעיה כי "מעלה של מושג היא לרוב הבהירות והחדות שלו".[12] ביקורת זו חשובה ויש לקחתה ברצינות הראויה. היא נכונה במידה מסוימת אך ג'ובאני סארטורי צדק גם הוא בהדגישו את האלסטיות של מושגים,[13] שהיא בדיוק מה שאנו מבקשים לעשות בהבחנה בין מהפכות חוקתיות לשימוש הגנרי במושג "מהפכה". בעוד אבולוציה היא תהליך של פיתוח מפורט של מה שמשתמע מרעיון או עקרון, המהפכה היא החלפה או שינוי משמעותי של מצב הדברים. אכן, פיתוח אבולוציוני ההופך לשינוי קיצוני עשוי להיחשב מהפכני, אולם לא כל התהליכים האבולוציוניים מגיעים לנקודה זו. כאשר השינוי הרדיקלי הוא תוצר של התקדמות אבולוציונית, הטרמינולוגיה של אבולוציה חוקתית פשוט אינה מצליחה לתפוס את השינוי הפרדיגמטי שאנחנו מבקשים להאיר.

כאשר בוחנים את המהות ולא רק את ההליך, העובדה שחוקה מעולם לא הוחלפה רשמית בחוקה חדשה עשויה לצייר תמונה מטעה לגבי יציבותה. כדי להמחיש כיצד מהפכה חוקתית יכולה להתרחש בהתאם לסדר החוקתי, ובאופן שמשמר את ההמשכיות החוקית, אציג בקצרה שתי דוגמאות.

בצ'ילה, חוקת פינושה משנת 1980 כללה מאפיינים אנטי-דמוקרטיים רבים כמו כוח וטו פוליטי לצבא, סנאטורים ממונים וייצוג יתר של אינטרסים ימניים במערכת הפוליטית. לאחר שפינושה הפסיד במשאל עם בשנת 1988, משא ומתן בין קואליציית האופוזיציה לתומכי הימין של המשטר הצבאי הוביל בשנת 1989 למעבר משטרי מוסכם לשלטון דמוקרטי. המנגנון שנבחר לשינוי היה רפורמה חוקתית ששינתה סעיפים שונים בחוקה משנת 1980, ובעצם הסירה מתוכה את רוב המאפיינים הסמכותניים וחיזקה את העקרונות של ייצוגיות, הפרדת רשויות וריבונות העם. רפורמות נוספות שהתרחשו בין השנים 1990 ל -2003, ובשנת 2005, המשיכו את המהפך כאשר התיקונים החוקתיים ביטלו או שינו את מרבית ה"מובלעות "הסמכותיות" שנותרו.[14]

ראו גם את החוקה ההונגרית משנת 1949, שהייתה חוקה קומוניסטית, המבוססת על מודל חוקת ברית-המועצות משנת 1936. במהלך השנים 1989 ו-1990, חוקת 1949 שונתה באופן יסודי על-ידי סדרת תיקונים חוקתיים שמטרתם הייתה מעבר פוליטי שליו למשטר חוקתי המבוסס על מערכת רב-מפלגתית, דמוקרטיה פרלמנטרית וכלכלת שוק חברתית, עם הגנה על שלטון החוק ועל זכויות יסוד. שני תיקונים חוקתיים מרכזיים שנועדו להבטיח את השינוי נחקקו ב-1989 ו -1990 תוך שמירה על המשכיות משפטית והקפדה על הליך התיקון החוקתי. מהחוקה הישנה, העיר הלמאי, נותר כמעט רק סעיף אחד: שעיר הבירה של הונגריה היא בודפשט.[15] בית המשפט החוקתי ההונגרי קרא לזה "מהפכה תחת שלטון החוק".[16]

האם ניתן לומר שהחוקה של צ'ילה היא אותה חוקה סמכותנית של 1980 או שמדובר בחוקה חדשה? האם חוקת הונגריה הדמוקרטית זהה לחוקה הקומוניסטית או החלפה? התמקדות בהליך או במהות עשויה להביא לתשובות שונות.

הדוגמאות הללו מעלות את השאלה מדוע מדינות בוחרות בדרך של שינוי באמצעות תיקונים במקום בדרך גלויה ומפורשת של כינון חוקה חדשה?  סיבה פשוטה אחת היא היעדר כללים. חוקות כוללות הליך לתיקונן אך לעתים נדירות כוללות הליך להחלפתן בחוקה חדשה. בהיעדר הליך פורמלי ליצירת חוקה חדשה, דרך הפעולה הברורה ביותר לשינוי החוקתי עשויה להיות באמצעות מנגנון התיקון החוקתי. אך יש גם הסברים אחרים המערבים שיקולים אסטרטגיים או פוליטיים. הקפדה על כללי התיקון הקיימים מאפשרת למנהיגים פוליטיים לכסות את השינויים הרצויים שלהם בעטיפה של חוקיות ובהמשכיות, ובכך להקנות למעשיהם לגיטימיות פורמלית (או משפטית). הליך חדש של כינון חוקה עשוי להיות בעייתי מכיוון שפותח את החוקה כולה למשא ומתן מחדש, מייקר עלויות ומזמין התנהגות אסטרטגית חריפה יותר. לכן, אסטרטגיית החלפה באמצעות תיקונים מלווה בעלויות פוליטיות נמוכות יותר, במיוחד אם הליך התיקון אינו תובעני יחסית, כמו בהונגריה. זו גם מאפשרת לשחקנים הפוליטיים להימנע מהסיכון המוגבר לכישלון הכרוך בקביעת חוקה חדשה לחלוטין. הליך זה גם עשוי להיות מהיר יותר ולכן עדיף בזמנים דחופים. אסטרטגיית התיקונים מאפשר לשחקנים חזקים לשמור על מוסדות מרכזיים (למשל, בצ'ילה על האוטונומיה הצבאית ועל סנאטורים ייעודיים), ויכולה להיות תמריץ עבור המשטר לשקול את השינוי המשטרי.

עם זאת, ישנן עלויות פוטנציאליות יקרות הקשורות ל"תיקונים מהפכניים". שמירה על המשכיות חוקתית עם המשטר הקודם יכולה להיות חרב פיפיות: למרות שהיא עשויה להעניק למהפכה חוקיות פורמלית, היא גם מהווה החמצה של הזדמנות להתנתק מהעבר ולפתוח דף חדש. הישענות על החוקות הישנות תוך יצירת המשכיות משפטית עשויה לעכב תהליכי דמוקרטיזציה בשל שרידים לא דמוקרטיים של המשטר הישן.[17] לכן, בצדק קרא אקרמן למדינות הפוסט-קומוניסטיות לא לצאת לדרך חדשה באמצעות תיקונים של החוקות הישנות אלא ליצור "נתק מוחלט".[18]

מהפכות חוקתיות יכולות להתרחש לא רק על-ידי הפרלמנט אלא גם על-ידי גופים ממוסדים אחרים. בית המשפט, למשל, יכול להביא למהפכה חוקתית באמצעות פסיקות דרמטיות,[19]  כפי שאנחנו מבקשים להראות באמצעות המקרה הישראלי (ומקרים נוספים), בו לבית המשפט היה תפקיד מרכזי (אף אם לא בלעדי חשוב לציין) במימוש המהפכה החוקתית שהחל עם חקיקת חוקי היסוד בדבר זכויות האדם. כאשר מהפכות חוקתיות מתרחשות על-ידי אורגנים ממוסדים, כגון בתי משפט או בתי מחוקקים, ההבחנה המושגית בין סמכות מכוננת (constituent power) וסמכות ממוסדת (constituted power) מתערערת, שכן ברטרוספקטיבה ניתן לומר שאורגן ממוסד הפעיל בהצלחה סמכות מכוננת – הסמכות ליצור סדר חוקתי חדש.[20]

קרמניצר טוען בחדות שהתיוג של מהלך שיפוטי כמהפכני הוא בעייתי משני טעמים עיקריים – הוא מלווה את המהלך השיפוטי בניחוח שלילי שאינו ניטרלי, וגם משחק לידי כוחות אנטי-דמוקרטיים הפועלים לשם מהפכת-נגד אשר זוכים, ולו בשל התיאור של פעולתם כתגובתית, במעין לגיטימציה.[21] נדמה לי שהביקורת של קרמניצר צריכה להיות מכוונת למי שהכריז על מהפכה חוקתית בישראל. אנחנו שותפים לדאגה כיצד "דיבורים על מהפכות" עשויים להשיג את התוצאה ההפוכה, אך זהו עניין אסטרטגי שאינו גורע מהיישום האנליטי שלנו.

אנו כן מדגישים בעיה אחת של מהפכות חוקתיות על-ידי גופים ממוסדים, למשל באמצעות תיקון חוקתי בפרלמנט או פסיקת בית משפט, שהליכים אלו פעמים רבות לא יוצרים את הלגיטימציה החברתית הנדרשת לחוקות כדי לשרוד לאורך זמן. כוחה של תנועה מהפכנית נוגדת, הנלווית באופן טבעי למהפכות חוקתיות (בין היתר בשל המאפיין הדיסהרמוני של חוקות אותו הזכרתי קודם) מתחזק ככל שהמהפכה החוקתית סובלת מגירעון דמוקרטי. לכן, לקח מרכזי ממקרי המבחן השונים הוא שכדי להצליח ולהחזיק מעמד, על מהפכות חוקתיות לכלול את העם באופן כוללני, יזום ומשמעותי. לא משנה עד כמה הסיפור ההיסטורי שאומות מספרות לעצמן על "העם" כיוצר חוקה מדויק או לא, השתתפות עממית בהליך הכינון מחזקת את הלגיטימיות של המהפכה החוקתית.[22]

אני מודה, שוב, גם בשם גארי, למשתתפים בסימפוזיון, הפרופסורים אנייסקה ביין-קסאלה, מני מאוטנר, ומוטה  קרמניצר שהקדישו זמן יקר לקרוא את הספר ולחשוב עליו, ועל ההתדיינות הרצינית והטיעונים המתוחכמים שהעלו, שאני משוכנע שיקדמו את הדיון. אני גם מודה לבל יוסף ולשני שניצר על עבודת העריכה המצוינת של הסימפוזיון. בספר, ביקשנו לתפוס את המהות של מה שמתרחש כאשר פרדיגמות חוקתיות משתנות, ולהציע תאוריה מושגית דרכה ניתן להביא את הדרכים המגוונות בהן מהפכות חוקתיות קורות. אנחנו מקווים שהצלחנו בזה, או לכל הפחות שהצלחנו לעורר דיון בשאלות אלו.

יניב רוזנאי הוא פרופ' חבר בבית ספר הארי רדזינר למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה ויו"ר משותף של הסניף הישראלי של הארגון הבינלאומי למשפט ציבורי.

ציטוט מוצע: יניב רוזנאי "'אתם לוקחים אותי לפרוצדורה?' על הליך ומהות במהפכה חוקתית" ICON-S-IL Blog (29.9.2020).

[1] Hans Kelsen, Pure Theory of Law 209 (Max Knight trans., 1967); Hans Kelsen, General Theory of Law and State 117 (Transaction Press, 2006).

[2] ראו אצל Maximillian Koessler, Vichy’s Sham Constitutionality, 39(1) Am. Pol. Sci. Rev. 91 (1945).

[3] Karl Loewenstein, The Demise of the French Constitution of 1875, 34 Am. Pol. Sci. Rev. 871, 894 (1940).

[4] Georges Liet-Veaux, La fraude à la constitution – Essai d’une analyse juridique des révolutions communautaires récentes, 59 Revue du droit public 116, 145 (1943).

[5] Gary Jeffrey Jacobsohn & Yaniv Roznai, Constitutional Revolution (2020).

[6] ראו אצל Rivka Weill, Evolution vs. Revolution: Dueling Models of Dualism, 54 Am. J. Com. L. 432, 465 (2006).

[7] Hanna Arendt, On Revolution, Chap. 4 (1963).

[8] אנייסקה ביין-קסאלה "מהפכה חוקתית – עניין של זהות לאומית וחוקתית: בעקבות ספרם של גארי ג'קובסון ויניב רוזנאי" ICON-S-IL Blog (8.9.2020).

[9] Gábor Halmai, Rights Revolution and Counter-Revolution: Democratic Backsliding and Human Rights in Hungary, 14(1) L. & Eth. Hum. Rts. 97, 100 (2020).

[10] מני מאוטנר "מהפכה חוקתית ומהפכת-נגד" ICON-S-IL Blog (15.9.2020).

[11] לעמדה דומה לפיה המהפכה המצרית לא הגשימה את המטרות החוקתיות של המהפכה, ראו גם Stephen Gardbaum, Revolutionary Constitutionalism, 15 Int’l J. Const. L. 181 (2017).

[12] מרדכי (מוטה) קרמניצר "רבולוציה או אבולוציה?" ICON-S-IL Blog (22.9.2020).

[13] Giovanni Sartori, Guidelines for Conceptual Analysis, in Social Science Concepts: A Systematic Analysis 26 (Giovanni Sartori ed., 1984).

[14] ראו Claudia Heiss & Patricio Navia, You Win Some, You Lose Some: Constitutional Reforms in Chile’s Transition to Democracy, 49(3) Latin Am. Pol. & Soc. 163 (2007).

[15] Gábor Halmai, The Reform of Constitutional Law in Hungary after the Transition, 18 Legal Studies 188, 189 (1998).

[16] Judgment 11/1992. (III. 5.) HCC. להרחבה על אותו שינוי מהפכני "תחת שלטון החוק" ראו גם László Sólyom, Revolution by Law: Peaceful Transition to Democracy in Hungary, 1 Yonsei L. J. 1 (2010).

[17] ראו למשל בצ'ילה: Amaya Alvez Marin, Forcing Consensus: Challenges for Rights-Based Constitutionalism in Chile, in Rights in Divided Societies 249, 253 (Colin Harvey and Alex Schwartz eds., 2012).

[18] Bruce Ackerman, The Future of Liberal Revolution 61 (1992).

[19] להרחבה על נקודה זו, ראו Yaniv Roznai, Unconstitutional Constitutional Change by Courts, 51 N. England L. Rev. 555 (2018).

[20] לטיעון שכזה ראו Mark Tushnet, Peasants with Pitchforks, and Toilers with Twitter: Constitutional Revolutions and the Constituent Power, 13 Int’l J. Const. L. 649 (2015).

[21] קרמניצר, לעיל ה"ש 12.

[22] על המגמה הגוברת לכלול את הציבור בשינויים חוקתיים משמעותיים, ראוParticipatory Constitutional Change: The People as Amenders of the Constitution (Xenophon Contiades & Alkmene Fotiadou eds., 2017).

תגובה אחת בנושא “"אתם לוקחים אותי לפרוצדורה?" על הליך ומהות במהפכה חוקתית / יניב רוזנאי

הוסיפו את שלכם

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: