הארת פסיקה: ה"ש 2/22 פדידה נ' היועץ המשפטי לממשלה/ עדי ריטיגשטיין-אייזנר, שחר אייזנר

מר ניסים פדידה, ששובץ במקום התשיעי ברשימת מועמדים בבחירות לכנסת העשרים ושתיים מטעם מפלגת "הימין החילוני – בראשות רון קובי", פנה לוועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22 (להלן: "הוועדה"). בקשתו של מר פדידה מן הוועדה הייתה כי זו תקבע, כי לא דבק בו קלון נוכח הרשעותיו בעבירות שונות, ובהן בעבירה של העדר מן השירות ללא רשות לפי חוק השיפוט הצבאי.[1] קביעה כאמור נדרשה על-מנת שמר פדידה יוכל להתמודד בבחירות לכנסת. הוועדה קבעה כי על פדידה רובץ קלון, ובהתאם – כי הוא אינו רשאי להתמודד בבחירות.[2] קביעה זו, שלדעתנו מחמירה שלא לצורך עם מי שהורשעו בעבירות כאמור, היא עניינה של רשימה זו.

ההבנה כי הזכות להיבחר לכנסת נמנית על "חירויות היסוד המרכזיות והחשובות ביותר" אינה חדשה עמנו.[3] יחד עם זאת, אין מדובר בזכות בלתי-מוגבלת. סעיף 6(א) לחוק-יסוד: הכנסת קובע כי הזכות להיבחר לכנסת נתונה לכל אזרח. זכות זו מסויגת, בין היתר, כאשר המבקש להתמודד נדון בפסק דין סופי לעונש העולה על שלושה חודשי מאסר, וכאשר ביום הגשת רשימות המועמדים טרם חלפו שבע שנים מהיום בו סיים לרצות את עונשו.[4] זו חזקת הקלון, המונעת מאדם מלהתמודד לכנסת בתקופת הקלון. סעיף 56ב לחוק הבחירות לכנסת[5] מתיר למי שהתקיימה בעניינו חזקת הקלון לפנות ליושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית על-מנת שהאחרון יחליט האם "אין עם העבירה משום קלון".

המונח "קלון" אינו מוגדר בחקיקה. פרשנותו נותרה בידי הערכאות השיפוטיות, כמו גם בידי ועדת הבחירות המרכזית, בהרכביה מכנסת לכנסת.[6] כאשר אדם מורשע בפלילים, ונקבע שיש בעבירה בה הורשע משום קלון, הוא יהיה מנוע (בתנאים מסוימים) מלשמש בתפקידים ציבוריים שונים או לשמש בעיסוקים הדורשים "מידה מיוחדת של יושרה ושל ניקיון כפיים".[7] הוא אף מנוע לפרק זמן "ממושך", בלשון הוועדה, מלכהן בתפקידים ציבוריים רבים הדורשים את אותה מידה של יושרה וניקיון כפיים.[8] נפסק כי הקביעה כי "קלון" המצדיק הגבלת כשירותו של אדם לכהן במשרה ציבורית צריך לעלות לכדי "דופי מוסרי חמור הנילווה למעשה".[9]

בהחלטה מושא רשימה זו נקבע כי הרשעה בעבירה של העדר מן השירות שלא ברשות, בה הורשע מר פדידה,[10] גוררת עמה קלון. נקבע, כי מעשיו של מר פדידה (שנעדר מן השירות לתקופה העולה על ארבע שנים) לוקים בקלון ערכי וציבורי, וכי העבירות בהן הורשע מלמדות על פגם ערכי המשליך על יושרו וניקיון כפיו. פגם זה, לדידו של יושב-ראש ועדת הבחירות, והקשר בין עבירת ההיעדרות בה הורשע מר פדידה לבין התפקיד אליו נשא את עיניו, מלמד על הפגיעה הצפויה באמון הציבור, שתתגבש לו יתאפשר למי שנמנע ממילוי חובותיו מכוח דין להיבחר ולשמש כחבר כנסת. כך כתב כב' המשנה לנשיאה (ההדגשות הוספו):

"אין להקל ראש בחשיבותה של הפגיעה באמון הציבור בבואנו לקבוע את קיומו של קלון. אמון הציבור הוא המשענת של רשויות הציבור, והוא המאפשר להן למלא את תפקידן – וממילא יש בפרמטר זה כדי להוות שיקול מרכזי בקביעה האם נפל פגם ערכי מהותי בהתנהלותו של מועמד בבחירות לכנסת… זה המקום לציין כי לא נעלמו מעיניי טענותיו של המבקש לכך שנסיבות אישיות שלו, לרבות רקע דתי וחברתי הם שעמדו בבסיס ניסיונותיו להתחמק משירות בצה"ל, שאליו נקרא כדין. אכן, במסגרת הבקשה להעדר קלון יש להתחשב אף בנתונים הנוגעים למבצע העבירה, ככל שיש בהם נגיעה לעניין שאלת הקלון… יחד עם זאת, לנוכח העובדה כי הימנעותו של המבקש לשרת בשירות סדיר בצבא נפרסה על פני תקופה של שנים רבות, כאשר לכל אורכה הייתה לו האפשרות לקיים את הוראות הדין ולהסדיר את מעמדו, ובהינתן כי למן חלוף מועד ההרשעה… חלפו פחות מארבע שנים – הרי שלעמדתי אין בנתון זה כדי לקעקע את חזקת הקלון, הקבועה בסעיף 6(א) לחוק-יסוד: הכנסת…".[11]

בכל הכבוד, הקביעה כי הרשעה בעבירה האמורה גוררת עמה קלון היא קביעה שאינה פשוטה. ענייננו בעבירה עם שיעורי רצידיביזם גבוהים המאפיינת אוכלוסיות מוחלשות בחברה הישראלית.[12] לדוגמה, דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת הצביע על כך כי בשנים שנבדקו (2007–2010), שיעור יוצאי אתיופיה הכלואים בבתי כלא צבאיים היה כ-12% מכלל הכלואים, שיעור גבוה במידה ניכרת ביותר משיעור יוצאי אתיופיה בכלל האוכלוסיה (כ-1.5%), כאשר הסיבות המרכזיות לכליאת חיילים יוצאי אתיופיה היו עבירות עריקות (55%) ונפקדות (25%).[13] בלשונה של אבירם:

"עבירת ההעדרות מן השירות אינה מתפזרת שווה בשווה על כל חלקי האוכלוסיה, וכי היא מאפיינת אוכלוסיות חלשות מבחינת וותק בארץ, רמת השכלה וכדומה. ניכר, כי הבעיה מתעצמת בקרב 'גרעין קשה' של מגזרים מסויימים, המועדים לחזור על העבירה שוב ושוב".[14]

הרשעה בעבירה של העדר מן השירות נושאת עמה סנקציות מיידיות, כגון רישום פלילי[15] ולרוב גם עונש מאסר. אין חולק כי סנקציות אלה הן מכבידות.[16] לעמדתנו, הקביעה כי נוסף על סנקציות אלה, הרשעה בעבירה זו נושאת עמה גם קלון היא קביעה קשה, המחמירה עם אוכלוסיות מוחלשות ועם נציגיהן, המעוניינים להיבחר לכנסת או לשמש בעיסוק אחר הדורש את אותן מידות נאות של של ניקיון כפיים ויושרה.

בנוסף, לדעתנו, החלטת הוועדה אינה נותנת משקל מספק לעובדה כי ענייננו בחובת גיוס, מכוח חוק.[17] הגם שבפסקאות 23–25 להחלטה נזכרת העובדה כי פדידה נקרא לשירות צבאי מכוח דין לא פחות משש פעמים (!), הרי שצידו האחר של המטבע נשמט מן ההחלטה: אכן, מדובר בשירות חובה, מכוח חוק. על רבים הוא נכפה. חובת השירות אינה מתחשבת במצבו האישי, המשפחתי, החברתי או הכלכלי של האדם,[18] הן עובר לגיוסו והן במהלך השירות הסדיר. במקרים רבים נסיבותיו של הנאשם אילצו אותו להיעדר מן השירות.[19] כך,

"חיילים שנעדרו מיחידותיהם ועומדים לדין מתארים פעמים רבות בחירה בלתי אפשרית בפניה הם עמדו, רגע לפני החלטתם לעזוב את היחידה ללא אישור. אותם חיילים נקרעים בין רצונם להמשיך בשירות ולצאת לאזרחות כשהם מחזיקים בתעודת שחרור יפה, לבין הקולות המגיעים מן הבית, מן המשפחות השורדות אך בקושי את חיי היום-יום".[20]

אם כן, לאחר גזירת העונש וההכתמה ברישום פלילי, מוטלת על החייל שעבר עבירה של העדר מן השירות סנקציה נוספת בדמות מניעת היכולת להתמודד לכנסת (הגם שתקופת הקלון היא תקופה קצובה), שכן נמצא כי מעשיו מלמדים "על פגם ערכי ביושרו ובניקיון כפיו", בלשון הוועדה. לדעתנו, קביעה גורפת כאמור אינה מידתית. היא אינה מתחשבת בעובדה כי מדובר בעבירה המאפיינת אוכלוסיות חלשות בישראל ופוגעת, פגיעה משמעותית, בזכותן של אוכלוסיות אלה להיות מיוצגות על-ידי בשר-מבשרן בכנסת.[21] קביעה כאמור גם אינה נותנת משקל מספק לעובדה, כי השירות הסדיר בישראל הוא שירות חובה, מכוח חוק, וככזה, חל על צעירים שנסיבותיהם טובות לצד אלה שמזלם לא שפר עליהם. הגבלתם זכותם של אלה להיבחר ולבחור בנציגים כטעמם  אינה מוצדקת, ומצריכה, לטעמנו, מחשבה נוספת.

 

עדי ריטיגשטיין-אייזנר היא עורכת-דין עצמאית העוסקת במשפט צבאי, פלילי ומנהלי. עדי משמשת כסנגורית צבאית בשירות מילואים.

שחר אייזנר הוא עורך-דין במשרד גורניצקי ושות'. שחר משמש כסנגור צבאי בשירות מילואים.

ציטוט מוצע: "עדי ריטיגשטיין-אייזנר ושחר אייזנר "הארת פסיקה: ה"ש 2/22 פדידה נ' היועץ המשפטי לממשלה" ICON-S-IL Blog (31.12.2019)

 

[1] סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955 (להלן: "חוק השיפוט הצבאי"), שכותרתו "העדר מן השירות שלא ברשות", קובע כדלהלן: "חייל שנעדר משירותו בצבא, או מהמקום שהוא חייב כדין להימצא בו אותה שעה, דינו – מאסר שלוש שנים, אלא אם הוכח כי היה לו היתר או הצדק סביר אחר לכך". בהליך נוסף, שאינו מענייננו, הורשע פדידה בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ועבירה של התנגדות בכוח למעצר חוקי.

[2] ה"ש 2/22 ניסים פדידה נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסמה בנבו, 18.8.2019) (להלן: עניין פדידה). להשלמת התמונה יצוין, כי עובר להחלטה "התקבלה במשרדי ועדת הבחירות המרכזית הודעה מטעם מי שנחזה להיות ראש הרשימה בה נכלל המבקש [פדידה – הח"מ]", בה נמסר כי "אנו מבקשים מיו"ר ועדת הבחירות שלא לאשר אותו [מר פדידה – הח"מ] ולגרוע אותו מהרשימה…". שם, פס' 16 להחלטה.

[3] ראו לדוגמה: ע"ב 1/65 ירדור נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השישית, פ"ד יט 365, 380–384 (1965) (השופט חיים כהן); ע"ב 2/84 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשרה, פ"ד ל"ט(2) 225, 262–264 (1985) (להלן: עניין ניימן הראשון); ע"ב 1/88 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השתים-עשרה, פ"ד מב(4) 177, 185–186 (1988); בג"ץ 11243/02 פייגלין נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית, פ"ד נז(4) 145, 156 (2003).

[4] סעיף 6 לחוק-יסוד: הכנסת, שכותרתו "הזכות להיבחר", קובע בסעיף-קטן א (ההדגשה הוספה): "כל אזרח ישראלי שביום הגשת רשימת המועמדים הכוללת את שמו הוא בן עשרים ואחת שנה ומעלה, זכאי להיבחר לכנסת, זולת אם בית משפט שלל ממנו זכות זו על פי חוק או שנידון, בפסק דין סופי, לעונש מאסר בפועל לתקופה העולה על שלושה חודשים וביום הגשת רשימת המועמדים טרם עברו שבע שנים מהיום שגמר לרצות את עונש המאסר בפועל, ואם הורשע בעבירת טרור חמורה או עבירת ביטחון חמורה, כפי שייקבע בחוק, נידון, בפסק דין סופי, לעונש מאסר בפועל לתקופה העולה על שבע שנות מאסר, וביום הגשת רשימת המועמדים טרם עברו 14 שנים מהיום שגמר לרצות את עונש המאסר בפועל, אלא אם כן קבע יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העבירה שבה הורשע, בנסיבות הענין, משום קלון". 

[5] סעיף 56ב לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], תשכ"ט-1969, שכותרתו "החלטת יושב ראש הועדה המרכזית לענין קלון", קובע בסעיף-קטן (1)(ב) (ההדגשה הוספה): "מועמד או מי שרוצה להיות מועמד, שהורשע כאמור בסעיף 6 לחוק היסוד ומבקש כי יושב ראש הועדה המרכזית יחליט כי אין עם העבירה משום קלון, יגיש ליושב ראש הועדה המרכזית בקשה, בצירוף כתב האישום, פסק הדין וכל חומר אחר הנוגע לענין, לא יאוחר מיום הגשת רשימות המועמדים".

[6] עניין פייגלין, לעיל ה"ש 3; ה"ש 3/22 בירן (אמבש) נ' היועץ המשפטי לממשלה, פס' 16–18 להחלטה  (פורסמה בנבו, 15.8.2019). עתירה על החלטת יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית נדחתה: בג"ץ 5452/19 אמבש נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית (פורסם בנבו, 16.8.2019).

[7] בג"ץ 5699/07 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פס' 31 לפסק דינו של השופט לוי (פורסם בנבו, 26.2.2008) (עתירות כנגד הסדר הטיעון בעניינו של הנשיא לשעבר קצב).

[8] עניין פדידה, לעיל ה"ש 2, פס' 21 להחלטה. עוד ראו: בג"ץ 5853/07 אמונה תנועת האישה הדתית לאומית נ' ראש הממשלה, פ"ד סב(3) 445, פס' 15 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה (2007) (עתירה לבטל את מינויו של ח"כ חיים רמון כשר בממשלה); עניין פלונית, לעיל ה"ש 7, פס' 30–32 לפסק דינו של השופט לוי.

[9] עניין אמונה, לעיל ה"ש 8, פס' 14 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה.

[10] מט (מרכז) 864/14 התובע הצבאי נ' פדידה (פורסם בנבו, 22.10.2014).

[11] עניין פדידה, לעיל ה"ש 2, פס' 24–25 להחלטה.

[12] הדר אבירם "העדר מן השירות שלא ברשות: פתרונות מדומים לבעיה אמיתית" משפט וצבא 15 83, 89 (תשס"א) (להלן: "אבירם").

[13] פלורה קוך דבידוביץ' "השתלבות יוצאי אתיופיה בצה"ל"  12–13 (מרכז המחקר והמידע של הכנסת, הוגש לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות ביום 1.12.2011).

[14] אבירם, לעיל ה"ש 12, בעמ' 89. ראו בנוסף: הסנגוריה הצבאית דו"ח פעילות של הסנגוריה הצבאית לשנת 2014 25 (2015) (להלן: "דו"ח 2014"). כן ראו: Hadar Aviram, How Law Thinks of Disobedience: Perceiving and Addressing Desertion and Conscientious Objection in Israeli Military Courts, 30 Law & Policy 277, 283 (2008).

[15] להחרגת הוראות המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981 בעניינם של מי שהורשעו בעבירות צבאיות מסוימות ראו סעיף 404א לחוק השיפוט הצבאי. במקרים מסוימים, שאינם מענייננו, ניתן להעמיד את החייל לדין משמעתי בפני קצין שיפוט. הרשעה בהליך משמעתי אינה גוררת עמה רישום פלילי.

[16] בשל קוצר היריעה לא נעמיק את הדיון בחיוניותן של השלכות אלה או במדיניות האכיפה שבנדון.

[17] חוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986.

[18] המונח הרלוונטי בחוק שירות הבטחון הוא "יוצא-צבא", המוגדר בסעיף 1 לחוק "אזרח ישראלי או תושב קבוע שמלאו לו שמונה עשרה שנים וטרם קיבל פטור משירות ביטחון מחמת גיל …" שניתן לקרוא לו לשירות סדיר בהתאם להוראות החוק.

[19] להשלמת התמונה יצוין, כי בתי-הדין הצבאיים דחו בעבר טענות הגנה ככורח וצידוק שהעלו נאשמים בעבירות כגון דא בנדון.

[20] דו"ח 2014, לעיל ה"ש 14, בעמ' 26.

[21] עניין ניימן הראשון, לעיל ה"ש 3, בעמ' 263 (הנשיא שמגר).

התגובות סגורות.

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: