פתח דבר: מבקר המדינה – מוסד על פרשת דרכים? / מתן גוטמן

פוסט זה הוא חלק מסימפוזיון בנושא מוסד מבקר המדינה, בהשתתפות (לפי סדר א'-ב') מתניהו אנגלמן, מתנאל בראלי, אהרן ברק, סלים ג'ובראן, מתן גוטמן, אהרן גרבר, מיכל טמיר, אלי מרזל, דורון נבות, ענבל עפרון-וינשטיין, גדעון פישר, יורם רבין, אלון רודס, דן שווץ, ויוסף חיים שפירא. תודה מיוחדת נתונה לד"ר מתן גוטמן על ייזום ועריכה משותפת של הסימפוזיון. אנו מבקשים להקדיש סימפוזיון זה לזכרו של מיכה לינדנשטראוס ז"ל (1937–2019), ולכבוד מורשתו העשירה כשופט ונשיא בית המשפט המחוזי בחיפה וכמבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בשנים 2005–2012.

 

מדינת ישראל הכירה בחשיבות ביקורת המדינה המבוצעת על-ידי מוסד עצמאי מהרשות המבצעת עוד בראשית דרכה. חוק מבקר המדינה התקבל בכנסת במאי 1949, ומכוחו החלה פעילותו הרשמית של המוסד בספטמבר 1949.[1] בהמשך החוק תוקן כמה פעמים, ובחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 [נוסח משולב], שולב הנוסח של החוק המקורי עם התיקונים שהתקבלו עד אותה עת. בשנת 1988 נקבע מעמדה החוקתי של ביקורת המדינה בישראל עת נחקק על-ידי הכנסת (מכוח סמכותה המכוננת) חוק-יסוד: מבקר המדינה. משך שבעים שנה התפתח מוסד ביקורת המדינה לכדי גוף חוקתי מרכזי במערכת האיזונים והבלמים בדמוקרטיה הישראלית. לא בכדי הדגיש בית המשפט העליון כי "הערובה לקיומו של משטר דמוקרטי תקין מצויה בחשיפתו לביקורת".[2] מבקר המדינה השני יצחק א' נבנצל תמצת את ייחודה של ביקורת המדינה במשטר דמוקרטי ואת בידולה מהביקורת הפנימית כך:

"הניתוח הביקורתי משמש בידי המבקר איזמל לפריצת מנעול הסודיות הביורוקרטית, העלולה במקרים הקיצוניים להיות סכנה לדמוקרטיה עצמה. בתפקיד זה טמון ההבדל המהותי בין מבקר פנימי ובין מבקר המדינה הפועל מטעם הפרלמנט … מבקרים פנימיים אלה הם חלק בלתי נפרד של מנגנון הביצוע ואינם שותפים למשחק 'הבלמים והאיזונים' שבין הרשות המבצעת והמחוקקת. בניסוח חריף יותר אפשר לומר, כי בעוד תפקיד מבקר הפנימי לגלות למינהל דברים שאין הוא יודעם, הרי מבקר מבחוץ (הוא מבקר המדינה) חייב לגלות לפרלמנט ולציבור דברים שאותם יודע המינהל אך אינו רוצה לגלותם להם."[3]

בעשורים האחרונים התרחשו תמורות משמעותיות בתפקידה ובאופייה של ביקורת המדינה. מבקר המדינה החל לעסוק ביתר שאת בתחומים הנוגעים לטוהר המידות בשירות הציבורי, ולא היסס לבדוק נושאים המצויים בלב הדיון הציבורי. הדברים הגיעו לכדי ביסוסה של תפיסה לפיה מבקר המדינה הפך למעשה לרשות שלטונית עצמאית בפני עצמה, כפי שהמבקר לשעבר מיכה לינדנשטראוס ז"ל הצהיר בראשית כהונתו, בשנת 2006: "משרד מבקר המדינה הוא כיום, באופן מעשי, 'הרשות הרביעית' מרשויות המדינה".[4] בפועל, אכן הפך מוסד מבקר המדינה לדומיננטי במימוש האיזונים והבלמים במערכת השלטונית בישראל. זאת, בין היתר, הודות להטמעת יסודות חדשים בעבודת המשרד: ראשית, נקבע עיקרון שלפיו ניתן – ולעיתים אף רצוי – לבצע ביקורת בזמן אמת.[5] עיקרון מסורתי הוא שביקורת מתבצעת "לאחר מעשה", בגלל שבדיקה של סוגיה בזמן אמת תוך כדי התרחשות האירועים עלולה לסכל את פעולתו של הגוף המבוקר ולהפוך את המבקר לשותף בקבלת ההחלטות. מאז ימי מבקרת המדינה מרים בן-פורת ז"ל הנהיגו מבקרי המדינה מדיניות של ביקורת בזמן אמת במצבים שבהם קיים אינטרס ציבורי המחייב את קיומה כבר במועד ההתרחשות, או בסמוך לה, ככל האפשר. בדרך זו משפיע המבקר על תהליכי קבלת ההחלטות המינהליות ומונע את הרע בטרם יארע. שנית, כלל נוסף ששולב בעבודת הביקורת הוא פרסום שמות של מבוקרים בדוחות הביקורת. על-כן, עובדי הציבור שכשלו לא יוכלו עוד להמשיך ולהסתתר מאחורי מסך האנונימיות, או לעכב את יישום המסקנות המערכתיות או האישיות באמצעים בירוקרטיים שונים.[6] שלישית, מבקר המדינה החל להטיל אחריות אישית על מבוקרים שכשלו. בדרך זו מטיל המבקר סנקציה אישית על מבוקרים וגובה מהם מחיר אישי בשל מעשיהם או מחדליהם.[7] רביעית, מבקר המדינה לשעבר יוסף שפירא הוסיף נדבך של הגנה על זכויות האדם בביקורת המדינה. בסמוך לאחר כניסתו לתפקיד הדגיש מבקר המדינה שפירא בכמה הזדמנויות את חשיבות ההגנה של מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור על זכויות האדם.[8] יתרה מכך, המבקר שפירא התבטא באופן חגיגי כך: "אני רואה במוסד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור כנציב זכויות האדם במדינת ישראל, וזו מדיניותי בכובעַי אלה".[9]

שינוי גישה זה בתפקידו של מבקר המדינה הוביל לכך כי בעשורים האחרונים, ובייחוד מאז כהונתו של מבקר המדינה יצחק טוניק בשנות השמונים, מוסד מבקר המדינה הפך להיות בעל תפקיד מרכזי בהגנה על שלטון החוק והמינהל התקין ברשויות השלטון, והוא היה מעורב בפרשיות רבות שהרעידו את אמות הסיפים במדינת ישראל. פעמים רבות מבקר המדינה במאבקו על תקינות המינהל, שלטון החוק וטוהר המידות אף היה במסלול התנגשות מול בעלי תפקידים בכירים, שרים, וראשי ממשלה., להלן דוגמאות מעטות מהפרשות הסוערות בהן היה מעורב מוסד מבקר העשורים האחרונים:

  • דוח ביקורת בנושא פרשת ויסות מניות הבנקים והקמת ועדת החקיקה הממלכתית בעניין;[10]
  • החלטת הממשלה הדרמטית על ביטול פרויקט מטוס הלביא;[11]
  • התנהלותו של השר אריאל שרון, אשר אישר לחברה שבבעלות מקורבו הטבות ובמקביל קיבל מאותו מקורב הלוואה בתנאים מפליגים לרכישת חוותו;[12]
  • פרשת מסכות המגן הפגומות במלחמת המפרץ בה בעקבות ביקורת בזמן אמת המבקרת מרים בן-פורת עמדה על דעתה מול מערכת הביטחון בדבר הפגמים בערכות המגן, ואילצה את צה"ל לפעול לטיוב מסכות המגן;[13]
  • מבקרת המדינה מרים בן-פורת בדקה את השתלשלות העניינים שהביאה להפסקת כהונתו של יעקב טרנר כמפכ"ל המשטרה, ובתוך כך היא הכריעה לטובת גרסתו של השר שחל. [14] הייתה זו הפעם הראשונה בה מבקר המדינה בוחן אירוע פרטני בין שני גורמים בכירים, ומכריע במחלוקת חריפה שנפלה ביניהם;
  • דוח ביקורת על מתן תמיכות למוסדות שהיה הבסיס לפתיחת החקיקה הפלילית בעניינו של השר דרעי בתחילת שנות התשעים, ובהמשך להעמדתו לדין;[15]
  • ערב בחירות 1992 פרסמה המבקרת מרים בן-פורת דוח ביקורת חריף שעסק באי-סדרים חמורים במשרד השיכון. יש רבים הקשורים בין דוח זה לבין סיסמת הבחירות של מפלגת העבודה "מושחתים נמאסתם" שהובילה למהפך הפוליטי בשנת 1992;[16]
  • בדיקת נוהלי החקירות בשב"כ וחשיפת תרבות השקר בארגון; [17]
  • חשיפת המינויים פוליטיים במשרד לאיכות הסביבה והעמדתו התקדימית של השר הנגבי לדין פלילי בשל כך;[18]
  • פרשת עמותות ראש הממשלה ברק ופתיחת חקירת המשטרה בחשד להפרת חוק מימון מפלגות;[19]
  • הרשעתו של ח"כ עמרי שרון ושליחתו למאסר בגין הפרת חוק מימון מפלגות וקבלת מימון שלא כדין, בעקבות ממצאים שעלו בדוח מבקר המדינה;[20]
  • חשיפת פרשת מעילות הכספים בהסתדרות העובדים הלאומית שהובילה להרשעתו של שר האוצר אברהם הירשנזון וכליאתו לשנים ארוכות;[21]
  • מספר דוחות ביקורת שהובילו לפתיחה בחקירות פלילית כנגד ראש הממשלה אהוד אולמרט, ובפרשת מרכז ההשקעות אף להרשעתו בעבירה של מרמה והפרת אמונים;[22]
  • דוח ביקורת בעניין היערכות העורף ותפקודו במלחת לבנון השנייה;[23]
  • דוח ביקורת בנושא אסון השריפה בכרמל והטלת אחריות אישית מיוחדת על שר האוצר ושר הפנים הנושאים באחריות למחדלים החמורים שהביאו לרמת היערכות ומוכנות נמוכה של שירותי הכבאות;[24]
  • דוח ביקורת בנושא "פרשת הרפז" שבחן את מערכת היחסים העכורה בין שר הביטחון אהוד ברק והרמט"ל גבי אשכנזי;[25]
  • בחינת התנהלות הגורמים השונים בנושא המשט הטורקי לעזה;[26]
  • בחינת הטענות למימון אסור של טיסותיו של ראש הממשלה נתניהו בתקופת היותו שר אוצר (הידועה כפרשת "ביביטורס"), והעברת חומרים שונים שעלו מדוח זה לבדיקת היועץ המשפטי לממשלה;[27]
  • פרסום דוח על הוצאות מעונות ראש הממשלה בנימין נתניהו ערב בחירות 2015. הדוח הוביל להעמדתה של אשת ראש הממשלה גב' שרה נתניהו לדין פלילי ולהרשעתה במסגרת עסקת טיעון;[28]
  • דוח בנושא מתווה הגז שנחתם עם חברות הגז;[29]
  • דוח ביקורת חריף על משבר הדיור שפורסם אף הוא ערב בחירות 2015;[30]
  • סדרת דוחות על מבצע "צוק איתן", ובין היתר דוח ביקורת תקדימי שעסק במילוי הוראות הדין הבין-לאומי במהלך המבצע ולאחריו;[31]
  • דוח ביקורת בנוגע להתנהלותו של מנכ"ל משרד התקשורת מול חברת בזק וניגוד עניינים של ראש הממשלה נתניהו. דוח זה היה בסיס לחקירת המשטרה בפרשה המכונה "תיק 4000".[32]

דוגמאות אלה מעידות על העיקר – מוסד מבקר המדינה הפך ברבות השנים למוסד שלטוני בעל עוצמה רבה שלוקח תפקיד מרכזי השלטת שלטון החוק ברשות המבצעת לצד מערכת המשפט.[33] חרף מקומו המרכזי של מוסד זה בשיח הציבורי והמשפטי במדינת ישראל, באופן מפתיע השיח והמחקר האקדמי אודותיו דלים ביותר.[34] הבמה המרכזית בה מפורסמים מאמרים עם אופי אקדמי אודות מוסד זה הינו כתב העת שמוציא משרד מבקר המדינה אחת למספר שנים – "עיונים בביקורת המדינה". ייתכן כי העובדה שתחומי ביקורת המדינה ובירור תלונות הציבור נעים על קו התפר שבין תחומי מחקר וידע שונים – מדע המדינה, משפט, כלכלה, חשבונאות ועוד, תרמה לדלות הדיון האקדמי בתחומים אלה, שכן באף תחום ידע לא התפתח מחקר עיוני מעמיק ביחס למוסד זה. אכן, הדיון האקדמי אודות מוסד מבקר המדינה הוא חסר; הרי ידוע כי  "אין לך עשייה ללא תורה. הדבר הפראקטי ביותר הוא תיאוריה טובה".[35] ואכן לצד העשייה הרבה של מוסד זה לא נבנה בישראל מצע עיוני מבוסס בדבר תפקידו של מבקר המדינה במארג השלטוני הישראלי. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר נראה שהמוסד מצוי כיום על פרשת דרכים. על הפרק עומדות הצעות לשינויים באופי עבודתו של משרד מבקר המדינה לאור הרפורמות אותן מקדם מבקר המדינה החדש מר מתניהו אנגלמן.[36] על הצעות אלה נמחתה ביקורת חריפה. [37] המצע העיוני חשוב גם לאור הצעות חוק שנדונו בשנים האחרונות וביקשו לצמצם את סמכויותיו של מבקר המדינה.[38]

השאלות הקשורות למוסד מבקר המדינה הן מגוונו ומרתקות כגון: מה מעמדו החוקתי של מוסד זה, והאם הוא רשות שלטונית בפני עצמה; מה תפקידו של מוסד המבקר בהגנה על זכויות אדם; מה היחס בין מוסד מבקר המדינה למוסד היועץ המשפטי לממשלה; עד כמה נרחבת סמכותו של מבקר המדינה בתחום קבלת המידע והמסמכים מהגופים המבוקרים ומה היחס בין סמכות זו לחסיונות אחרים המעוגנים בדין ולזכות לפרטיות; מה היקף זכות הטיעון והעיון בפני מבקר המדינה; מה תפקידו של מבקר המדינה בתחום המעקב אחר תיקון ליקויים שעלו בדוחות הביקורת; מהי ביקורת בזמן אמת, והאם מוסמך המבקר לבצע ביקורת זו; מה היחס בין מבקר המדינה למבקרים הפנימיים בגופים המבוקרים; מה היחס של דיני חופש המידע בנוגע למידע של צדדים שלישים המצוי בידי המבקר; האם על מבקר המדינה לפרסם שמות של מבוקרים ולהטיל אחריות אישית; מתי יש להפסיק את הליכי הביקורת ולהעביר ליועץ המשפטי ממצאים המעלים חשש לעבירה פלילית; מה סמכותו של מבקר המדינה כנציב תלונות הציבור לפסוק פיצויים מינהליים  ועוד שאלות רבות המצריכות עיון ובחינה.

המטרה המרכזית של סימפוזיון היא לעורר שיח אקדמי אודות מוסד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, ולשמחתנו הרבה רבים וטובים – אנשים אקדמיה ופרקטיקה – נענו בחיוב להזמנתנו  ותרמו מפרי עטם לסימפוזיון חשוב ותקדימי זה:

  • אלי מרזל ואלון רודס יפרסו בפנינו תמונה היסטורית וחוקתית בדבר התפתחותם ותפקידם של מוסדות ביקורת המדינה בעולם. ברשימתם הם עומדים על המודלים החוקתיים השונים למוסדות עליונים לביקורת מדינה הקיימים בעולם. חשיבותה של רשימה תיאורית מקיפה וממצה זו היא בתרומתה להבנת הבסיס ההיסטורי והעיוני של ביקורת המדינה, והיא תשמש כמצע לרשימות הנוספות בסימפוזיון.
  • אהרן ברק יעמוד על תפקידו החוקתי של מבקר המדינה בתחום ההגנה על זכויות האדם ויבסס את עמדתו כי על מבקר המדינה להיות "נציב זכויות האדם" במדינת ישראל בהעדר מוסד לאומי עצמאי לזכויות אדם. פרופ' ברק טוען כי למבקר יתרון מובהק בהגנה על זכויות האדם שכן "הביקורת של מבקר המדינה רחבה יותר מביקורת של סבירות או מידתיות. גם פעולות שהן במסגרת מתחם הסבירות או מתחם המידתיות יכולות להיות פעולות שאינן נתפסות כיעילות. אכן, חוסר יעילות בהגנה על זכויות האדם נופלת לגדר סמכותו של מבקר המדינה". לכן לעמדתו פעילותה של ביקורת המדינה לצד הרושת השופטת היא חשובה לביסוס ההגנה על זכויות האדם.
  • מתנאל בראלי ואהרן גרבר ברשימתם "אקטיביזם ביקורתי" יחלקו על עמדתו של פרופ' ברק ועל המדיניות של המבקר הקודם יוסף שפירא בכל הנוגע לעיסוקו של המבקר בתחום ההגנה על זכויות האדם. לעמדתם הגדרתו של מבקר המדינה כ"נציב זכויות האדם", ללא הסמכה מפורשת בחוק, היא נטילת סמכות לא ראויה אשר תפגע במוסד מבקר המדינה. יתרה מכך, לשיטתם עמדתו של פרופ' ברק "תפגע בזכותו הדמוקרטית של הציבור לקבוע את ערכיו בעצמו, ומנציגיו לממש את מדיניותו", ולכן הם רואים בגישה זו כהמשכה הלא ראוי של המהפכה החוקתית, וכניסיון "להעניק למבקר המדינה סמכויות מפליגות, במטרה מוצהרת להתגבר על סעיף שמירת הדינים".
  • סלים ג'ובראן יעמוד על תפקידו של מבקר המדינה באכיפתן של הזכויות החברתיות ובבחינת מימושן על-ידי רשויות המינהל. לגישתו העיסוק של ביקורת המדינה בתחום הזכויות החברתיות ממחיש בצורה יפה את חשיבותו החוקתית של מוסד מבקר המדינה. לעמדתו דווקא בתחומים חברתיים מורכבים, כגון מתן קצבאות, הכלים המשפטיים הבינאריים לא תמיד מספיקים, ולכן האכיפה הרכה של ביקורת המדינה הבוחנת האם הרשות היה יכולה לקדם הגנה חזקה ויעילה יותר על זכויות האדם היא מתאימה יותר.
  • מבקר המדינה החדש מתניהו אנגלמן יפרוס ברשימתו את משנתו בדבר תפקידה של ביקורת המדינה בעת הנוכחית, והוא יציג את הרפורמות אותן הוא מנהיג בחודשים האחרונים במשרד המבקר, ובראשן "רפורמת הביקורת הבונה" המדגישה, בין היתר את איכות הביקורת והעמקתה בליבת העשייה של הגופים המבוקרים. כמו כן, בכוונתו של המבקר אנגלמן להרחיב את העיסוק בסוגיית היעילות הכלכלית של פעילות הגוף המבוקר; להציג את הערך המוסף העולה מהביקורת; וכן לפעול לגיוון סוגי הביקורת, בין היתר באמצעות עריכת ביקורות פיננסיות וביקורות מערכות מחשב.
  • מבקר המדינה הקודם יוסף חיים שפירא יציג מספר כיווני מחשבה לעתיד בכל הנוגע לתפקידיו וסמכויותיו של מבקר המדינה: עיגון חוקי ומפורש של משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור כמוסד מדינתי לזכויות אדם, הצורך בעדכון סעיף 3 לחוק-יסוד: מבקר המדינה העוסק בהמצאת חומרים לביקורת בעידן המידע הממוחשב, חיזוק ההגנה על חושפי מעשי שחיתות ושיפור הנגשת דוחות הביקורת והמעקב אחר תיקון ליקויים לציבור הרחב.
  • דורון נבות יתמקד ברשימתו בתפקידו של המבקר בתחום טוהר המידות של עובדי ונבחרי הציבור. הוא סוקר ברשימתו את ההתפתחות ההיסטורית של אכיפת טוהר המידות בביקורת המדינה החל מימיו של מבקר המדינה הראשון זיגפריד מוזס. לעמדתו מבקר המדינה הנוכחי, מתניהו אנגלמן, מצטייר כמי שבכוונתו להפחית בצורה משמעותית את העיסוק בטוהר המידות של עובדי ציבור בכירים.
  • יורם רבין וענבל עפרון-וינשטיין ידונו בביקורת בזמן אמת ובטיעונים השונים בעד ונגד קיומה. לגישתם לביקורת בזמן אמת יתרונות, כגון תרומה למניעתן של תוצאות קיצוניות, מתן מענה לביקורת בנושאים מורכבים ומתמשכים ואפקטיביות רבה. בנוסף, פרקטיקה זו נתמכת על-ידי התקנים הבינלאומיים של מוסדות הביקורת העליונים. מנגד, לביקורת בזמן אמת חסרונות, כגון פגיעה אפשרית בעקרון הפרדת הרשויות, חשש לעיכוב פעולת הרשות המבצעת ופגיעה אפשרית במקצועיות הביקורת. לעמדתם ביקורת לאחר קרות האירועים תהווה את הכלל, ואילו ביקורת בזמן אמת תוצב כחריג השמור למקרים שבהם היא נדרשת לצורך מניעת פגיעות בלתי הפיכות בתקינות השלטונית ובטוהר המידות במגזר הציבורי.
  • מיכל טמיר תדון בהוגנות הליך הביקורת ותעודד בחינה של מספר עניינים דיוניים הראויים לפיתוח ולחשיבה: היחס בין מוסד ההתיישנות והליך הביקורת, התשתית הראייתית הנדרשת בביקורת העוסקת בטוהר המידות והיקף זכות העיון בהשאלה מהדינים הנוגעים להעברת "חומרי חקירה" בתחום הפלילי.
  • גדעון פישר ודן שווץ יציגו מניסיונם העשיר בייצוג מבוקרים מול משרד המבקר וידונו בהיבטים שונים של זכות הטיעון והעיון של המבוקר מול מבקר המדינה. לעמדתם על המחוקק לתקן את חוק מבקר המדינה, באופן העולה בקנה אחד עם העקרונות שנקבעו בפסיקה, בקשר לזכות הטיעון והעיון בפני המבקר. על התיקון החקיקתי לכלול איזון ראוי בין זכות המבוקר להתגונן מפני האשמות העלולות לפגוע באופן בלתי הפיך בשמו הטוב, כפי שנקבע בפסק דין טרנר, לבין הצורך למנוע סרבול יתר של הליך הביקורת.

 

מתן גוטמן הוא עורך-אורח של הסימפוזיון בנושא מוסד מבקר המדינה. דוקטור למשפטים, מוסמך משפטים מאוניברסיטת הרווארד, מרצה מן החוץ במרכז הבינתחומי הרצליה, ולשעבר ראש מטה מנכ"ל במשרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור ועורך משנה של כתב העת עיונים בביקורת המדינה. הכותב מודה מקרב לב לעורכת הבלוג בל יוסף על תרומתה המעולה והמשובחת והערותיה החשובות. בזכותה של בל סימפוזיון נושאי זה הפך מרעיון רחוק לסימפוזיון מפואר שיתרום רבות לשיח האקדמי והציבורי ביחס למוסד מבקר המדינה.

ציטוט מוצע: מתן גוטמן "פתח דבר: מבקר המדינה – מוסד על פרשת דרכים?" ICON-S-IL Blog (29.10.2019)

 

[1] ניתן לציין כי ביקורת על השלטון בוצעה גם בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל באמצעות לשכת הביקורת של המנדט הבריטי.

[2] בג"ץ 5743/99 דואק נ' ראש-עיריית קרית ביאליק, פ"ד נד(3) 410, 415 (2000).

[3] יצחק א' נבנצל "פיקוח הפרלמנט על המינהל הממשלתי, תפקידם של מוסדות ביקורת עליונים" ביקורת המדינה בישראל – הלכה ומעשה (קובץ מאמרים ומקורות) 42 (אשר פרידברג עורך, 1999).

[4] מבקר המדינה דו"ח שנתי 56ב – לשנת 2005 ולחשבונות שנת הכספים 2004 הקדמה (2006). דברים דומים אמר נשיא המדינה ראובן ריבלין בציינו כי "בישראל, הפך מוסד המבקר למעין רשות שלטונית רביעית, רשות עצמאית, יעילה, חזקה, גוף העורך ביקורת בזמן אמת ובסמיכות לאירועים" (ראו אתר משרד מבקר המדינה "בקרית הלאום נחנך משרד מבקר המדינה במעמד נשיא המדינה ויו"ר הכנסת" (12.11.2015))

[5] עליזה מעיין וגאיה הבר "שיחה עם מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, השופט (בדימוס) מיכה לינדנשטראוס" עיונים בביקורת המדינה 62 9, 10 (2011).

[6] שם, בעמ' 11.

[7] שם, בעמ' 12.

[8] ראו, למשל, מבקר המדינה דו"ח שנתי 63ג – לשנת 2012 ולחשבונות שנת הכספים 2011 מבוא (2013).

[9] יוסף חיים שפירא "דברי פתיחה – כנס מוסד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בסביבה חברתית משתנה" (המרכז הבינתחומי הרצליה, 11.7.2013). להרחבה בסוגיה זו ראו אלי מרזל, מתן גוטמן ואלון רודס "ממבקר המדינה לנציב זכויות האדם – דרך קצרה והכרחית" עיונים בביקורת המדינה 63 49 (2018).

[10] דוח מבקר המדינה מניות הבנקים – משבר אוקטובר 1983 (1984); ועדת החקירה לויסות מניות הבנקים (ועדת בייסקי). כמעט כל ראשי הבנקים בישראל הועמדו לדין פלילי בעקבות פרשה זו ראו ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 353 (1996).

[11] מבקר המדינה דוח שנתי 37 "פרויקט הלביא – תהליך קבלת ההחלטות" (1987).

[12] אמיר אורן "השקעה תמורת השפעה: כשאריק שרון קיבל מתנות מהחבר ריקליס" וואלה (28.1.2019).

[13] ראו מבקר המדינה דוח שנתי41ב "ערכות מגן לאוכלוסיה האזרחית" 971 (1991); מיכל טמיר מבט ביקורתי על ביקורת המדינה 133 (2009).

[14] מבקר המדינה חוות דעת: השתלשלות העניינים שהביאו להפסקת תפקידו של רב-ניצב יעקב טרנר כמפקח כללי של המשטרה (1994). כנגד חוות הדעת הגיש רב ניצב טרנר עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ (בג"ץ 4914/94 יעקב טרנר נ' מבקרת המדינה, מט (3) 771 (1995)), בטענה כי לא הוענקה לו זכות הטיעון והעיון טרם פרסום חוות הדעת. בית המשפט העליון קיבל ברוב דעות את עמדת רב ניצב טרנר וקבע כי "הואיל ולעותר לא הוענקה זכות טיעון כנדרש, אין תוקף למסקנות שבחוות הדעת נושא העתירה".

[15] תפ (י-ם) 1872/99‏ ‏מדינת ישראל נ' דרעי (פורסם בנבו, 24.9.2003).

[16] משה ליכטמן "בן-פורת: בלי חמלה, בלי משוא פנים" גלובס (6.5.1998).

[17] דוח מבקר המדינה מערך החקירות בשירות הביטחון הכללי (שב"כ) לשנים 1988-1992 (2000) לתמצית הדוח ראו כאן.

[18] מבקר המדינה מינויים פוליטיים ומינויים בלתי תקינים במשרד לאיכות הסביבה (2004); ת"פ (שלום י-ם) 4063/06 ‏מדינת ישראל נ' הנגבי (פורסם בנבו, 13.7.2010). בעקבות דוח מבקר המדינה וחקירת המשטרה הועמד השר הנגבי לדין, בין היתר, בגין עבירה של מרמה והפרת אמונים. בהכרעת הדין באשר לאישום זה נחלקו הדעות ולבסוף האישום בוטל.

[19] מבקר המדינה דוח על חשבונות הסיעות לתקופת הבחירות לכנסת ה-15 (2000).

[20] מבקר המדינה תוצאות ביקורת חשבונות הסיעות לתקופת הבחירות המיוחדות לראש הממשלה שנערכו ב6.2.2001 (2001).

[21] מבקר המדינה דוח ביקורת שנתי 62א "הסתדרות העובדים הלאומית – ניהול ופיקוח" 1195 (2012). ממצאי הביקורת פורסמו רק לאחר סיום ההליך הפלילי.

[22] מבקר המדינה חוות דעת על שווי ודמי שכירות של נכס ברח' כ"ט בנובמבר בירושלים שנמכר על ידי ממלא מקום ראש הממשלה (2006); מבקר המדינה דוח ביקורת מיוחד על ניגוד עניינים בפעולות שר התמ"ת – חברת "ת.ס. תעשיות סיליקט בע"מ" (2007); מבקר המדינה דוח ביקורת על הרשות לעסקים קטנים ובינוניים בישראל – מינויים פוליטיים (2006); ע"פ 8080/12  מדינת ישראל נ' אולמרט (פורסם באר"ש, 28.9.2016).

[23] מבקר המדינה היערכות העורף ותפקודו במלחמת לבנון השנייה (2007).

[24] מבקר המדינה דוח ביקורת על השרפה בכרמל – דצמבר 2010 מחדלים, כשלים ומסקנות (2012)

[25] מבקר המדינה דוח ביקורת על פרשת "מסמך הרפז" (2013).

[26] מבקר המדינה דוח ביקורת על יישום חוק המל"ל וההתמודדות עם המשט הטורקי (2012).

[27] מבקר המדינה דוח שנתי 66ג "מימון נסיעות מר בנימין נתניהו לחו"ל בתפקיד בתקופת היותו שר האוצר" 375 (2016).

[28]  מבקר המדינה הוצאות מעונות ראש הממשלה (2015).

[29] מבקר המדינה דוח ביקורת על פיתוח משק הגז הטבעי (2015).

[30]  מבקר המדינה דוח ביקורת על משבר הדיור (2015).

[31] מבקר המדינה תהליכי קבלת החלטות בקבינט בנוגע לרצועת עזה לפני מבצע "צוק איתן" ובתחילתו (2017); מבקר המדינה ההתמודדות עם איום המנהרות (2017); מבקר המדינה מבצע "צוק איתן" – פעילות צה"ל בהיבטים של המשפט הבין-לאומי בעיקר בנוגע למנגנוני הבדיקה והבקרה של הדרג האזרחי והדרג הצבאי (2018).

[32] מבקר המדינה דוח ביקורת מיוחד: היבטים בפעולות משרד התקשורת לאסדרת מגזר התקשורת הנייחת – יישום רפורמת "השוק הסיטונאי"; ההשקעה בתשתיות במגזר התקשורת הנייחת והיבטים מבניים; ניגודי העניינים של ראש הממשלה בתפקידו כשר התקשורת (2017)

[33] לדוגמאות נוספות ראו בעז ענר וליאורה שמעוני "על תרומתה של ביקורת המדינה" עיונים בביקורת המדינה 62 177 (2011).

[34] הספרים העיקריים העוסקים במוסד זה הם ספרה של מרים בן פורת חוק-יסוד: מבקר המדינה (2005); מחקרה של טמיר מבט ביקורתי על ביקורת המדינה, לעיל ה"ש 12 ומקבץ המאמרים  ביקורת המדינה בישראל – הלכה ומעשה (אשר פרידברג עורך, 1999). המאמרים האקדמיים אודות מוסד מבקר המדינה שפורסמו בכתבי-עת מלבד עיונים בביקורת המדינה הם מעטים באופן יחסי ראו למשל: מרים בן-פורת "מבקר המדינה ופסיקת בית המשפט העליון" ספר זיכרון לגד טדסקי – מסות במשפט אזרחי 93 (התשנ"ו); מרים בן-פורת "יחסי הגומלין בין מבקר המדינה לבין היועץ המשפטי לממשלה" המשפט יד 149 (2010); אריאל הכט "שאלת החוקיות בביקורת המדינה" הפרקליט יח 338 (התשכ"ב); יצחק ה. קלינגהופר "נציב תלונות הציבור" משפטים ד 148 (1972); אשר פרידברג "ביקורת המדינה וחשיבותה לשיפור השירות הממשלתי בישראל" מדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים 33 73 (1990); חנן מלצר "פנייה לנציב תלונות הציבור – ערכאה קודמת לבג"צ?" עיוני משפט ב 238 (1972); אליעזר גולדברג "הפיקוח על מגזר הצדקה בראי ביקורת המדינה" המשפט ט 477 (2004).

[35] ראו דבריו של השופט ברק בבג"ץ 1635/90 ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה, פ"ד מה(1) 749, 856 (1991).

[36]  אתר מבקר המדינה "רפורמת הביקורת הבונה: העמקת והשבחת הביקורת" (6.10.2019); אתר מבקר המדינה "מבקר המדינה הציג את מתווה 'הרפורמה לביקורת בונה'" (4.9.2019);

[37] שחר אילן "'על אנגלמן לחזור להיות מבקר ולא מלטף המדינה'" כלכליסט (27.9.2019); מירב ארלוזורוב "'זהו הרס. לא מפחדים מאיתנו יותר. אנחנו מגיעים לבצע ביקורת וצוחקים לנו בפרצוף'" (10.9.2019); משה גורלי "במקומות שאתם רואים כשלים אני רואה שבחים" כלכליסט (29.7.2019); גידי וייץ "אנגלמן עלול להחזיר את מוסד המבקר לימי הנזיפות בפקידי דואר. מי יעצור אותו?" הארץ (2.8.2019); גידי וייץ "אנגלמן מתגלה כעבד נרצע של האיש שבחר בו לתפקיד שאינו ראוי לו" הארץ (5.9.2019); רביב דרוקר "אנגלמן וברדוגו בשירות המלך" הארץ (26.8.2019); מרדכי קרמניצר "הרכב ועדת ההיתרים החדשה מוכיח: דרוש מבקר למבקר המדינה" הארץ (12.8.2019); מאמר מערכת "שליח רה"מ במשרד המבקר" הארץ (30.7.2019); מאמר מערכת "מלטף המדינה" הארץ (29.7.2019).

[38] הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון – דיווח על תיקון ליקויים), התשע"ז-2017, פ/4167/20.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: