מהפכה חוקתית ומהפכת-נגד / מני מאוטנר

בחודש מאי 2020 יצא לאור ספרם של גארי ג'קובסון ויניב רוזנאי, מהפכה חוקתית (Gary Jeffrey Jacobsohn & Yaniv Roznai, Constitutional Revolution (2020)). מרגע פרסומו, הספר עורר הדים רבים, שכן הוא הציף חשיבה מחדש לא רק על מהפכות חוקתיות שהתרחשו בעבר ומתרחשות כיום, אלא ביקש להציע חשיבה מחודשת על מושג המהפכה החוקתית בכללותו. מיני-סימפוזיון זה מציע חשיבה (וביקורת) על ספר חשוב זה, תוך יישום התמה המוצעת בו בהקשר הישראלי. המיני-סימפוזיון נפתח בהצגת הספר על-ידי פרופ' אנייסקה ביין-קסאלה תוך מבט השוואתי המדגיש את ממד הזהות במהפכות חוקתיות; ממשיך בביקורת מאת פרופ' מנחם (מני) מאוטנר אשר שופך אור על השאלה הנורמטיבית אם מהפכה היא טובה וראויה ועל האופן שבו המחברים מתמודדים עם שאלה זו; ולאחר מכן מציג ביקורת מאת פרופ' מרדכי (מוטה) קרמניצר, אשר מבקשת לאתגר את האופן (והרוחב) שבו המחברים תופסים את מושג המהפכה. הדיון נחתם בתגובה מאת פרופ' יניב רוזנאי.

פתיחה

גארי ג'ייקובסון ויניב רוזנאי כתבו ספר עשיר ומעורר מחשבה, שכותב מחדש את הבנתנו את המושג "מהפכה חוקתית". זה גם ספר שהיקף המלוּמדוּת שבו בתחומי המשפט החוקתי ההשוואתי, תורת המשפט, מדע המדינה וההיסטוריה הוא לא פחות ממעורר השתאות.[1]

ניגשתי לקריאת הספר בספקנות. שהרי דגם המהפכה החוקתית שעמד לנגד עיניי היה הדגם האמריקאי, זה של מהפכה פוליטית המסתיימת בהצלחה ומולידה ועידה מכוננת שיוצרת חוקה כתובה, המכתיבה לאחר מכן הרבה מהאופן שבו מתפתחת התרבות הפוליטית של המדינה. ואולם בתוך זמן קצר הבנתי עד כמה המושג "מהפכה חוקתית" הוא מורכב, וגם מפרה. זאת, משום שג'ייקובסון ורוזנאי מאמצים, באופן משכנע, מבחן מהותי, בהבדל ממבחן פרוצדורלי, למושג "מהפכה חוקתית". על-פי המבחן הזה, מהפכה חוקתית מתקיימת כאשר שינוי חוקתי מחולל שינוי עמוק באופן שבו נתפס המצב החוקתי ובאופן שבו מתנהלת הפרקטיקה החוקתית. לפיכך, השאלה אם במקרה מסוים התרחשה מהפכה חוקתית היא שאלה פרשנית, שהתשובה לה עשויה להיות נתונה במחלוקת. בהפעילם מבחן זה, ג'ייקובסון ורוזנאי מראים שמהפכה חוקתית יכולה להתקיים לא רק על-פי הדגם האמריקאי, אלא גם במגוון של דרכים אחרות: בדרך של הכנסת שינוי מהותי בסדר החוקתי הקיים; בדרך של כפיית חוקה שלמה מבחוץ; בדרך של חקיקה; בדרך של אימוץ תיקונים חוקתיים אל תוך חוקה קיימת; בדרך של פרשנות הננקטת על-ידי בית משפט חוקתי. יתר על כן, בסטייה מהדגם האמריקאי, ג'ייקובסון ורוזנאי מראים גם שמהפכה חוקתית יכולה להיווצר לא רק במהלך מוגדר אחד, אלא גם בדרך של התפתחות הנמשכת לאורך זמן. התפיסה הזו של המושג "מהפכה חוקתית" מאפשרת לג'ייקובסון ורוזנאי להציע ניתוח עשיר ומורכב של תהליכים חוקתיים מרכזיים שהתקיימו בשורה של מדינות בעולם.      

האם מהפכה היא דבר טוב?

אני חושב שאפשר להצביע על שלוש עמדות ביחס לשאלה האם מהפכה היא דבר טוב. 

העמדה הראשונה לקוחה מהמסורת המרקסיסטית. על-פי עמדה זו, בגלל המשטר הכלכלי-חברתי-פוליטי הקפיטליסטי מצב השגשוג של בני האדם בעולם הוא כל כך רע, עד כי יש לחולל מהפכה שתביא להלאמת אמצעי הייצור. יתר על כן, על-פי הפרוגנוזה המרקסיסטית של המחצית השנייה של המאה התשע עשרה המהפכה הזו היא לא רק רצויה; בגלל הסתירות הפנימיות שבקפיטליזם היא גם בלתי-נמנעת. (כבר בסוף המאה התשע עשרה התבררה היכולת של הקפיטליזם להיקלע שוב ושוב למשברים, אבל לעמוד בהם. ובהמשך לכך, כבר ב-1899, בעקבות אי-התממשותה של הפרוגנוזה המרקסיסטית, דובר על "המשבר של המרקסיזם").   

העמדה השנייה היא שיש להתייחס למהפכות בחשדנות. עמדה זו נסמכת על הדרך שבה התפתחה המהפכה הצרפתית, וכן על הניסיונות של הקומוניזם והפשיזם לחולל מהפכות אנושיות וחברתיות במחצית הראשונה של המאה העשרים. העמדה המפורסמת ביותר בעניין זה היא של אדמונד בֶּרק, שבמחשבות על המהפכה בצרפת טען ש"בדרך כלל רוח של חדשנות היא פרי של מזג אנוכי והשקפות מוגבלות.". בֶּרק הוסיף ש"נדרש אדם לזהירות עד בלי די בטרם ירהיב עוז בנפשו להרוס בניין, אשר במשך דורות מילא פחות או יותר את צרכיה המשותפים של חברה".[2] גישה זאת נמצאת כמובן בליבת העמדה השמרנית, שעל-פיה יש להעדיף את המוכר על הבלתי-ידוע, את מה שנוסה על מה שלא נוסה, את הניסיון הקולקטיבי המגולם במסורת על פרוגרמות תיאורטיות א-פריוריות, שלא נוסו מעולם.[3] ברוח זאת הזהירו ישעיהו ברלין, [4]יעקב טלמון[5] וקרל פופר[6] מפני חתירה לאוטופיות מושלמות שאמורות להיות מושגות באחת, והמליצו במקום זאת על ניהולה של פוליטיקה זהירה, צנועה, ספקנית, כזו של ניסוי וטעייה, התאמות ותיקונים קטנים. כפי שביטא זאת פופר, בניסוח חריף, "הכוונות הטובות ביותר לברוא גן עדן עלי אדמות", סופן שהן הופכות את העולם "לגיהינום – אותו גיהינום שרק האדם מכין לאחיו הברואים בצלם".[7] עמדה זהה ניתן למצוא בהאדם המורד של אלבר קאמי. קאמי מבחין בין "מרד" לבין "מהפכה". מרד מבוסס על הכרה במגבלות הטבועות בקיום האנושי; מהפכה חותרת לחרוג אל מעבר למגבלות האלה לשם יצירת עולם עתידי של צדק אידיאלי ואוטופי. קאמי טוען שיש לחיות את החיים בהווה, ומתוך הבנה עמוקה של המגבלות הטבועות במצב האנושי.[8]

זו גם גישתו של המשפט המקובל האנגלו-אמריקאי. באחד המאמרים המכוננים של המודרנה, "תשובה לשאלה נאורות מהי?",[9] כתב עמנואל קאנט כי פירושה של הנאורות הוא "העז לחשוב בעצמך". מה שמשתמע מדבריו של קאנט הוא שהאדם המודרני אמור לפעול במשוחרר מציוויהן של מסורות, ושהסתמכות האדם המודרני על תבונתו אמורה להוות תחליף להסתמכותו של האדם הטרום-מודרני על מסורות. ואולם לעמדה זו של המודרנה ביחס לעבר קיים חריג גדול: המשפט המקובל האנגלו-אמריקאי, שהמשפט הישראלי הוא חלק ממנו. בניגוד לכל תחומיה האחרים של המודרנה, במשפט המקובל העבר מחייב. משפטן אינו רשאי להכריע ככל שנראה בעיניו; לצורך החלטתו הוא נדרש לא רק להיוועץ בתקדימי העבר, אלא אף לראותם כבעלי תוקף מחייב.[10] המשפט האנגלו-אמריקאי הוא אפוא רכיב שמרני, מעין-דתי, אנטי-מהפכני, במודרנה, שערך מרכזי שלה הוא ההשתחררות מכוחו המחייב של העבר. אכן, הגיון ההתקדמות של המשפט המקובל הוא שינוי המשפט הקיים בדרך של עקב בצד אגודל ובאופן זוחלני. (במקום אחר טענתי שהעובדה שבשנות השמונים חולל בית המשפט העליון שינויים נרחבים – לעתים אפילו מהפכניים, אם לשאול את הגדרתם של ג'ייקובסון ורוזנאי – בכל ענפי המשפט, משמעה שבית המשפט פעל בניגוד למסורתנות שעל-פיה הוא היה אמור לפעול.)[11]

הגישה השלישית למהפכה אומרת שאי-אפשר לקבוע עמדה א-פריורית ביחס למהפכה. יש מהפכות שברור שהן טובות, ויש מהפכות שברור שהן רעות, ויש מהפכות שיש הסוברים שהן טובות ויש אחרים הסוברים שהן רעות. אמת המידה שאציע היא אמת המידה ההומניסטית, אבל כידוע ההומניזם אינו "המשחק היחיד בעיר", ומתחרות בו תפיסות דתיות ותפיסות לאומיות אנטי-הומניסטיות. המהפכה המדעית היתה מהפכה טובה. המהפכה שבביטול העבדות היתה מהפכה טובה. המהפכה הפמיניסטית היא מהפכה טובה. מהפכת הלהט"בים היא מהפכה טובה. המהפכה שהפילה את ניקולאה צ'אושסקו היתה מהפכה טובה. המהפכה שהעלתה את רוחאללה ח'ומיני הייתה מהפכה רעה. המהפכה שהפילה את סלבדור איינדה והעלתה את אוגוסטו פינושה הייתה מהפכה רעה. האם המהפכה המינית היא מהפכה טובה? (מישל וולבק חושב שלא,[12] אבל אם קוראים את אורהאן פאמוק אי-אפשר שלא לתמוך במהפכה הזו[13]). האם המהפכה של מוסטפא כמאל אטאטורק היתה מהפכה טובה? בחלוף כמה עשורים הסתבר שבטורקיה נותרו רבים הסוברים שלא. גם מהפכות חוקתיות יכולות להיות טובות או רעות. המהפכה של שנות השמונים של המאה העשרים בהונגריה היתה מהפכה טובה, אבל מהפכת הנגד שויקטור אורבן החל מחולל בשנת 2011 היא מהפכה רעה.

מהפכה ומהפכת-נגד

ג'ייקובסון ורוזנאי כותבים שמהפכה חוקתית היא לא אחת פרויקט של אליטה, ושבמקרים כאלה סיכויי ההצלחה של המהפכה תלויים במידה שבה האליטה מצליחה להטמיע את ההבנות החוקתיות שלה בקרב חוגים נרחבים בעם. זהי עמדה ריאליסטית, שמבינה שמהפכה שאין לה שורשים עמוקים בחברה לא רק עשויה להישאר בגדר "המשפט בספרים" בהבדל מ"המשפט בפעולה",[14] אלא בסופו של דבר היא גם תביא לתגובת-נגד שתבטל את הישגי המהפכה.[15] כפי שיעלה מהדיון שבהמשך, לתובנה זו חשיבות מיוחדת בהקשר של המצב הישראלי.

תובנה זו עולה גם מספרו של מייקל וולצר The Paradox of Liberation, שכותרת המשנה שלו היא: “Secular Revolutions and Religious Counterrevolutions”.[16] וולצר דן בשלוש מהפכות חילוניות של אמצע המאה העשרים, אלו שהתרחשו בהודו, בישראל ובאלג'יר, והוא מראה שמכיוון שהמהפכות לא הצליחו להתבסס באופן עמוק מספיק בחברה, בדור השני והשלישי שלהן הן נצבו בפני ניסיונות למהפכות-נגד, שביקשו לבטל את האופי החילוני של המדינות, ולהחזיר להן את אופיין הדתי. (וולצר יכול היה לדון גם במהפכה שהתרחשה כמה עשורים קודם לכן בטורקיה בהנהגתו של אטאטורק – אחת ממהפכות המודרניזציה הגדולות של המאה העשרים, שאף היא מלמדת שמהפכה חילונית שאינה מצליחה להשתרש באופן עמוק מספיק בחברה מועמדת בסכנה על-ידי קבוצות דתיות.)

המהפכה החוקתית של ישראל ומהפכת הנגד

ג'ייקובסון ורוזנאי עוסקים כמובן גם במהפכה החוקתית שנטען שהתרחשה בישראל בשנות התשעים של המאה העשרים.

אני חושב שדיון במהפכה הזו מחייב הבחנה בין שלושה מושגים.

המושג הראשון הוא "מהפכה חוקתית". האם התרחשה במשפט הישראלי בשנות התשעים מהפכה חוקתית? תשובתי: כן. אבל היכן היא התרחשה? מקובל לחשוב שהמהפכה התרחשה בכנסת, בחקיקתם של שני חוקי היסוד של 1992.[17] עמדתם של ג'ייקובסון ורוזנאי מעט שונה. הם מכירים כמובן בחשיבותם של שני חוקי היסוד, אבל לטענתם המהפכה החוקתית היא תוצר פעולתו של בית המשפט העליון – היא התגבשה בפסק דין בנק המזרחי. בניסוח אחר, בין שני חוקי היסוד לבין פסק דין בנק המזרחי, ג'ייקובסון ורוזנאי מקנים את עיקר המשקל לפסק הדין.[18] אכן, ג'ייקובסון ורוזנאי מביאים את פסק הדין הזה, ואת הפסיקה החוקתית שלאחריו, שמילאה בתוכן את המושג "כבוד האדם", כדוגמה מובהקת (לצד הדוגמה של הונגריה) למהפכה חוקתית שהיא תוצר פסיקתו של בית משפט.

עמדתם של גידי ספיר ורות גביזון קרובה לזו של ג'ייקובסון ורוזנאי. ספיר כתב ש"המהפכה החוקתית האמיתית לא התרחשה בעת חקיקת חוקי היסוד החדשים במארס 1992, אלא מדובר במהפכה נמשכת, שרובה המכריע מתרחש בין כותלי בית המשפט העליון".[19] רות גביזון כתבה כי לנוכח התפקיד האקטיבי שבית המשפט העליון ממלא בהפעלת שני חוקי היסוד, בית המשפט אינו יכול להלין על כך ש"ישנם המתארים אותו כמחוללה של המהפכה החוקתית, ולא רק כמיישמה. הוא אינו יכול להתפלא על אלה הטוענים כי המחוקק לא הנהיג מהפכה חוקתית, כי בית-המשפט הוא המייצר אותה".[20]

המושג השני הוא "סמכות מכוננת". האם כאשר הכנסת חוקקה בשנת 1992 את שני חוקי היסוד היא פעלה מכוח סמכותה המכוננת? כידוע, שמונה מתוך תשעת השופטים בעניין בנק המזרחי השיבו על שאלה זו בחיוב. אני חושב שהם צדקו. כאשר קוראים את החלטת הררי מיוני 1950, וכאשר רואים כיצד החל משנת 1958 חוקקה הכנסת שורה של חוקי יסוד, צריך לקבוע שהסמכות המכוננת של הכנסת היא סמכות מתגלגלת, העוברת מכנסת לכנסת.   

המושג השלישי הוא המושג "חוקה". האם עם חקיקתם של שני חוקי היסוד בשנת 1992 נתנה הכנסת למדינה חוקה? חודשים אחדים לאחר חקיקתם של שני חוקי היסוד פרסם אהרן ברק מאמר שבו הוא טען שעם חקיקתם של שני חוקי היסוד נתנה הכנסת למדינה חוקה. ברק חזר על טיעון זה בשורה של חיבורים והרצאות בשנים שלאחר מכן. את עמדתו זו הוא ביטא גם בפסק דינו בפרשת בנק המזרחי.[21] גם ג'ייקובסון ורוזנאי נוקטים לשון "חוקה" בהתייחסם לשני חוקי היסוד. כך, הם כותבים שבעקבות חקיקתם של שני חוקי היסוד, "הסֶדר החוקתי של ישראל עבר המרה מכזה המושתת על דגם עליונות הפרלמנט לכזה של דגם העליונות החוקתית. במילים אחרות, ישראל אימצה חוקה."[22] ובמקום אחר הם כותבים שבפסק דין בנק המזרחי בית המשפט יצר בדרך פרשנית "סדר חוקתי" חדש, שליבתו "ההעלאה של זכויות האדם בישראל למעמד חוקתי. הן החלו מתפקדות כעת כרכיב בחוקתה של האומה."[23]

במקום אחר טענתי, בהמשך למחברים רבים, שהשימוש במושג "חוקה" ביחס לשני חוקי היסוד הוא בעייתי מבחינת ההבנה המקובלת של המושג חוקה. טענתי גם שהשימוש במושג זה, והעובדה שבעקבות פסק דין בנק המזרחי בית המשפט החל נתפס כמי שלא רק מכריז על קיום החוקה, אלא גם כמי שכותב אותה (בדרך של מילוי המושג "כבוד האדם" בתוכן), היו גורמים חשובים לתגובת-הנגד של הקבוצה הלאומית-דתית נגד בית המשפט, ששיאה בחוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, שנחקק ביולי 2018.[24] אגב, מעניין לציין שג'ייקובסון ורוזנאי נוקטים בהקשר זה במושג "מהפכת-נגד". כך, הם כותבים ש"בעת כתיבת השורות האלה ישראל חווה מהפכת-נגד למהפכה החוקתית, כשבית המשפט העליון סופג את הביקורת הפוליטית הקשה ביותר בהיסטוריה שלו."[25] ובמקום אחר הם כותבים: "המהפכה שהונעה על ידי בית המשפט הולידה כוחות של מהפכת-נגד, שכמו בהונגריה ביקשו להסיט את הפרויקט החוקתי ממסילתו."[26]

האם המהפכה החוקתית היתה מהפכה "טובה"?

אבל ברמה עמוקה יותר, אם המהפכה החוקתית של ישראל היא תוצר של שני חוקי היסוד של 1992 יחד עם פסק דין בנק המזרחי והפסיקה החוקתית שלאחריו, ברצוני לעורר את השאלה אם המהפכה הזו היתה מהפכה "טובה". אמת המידה שלי לבחינת השאלה הזו היא יכולתו של בית המשפט העליון לפתח דוקטרינה חוקתית שתוכל להגן בהצלחה על הזכויות הליברליות של אזרחי המדינה. אני חושב שלמרות שדומה שקיים בקהילת המשפט שלנו כמעט קונסנסוס שעל-פיו יש להשיב על השאלה הזאת בחיוב, כאנשי אקדמיה אנחנו חייבים להעלותה ולבחון אותה.

עד 1992 פיתח בית המשפט העליון משפט חוקתי, שדומה שאפשר לומר שבמשפט הישראלי מתקיים קונסנסוס באשר להישגיו הגדולים.[27] כיצד הגיע בית המשפט להישגים האלה? תשובה: הוא פיתח את המשפט החוקתי "על גבו" של המשפט המינהלי, היינו פסקי הדין החוקתיים נכתבו בעתירות שהוגשו נגד רשויות המינהל של המדינה. אבל דבר אחד הוא לפסול מעשה של רשות מינהלית ודבר אחר לגמרי הוא לפסול חוק של הכנסת. פסילת חוק של הכנסת היא "נשק בלתי קונבנציונאלי",[28] היינו חופש הפעולה של בית המשפט כאשר הוא מתבקש לפסול חוק של הכנסת הוא קטן בהרבה מחופש הפעולה שלו כאשר הוא מתבקש לפסול מעשה של רשות מינהלית. לפיכך, אני טוען שהעלאת המפלס של הדיון החוקתי שלנו מהרמה של המשפט המינהלי לרמה של המשפט החוקתי דנה אותנו באופן בלתי-נמנע לפסיקה חוקתית שתהיה לא רק שמרנית מבחינת התוצאות שלה, אלא, מה שלא פחות חמור, גם מבחינת ההנמקות שלה. אכן, קיימים סימנים לכך שהמשפט החוקתי שלנו נעשה שמרני מבחינת ההגנה שהוא נותן לזכויות הליברליות של אזרחי המדינה.[29] זאת, במיוחד כשהמדובר בהגנה על הזכויות הליברליות של קבוצת האזרחים החלשה במדינה, קבוצת האזרחים הערבים.[30]

אין בכוונתי לטעון כמובן שצריך לבטל את חוקי היסוד של 1992 ואת הפסיקה של בית המשפט בעידן שמאז פסק דין בנק המזרחי. אבל אני רוצה לטעון שיש לברך על ראשית פיתוחה של דוקטרינת הבשלות בפסיקת בית המשפט.[31] דוקטרינה זו מחזירה לפחות חלק מהמשך הפיתוח של המשפט החוקתי שלנו אל המשפט המינהלי. אם אנחנו נתונים בעיצומה של מהפכת-נגד, זה נראה לי מהלך נכון. לפעמים דווקא מה שנראה כנסיגה הוא מה שמבטיח את ההתקדמות.  

מנחם (מני) מאוטנר הוא פרופסור אמריטוס בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל-אביב.

ציטוט מוצע: מני מאוטנר "מהפכה חוקתית ומהפכת-נגד" ICON-S-IL Blog (15.9.2020)


[1]  Gary Jeffrey Jacobson & Yaniv Roznai, Constitutional Revolution (2020)

[2] אדמונד ברק מחשבות על המהפכה בצרפת 50, 74 (אהרן אמיר מתרגם, 1999).

[3] אסף שגיב "המקרה המוזר של השמרנות הרדיקלית" הזמן הזה 20 (מאי 2020). 

[4] ישעיהו ברלין, "החתירה אחר האידיאל", בתוך האנושות – בול עץ עיקש 13 (עדי אופיר מתרגם, 1994).

[5] יעקב טלמון ראשיתה של הדמוקרטיה הטוטאליטרית (תשט"ו).

[6] קרל פופר החברה הפתוחה ואויביה פרק 9 (אהרן אמיר מתרגם, 2003).

[7] שם, בעמ' 171.

[8] אלבר קאמי האדם המורד (צבי ארד מתרגם, 1974).

[9] עמנואל קאנט "תשובה לשאלה: נאורות מהי?", בתוך הנאורות – פרויקט שלא נשלם? שש מסות על נאורות ומודרניזם 52 (עזמי בשארה עורך, ידידיה פלס מתרגם, 1997).

[10] Anthony T. Kronman, Precedent and Tradition, 99 Yale L. J.1029 (1990).

[11] מנחם מאוטנר הליברליזם בישראל: תולדותיו, בעיותיו, עתידותיו פרק ראשון (2019).

[12]  מישל וולבק, החלקיקים האלמנטריים (מיכל סבו מתרגמת, 2001).  

[13] אורהאן פאמוק מוזיאון התמימות (משה סביליה-שרון מתרגם, 2011).  

[14] Roscoe Pound, Law in Books and Law in Action, 44 Am. L. Rev. (1910) 15

[15] Jacobson & Roznai, לעיל ה"ש 1, בעמ' 216. במקום אחר המחברים כותבים שמהפכה חוקתית מצליחה רק אם היא נעשית "מציאות חיה". שם בעמ' 271.

[16] Michael Walzer, The Paradox of Liberation: Secular Revolutions and Religious Counterrevolutions (2015).

[17]  ראו למשל: David Kretzmer, The New Basic Laws on Human Rights: A Mini-Revolution in Israeli Consitutional Law, 26 Israel L. Rev.240 (1992).

[18]  Jacobson & Roznai, לעיל ה"ש 1, בעמ' 208 – 209, 212 – 214, 220, 222; אמנון רייכמן "ככה לא בונים חוקה" עורך הדין 35 (2002); אריאל בנדור "ארבע מהפכות חוקתיות?" משפט וממשל ו 305 (2003).

[19] גדעון ספיר המהפכה החוקתית: עבר, הווה ועתיד 18 (2010).

[20] רות גביזון "המהפכה החוקתית – תיאור המציאות או נבואה המגשימה את עצמה?" משפטים כח 21, 146 (תשנ"ז).

[21] לדיון נרחב ראו: מאוטנר הליברליזם בישראל,לעיל ה"ש 11, פרק שני .

[22] Jacobson & Roznai, לעיל ה"ש 1, בעמ' 197.

[23] שם, בעמ' 208.

[24] מאוטנר הליברליזם בישראל, לעיל ה"ש 11, פרק שני.

[25] Jacobson & Roznai, לעיל ה"ש 1, בעמ' 217.

[26] שם, בעמ' 273.

[27] למקורות ראו: מאוטנר הליברליזם בישראל, לעיל ה"ש 11, פרק שני.

[28] אהרן ברק "זכויות אדם מוגנות: ההיקף וההגבלות" משפט וממשל א 253, 272 (תשנ"ג). השופט זמיר אימץ ביטוי זה, ואמר: "מי שמופקד על נשק כזה מחויב באיפוק מרבי… צריך להיות ברור לכל בר-דעת שבית המשפט אינו אמור לעשות שימוש בסמכותו לבטל חוק, אלא במקרה בולט של פגיעה מהותית בזכויות יסוד או בערכים בסיסיים… גם במדינות אחרות, שבהן הסמכות לבטל חוקים קיימת ומקובלת זה זמן, בתי המשפט גוזרים על עצמם ריסון רב עד שהם מבטלים חוק. קל וחומר כך בישראל". בג"ץ 7111/95 מרכז השלטון המקומי נ' הכנסת, פד"י נ(3) 485, 496 (1996).

[29] מאוטנר הליברליזם בישראל, לעיל ה"ש 11, פרק שני.  

[30] "מאז חקיקת חוקי היסוד בשנת 1992, בג"ץ לא ביטל אף חוק בגלל שפגע בזכויות המיעוט הערבי. נהפוך הוא. הוא אישר את כל החוקים המפלים, גם כשנתפשו על ידי רבים, לרבות הקהילה הבינלאומית, כגזעניים או כשוללים את חופש הביטוי של המיעוט הפוליטי". חסן ג'בארין "בג"ץ לא הגן על המיעוט" הארץ (13.5.2018).

[31] מאוטנר הליברליזם בישראל, לעיל ה"ש 11, פרק שני.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: