הפרדה מגדרית באקדמיה אינה משחק סכום-אפס / נטע ברק-קורן

פוסט זה הוא חלק מסדרת פוסטים בבלוג המבוססים על הרצאות שניתנו בכנס "דעת יחיד" לזכרו של השופט חשין, במרכז הבינתחומי הרצליה ביום 1.11.2018. חלק מהרצאות הכנס יפורסמו כמאמרים בכרך מיוחד של כתב העת "משפט ועסקים" לזכרו של השופט חשין בעריכת פרופ' אהרן ברק, פרופ' ליאב אורגד וד"ר יניב רוזנאי.

 

 

ביריעה הקצרה העומדת לרשותי אני רוצה לפרק את התפיסה לפיה הפרדה בין גברים ונשים באקדמיה היא משחק סכום-אפס בין שוויון לנשים והזכות לתרבות של חרדים.

המהלך הזה יעבור דרך הטיעונים הבאים. ראשית, הדרך שבה יש לפתור עימותים בין נורמות וזכויות במציאות הישראלית, כולל עימותים בין דת ושוויון, אינה רק פונקציה של עקרונות, היא גם פונקציה של עובדות. שנית, במקרה של הפרדה מגדרית באקדמיה, התשתית העובדתית המרכזית בבסיס הפתרון שהתוותה המועצה להשכלה גבוהה לעימות בין שוויון ודת הינה מוטה ומוטעה באופן קשה. שלישית, כאשר בוחנים את שאלת החיוניות של הפרדה המגדרית באופן מדויק ומורכב יותר מקבלים תמונה עובדתית שונה בתכלית. לבסוף, אדגיש את היתרונות של בחינה אמפירית ועובדתית, המייצרת קשת של פתרונות המפרקת את השאלה הדיכוטומית של 100% הפרדה או 0% הפרדה לספקטרום שדורש ניסוי ובדיקה ומאפשר פשרות מושכלות ומבוססות, מבחינה עובדתית ומבחינה נורמטיבית.

(1) ההכרעה בעימותים בין נורמות וזכויות אינה רק פונקציה של עקרונות, אלא – לא פחות מכך – פונקציה של עובדות.

מושכלות ראשונים הן שכל מדיניות חברתית חייבת להסתמך על תמונת מצב מהימנה של המציאות. זה נכון ביחס לסוגיות נורמטיביות וקונפליקטים חברתיים כמו ביחס לכל סוגיה אחרת. זה נכון במיוחד כשאנחנו מבקשים לברר שאלות מורכבות, למשל בדבר העמדה או הנורמה החברתית בסוגיה מסוימת (כאן, בחברה החרדית) ועד כמה היא אחידה, מגוונת, יציבה, או דינמית. הטיעונים הנורמטיביים הם רק הנדבך השני בניתוח, לאחר שהבנו את תמונת המצב העובדתית. כמובן שאיני מציעה שטיעונים נורמטיביים תלויים רק בעובדות אמפיריות. אלא שלא מעט בעיות נוצרות מכך שקובעי המדיניות מניחים הנחות אמפיריות כוללניות, שטחיות ולא מבוססות על המציאות ונותנים להן לעצב מדיניות.

(2) המקרה של ההפרדה המגדרית באקדמיה מעורר בעיות עובדתיות חריפות.

ראשית, המל״ג פעלה במשך שנים – כעשור – בתחום הזה ללא תשתית עובדתית מהימנה, ובפרט ללא תשתית המבססת את הצורך בהפרדה מגדרית באקדמיה במתכונת אותה המל״ג התוותה וסבסדה. זו בעיה גדולה, מכיוון שכל גוף מנהלי צריך להתבסס על תשתית עובדתית תקפה בעת שהוא מחליט החלטות הנוגעות לציבור ועושה שימוש במשאבי ציבור. שנית, כשהמל״ג החליטה לבסוף לאסוף תשתית עובדתית בשאלה האם הפרדה מגדרית אכן נצרכת עבור חרדים המעוניינים בלימודים אקדמיים, היא עשתה זאת תוך הישענות על סקר עמדות המכיל פגמים וליקויים רבים. פגמים אלה מפורטים בהרחבה במאמר היוצא לאור בגיליון מט של כתב העת ״משפטים״.[1]

בטור קצר זה אתמקד בפגם הבסיסי ביותר בתשתית העובדתית שאספה המל״ג, המתמצה בהעדר ניסיון להבין מה כולל המושג ״הפרדה מגדרית״ או ״הפרדה בין גברים לנשים״. המחקר שביצעה המל״ג נמנע למעשה מלשאול מהי, בעצם, הפרדה מגדרית וביחס לאלה היבטים שלה, אם בכלל, קיים צורך. במילים אחרות, כשמדברים על הפרדה מגדרית, למה הכוונה?

בהעדר תשובה לשאלה הזו, ההנחה הלא מבוססת שהניחה המל״ג, ולצידה רובם ככולם של המוסדות הייעודיים לחרדים, היא שההפרדה המגדרית הנצרכת בידי סטודנטיות וסטודנטים חרדים היא הפרדה מלאה ומוחלטת בכל המישורים – במרחב ובזמן, ביחס לסטודנטים, ביחס למרצים, ביחס לקמפוס בכללותו, ולאורך כל שנות הלימוד. אולם זוהי רק הנחה (או סט של הנחות). במונחים מדעיים, אפשר להגיד שזוהי השערה. אין שום נתון קשיח שיבסס אותה.

 (3) הטענה הבסיסית שלי היא שההנחה הזו שגויה, ושלמעשה הפרדה בין המינים מקפלת בתוכה היבטים שונים הנזקקים או נצרכים ברמות משתנות.

במחקר ב״משפטים״ אני מתייחסת באופן ספציפי לשלושה מישורים, המובחנים זה מזה הן מבחינה אנליטית הן מבחינה מעשית, ולדעתי גם מבחינה נורמטיבית: הכיתות, המרצים והקמפוס. חשוב להגיד שכל אחד מהמישורים האלה הוא למעשה ספקטרום. למשל, כשאנחנו מדברים על הפרדה בכיתות אנחנו יכולים לנוע על ציר מסידורי ישיבה רצוניים, דרך כיתות משולבות שיש בהן מחיצה, לכיתות מופרדות לחלוטין ובכפייה. כמובן, ייתכנו מישורים נוספים, ביניהם מישור הזמן: הפרדה מגדרית עשויה להיות נצרכת במידה גבוהה יותר בתחילת דרכם של סטודנטים חרדים באקדמיה (למשל במכינה או בשנת הלימודים הראשונה), ובמידה נמוכה יותר בהמשך הדרך.

כפועל יוצא, בשביל להבין האם קיים צורך בהפרדה מגדרית זה לא מספיק לשאול ״האם היית לומדת במוסד שאין בו הפרדה בין גברים ונשים?״, בראש ובראשונה כי התשובות לשאלה הזו אינן מספקות מענה ברור ומכסות על השונות האפשרית בהעדפות כלפי מישורים שונים של הפרדה. על-מנת להבין את תמונת ההעדפות האמיתית, צריך לשאול באופן ספציפי על היבטים שונים של הפרדה, ולהבין האם היבטים אלה נצרכים באותה מידה (התשובה לכך עשויה להיות כמובן חיובית או שלילית).

בחנתי שאלה זו בסקר רחב היקף שנערך באמצעות חברת ״פרויקט המדגם״ וכלל כ-570 משיבים חרדים. ממצאי הסקר העלו שקיימים הבדלים גדולים מאוד בין שלושת המישורים הללו. בתמצית, 44% מהגברים והנשים החרדים המעוניינים בלימודים אקדמיים הגדירו את מגדר הסטודנטים לכיתה כשיקול חשוב ביותר עבורם, 23% בלבד הגדירו את ההפרדה המגדרית בקמפוס בכללותו כמשמעותית ורק 16% הגדירו את מגדר המרצה כשיקול מרכזי. לצד שיקולים אלה, שיקולים הקשורים בשילוב של משפחה ולימודים, ביכולת כלכלית ובתשואה הצפויה מהתואר, התבררו כבעלי חשיבות רבה יותר בחלק מהמקרים מהשיקולים העוסקים בהפרדה מגדרית. למשל, 60% מהגברים החרדים המעוניינים בלימודים אקדמיים הגדירו יכולת כלכלית כאחד מהשיקולים החשובים ביותר עבורם בהחלטה על לימודים אקדמיים, 42% מהם ציינו בהקשר זה את היכולת לשלב משפחה ולימודים, 44% את הסיכוי לשיפור בשכר או התקדמות בעבודה, ו-40% את הסיכוי למצוא עבודה. לעומת זאת, רק 31.5% מהגברים החרדים ציינו את ההפרדה המגדרית בכיתות הלימוד בהקשר זה, 26% את מגדר המרצה, ו-16% את ההפרדה בין המינים בקמפוס בכללותו. הניתוח המלא מפורט במאמר.

בזמן שחלף מאז פורסם לראשונה המחקר שערכתי בוצע בינתיים סקר נוסף, שהוזמן על-ידי פורום קהלת. פורום קהלת עותר להסרת כלל המגבלות שהושתו על הפרדה מגדרית בידי המל״ג[2] ועתירתו נדונה במאוחד עם בג״ץ ד״ר יופי תירוש ופרופסורים נוספים באקדמיה, העותרים מנגד לביטול כל מופעי ההפרדה המגדרית בתוכניות לחרדים.[3] סקר קהלת נערך בעקבות המחקר שערכתי ובתגובה לו, על בסיס הנתונים והשאלון של סקר ברק-קורן. פורום קהלת קיבל את רלוונטיות ההבחנה בין שלושת המישורים השונים של הפרדה מגדרית, אולם סבר שיש לשאול את השאלות בדרך אחרת, שלדעת עורכי הדין שהזמינו את הסקר הייתה אמורה להגדיל את המשקל של שיקולי ההפרדה המגדרית. במילים אחרת, פורום קהלת רצה לראות האם הוא יכול להגיע לתוצאות ״טובות יותר״ מבחינתו – תוצאות שיעידו כי הביקוש להפרדה הינו גבוה יותר מזה שנמצא בסקר ברק-קורן – באמצעות שינוי ניסוח השאלות. התייחסתי להטיה המובנית בניסוח השאלות שבסקר בהרצאה שהעברתי בכנס בו הוצגו ממצאי סקר קהלת לראשונה.[4]

אולם, על-אף הטיה זו, הממצאים שהתקבלו מסקר זה קרובים מאוד ובחלקם אף זהים לממצאים שהתקבלו מסקר ברק-קורן.

כך, סקר קהלת מצא כי בקרב החרדים המתעניינים בלימודים באקדמיה יש נכונות גדולה מאוד ללמוד ללא הפרדה מגדרית בקמפוס, במסגרת כיתות נפרדות בקמפוסים מעורבים – 65% מהחרדים מעוניינים בכך או אינם שוללים זאת. כמו כן, יש מוכנות גדולה ביותר ללמוד הן מפי מרצים והן מפי מרצות – 86% מוכנים לכך או שאינם שוללים זאת. גם פילוח התוצאות לגברים ולנשים חרדים מעלה נתונים דומים מאוד לאלה שמצאתי במחקר.

נתון חשוב נוסף הוא שסקר קהלת בוצע באותה שיטה של סקר ברק-קורן, קרי באמצעות חברת הסקרים ״פרויקט המדגם״, השולחת את ההזמנות לסקרים לפאנל החרדי הגדול בו היא מחזיקה באמצעות דואר אלקטרוני. נקודה זו חשובה בעיקר מכיוון שהביקורת המרכזית שנשמעה בזירה הציבורית על מאמרי נגעה לשיטת הדגימה של הסקר המוצג בחלקו השני של המחקר. ביקורת זו מתמצית בטיעון שתוצאות הסקר מוטות מאחר שחלק ניכר מהחברה החרדית אינו עושה שימוש באינטרנט. זוהי ביקורת חשובה, שהתמודדתי עימה במאמר באופן מקיף.

בין היתר, הצבעתי על כך שקיים קשר הדוק בין עניין בלימודים אקדמיים ובין שימוש באינטרנט בחברה החרדית, עליו מצביעים כלל המחקרים הקודמים שבדקו את הסוגיה. מחקרים אלה, כולל סקר מל״ג עצמו, מעידים כי נכונות ללמוד באקדמיה מגיעה יד ביד עם שימוש באינטרנט בחברה החרדית. במילים אחרות, לימודים אקדמיים רלוונטיים מלכתחילה לפלח מסוים של החברה החרדית, לא לכולה, ופלח זה עושה שימוש נרחב באינטרנט. נוסף לכך, באמצעות בדיקות סטטיסטיות רבות אני מראה כי המדגם שאספתי מקביל בכל המאפיינים המקובלים (גיל, מצב משפחתי, התפלגות עדתית, נתוני הצבעה ועוד) למדגמים חרדים שנאספו בשיטות אחרות, וכי התוצאות עומדות בעינן גם תחת הנחות מחמירות ושקלול שהעלה באופן דרסטי את משקל האוכלוסייה השמרנית בסקר.

כתוצאה מכך שפורום קהלת – גוף המייצג בעתירה הנוכחית חרדים שמרנים וחרד״לים השואפים להרחיב את ההפרדה המגדרית באקדמיה – בחר אף הוא לבחון את העדפות החברה החרדית באמצעות מדגם אינטרנטי, יש ברשותנו תיקוף חדש לשיטת הדגימה. זאת מאחר שהשאלה הראשונה שפורום קהלת בחר לכלול בסקר הינה שאלה כוללנית וסתומה (״האם היית שוקל/ת ללמוד במוסד אקדמי כללי-מעורב ללא הפרדה בין גברים ונשים?״) שאינה מבחינה בין מישורים שונים של הפרדה, בדומה לשאלה המרכזית בסקר המל״ג ובניכוי הטיות אחרות שאפיינו את שאלת המל״ג. התוצאות של שאלה זו דומות מאוד לאלה שמצאה המל״ג ומעידות על כך שההבדלים בין מחקר מל״ג ומחקר ברק-קורן אינם תוצאה של שיטת הדגימה (טלפון לעומת דוא״ל) אלא של דרך ניסוח השאלות (מוטה וכוללני לעומת ניטרלי ופרטני). ואכן, התוצאות המתקבלות מהשאלות הניואנסיות יותר בסקר קהלת, הבוחנות העדפות ביחס למישורים פרטניים של הפרדה, עולות בקנה אחד עם הממצאים של מחקר ברק-קורן.

צריך כמובן להדגיש כי תוצאות של סקרים משקפות העדפות עקרוניות בנקודת הזמן הנוכחית ולא התנהגות בפועל, וכי אין לנו היום מענה טוב לשאלה ההתנהגותית – איזה גורמים משפיעים ועתידים להשפיע על בחירותיהם בפועל של חרדים ביחס ללימודים אקדמיים – כי זו שאלה שדורשת ניסוי שמעולם לא נערך במדינת ישראל. המסלולים השונים שהוצעו לחרדים באקדמיה תמיד כרכו זה בזה מספר רב של משתנים, החל מתנאי קבלה נוחים, דרך מעטפת מנהלתית וארגונית מותאמת לחברה החרדית, וכלה בהפרדה מגדרית. למשל, מחקר אמפירי מקיף שבוצע בידי איתן רגב הראה כי הגורם המשמעותי ביותר במשיכת סטודנטים חרדים לתוכניות המופרדות היה הסרת תנאי הקבלה (כך, 79% מהגברים החרדים בתוכניות לחרדים במכללות הפרטיות התקבלו ללא פסיכומטרי וללא בגרות), וכי חלק עצום מהגברים החרדים בתוכניות אלה, כ-62% לפי רגב, נושרים מהלימודים ואינם מסיימים את התואר. מאחר שמעולם לא נעשה ניסיון להציע לסטודנטים חרדים תכניות אטרקטיביות מבחינה כלכלית, תעסוקתית ואקדמית, שאינן כרוכות בהפרדה מגדרית, אין לנו כיום מידע שיאפשר לחלץ את חשיבותה של הפרדה מגדרית (הן כהעדפה, הן כהתנהגות) מהנתונים הקיימים אודות סטודנטים חרדים כיום.

לפיכך, הטענה המרכזית שלי הינה שתוכנית המל״ג לוקה באופן חמור ויסודי קודם כל במישור העובדתי, בפרט ביחס להנחה הלא מבוססת שהפרדה מגדרית במתכונתה הנוכחית הינה הכרחית ובהתעלמותה מרמות הצורך השונות ביחס למישורים שונים של הפרדה מגדרית. ליקויים אלה תורמים לכך שתוכנית המל״ג מקבלת ללא ערעור של ממש – בין כעניין של מדיניות מפורשת ובין כעניין של עצימת עיניים והעדר אכיפה – את ההיבטים הבעייתיים ביותר של הפרקטיקה הנוהגת בתוכניות הלימוד לחרדים, ובפרט הפגיעה בתעסוקת מרצות וביכולתם של סטודנטיות וסטודנטים חרדים להתנהל באופן חופשי במרחב האקדמי. לטענה העובדתית הזו יש כבר כמה חיזוקים משמעותיים. יש כבר שני סקרים שמוכיחים אותה, כולל תיקוף של שיטת הדגימה.

(4) בחינה אמפירית ניטרלית ומורכבת של סוגיית ההפרדה המגדרית מציעה קשת של תובנות ופתרונות שתכנית המל״ג הנוכחית מזניחה.

הנתונים שהוצגו מעלה מעידים כי לו היינו צריכים לגבש תכנית לשילוב החרדים באקדמיה על בסיס תמונת ההעדפות האמיתית בסוגיית ההפרדה המגדרית, התוכנית הזו הייתה נראית אחרת לחלוטין: למשל, היה ניתן תמרוץ גדול בהרבה לפתיחת כיתות לחרדים בקמפוסים רגילים, היו מוסרות המגבלות העוסקות בהפרדה בין המינים במרחב הציבורי והיה מוסר האיסור הגורף על הוראת מרצות בכיתות הגברים. סוגיה אחרונה זו זוכה על-פי רוב להתייחסות מבטלת בידי המל״ג, הטוענת כי מכיוון שמרבית הסטודנטים החרדים כיום הן סטודנטיות, אותן מלמדות מרצות, המסלולים המופרדים אינם מפלים נשים בסגל ההוראה. אולם טענה זו, שמעולם לא בוססה בנתונים משכנעים, היא גם הטענה החשופה במידה הרבה ביותר לביקורת ה״מדרון החלקלק״. זאת מכיוון שהמל״ג עצמה טוענת כי שיעור הסטודנטים החרדים נמוך מהיעד ומזהה את הגברים החרדים כפוטנציאל המרכזי להגדלת שיעור זה. הגדלת מספר הגברים החרדים באקדמיה נדרשת גם להגשמת היעד הלאומי של שילוב הגברים החרדים בתעסוקה. כפועל יוצא, הפגיעה בהעסקת נשים תלך ותתרחב דווקא ככל שהצלחת התוכניות לחרדים תגבר, וישולבו בהן יותר ויותר גברים חרדים (זאת, ככל שהמדיניות האוסרת העסקת מרצות בתוכניות אלה תוסיף לעמוד). אין מדובר בחשש בעלמא אלא בתרחיש הנובע במישרין ובפשטות מיעדי התוכנית לשילוב חרדים ומהמדיניות הנוכחית של המל״ג. מדיניות זו יש לגדוע באיבה. היא משוללת כל הצדקה אמפירית ומייצרת במו ידי המדינה פגיעה חריפה ומיותרת בסגל ההוראה ובאפשרויות הפתוחות בפני הסטודנטים.

במקביל לחשיבה מחודשת על ההיבט המגדרי, התוכנית לשילוב חרדים באקדמיה צריכה להשקיע משאבים משמעותיים בפתרונות המקדמים שילוב משפחה ולימודים, בעיה גדולה במיוחד לסטודנטים החרדים, אשר רבים מהם הורים לילדים (למשל, התאמת שעות הלימודים לשעות פעילות המסגרות; תינוקיות ופעוטונים בתוך הקמפוס; ועוד) ובתוכניות לימוד המספקות תשואה ממשית לבוגריהן, בניגוד לחלק ניכר מהתוכניות המתוקצבות כיום. זאת בנוסף לסיוע אקדמי משמעותי, הנדרש על-מנת להשלים את הפערים הלימודיים העצומים של סטודנטים חרדים בכניסה לאקדמיה ותורמים לפי רגב לשיעורי הנשירה המבהילים מהתואר.[5] יש לציין שהמישור הכלכלי והמישור המגדרי אינם מנותקים זה מזה. למדיניות ההפרדה הננקטת כיום בתוכניות הלימוד יש עלויות כבדות: היא מכפילה את סגל ההוראה ואת המשאבים הפיזיים של כיתות הלימוד, היא כובלת את הסטודנטים החרדים לתוכניות לימודים נעדרות בחירה והיא כופה אילוצים לא-כלכליים על השימוש במשאבי הקמפוס והמרחב הציבורי. במציאות הישראלית של משאבים ציבוריים מוגבלים, בפרט בהשכלה הגבוהה, המחיר של הפרדה מגדרית אינו רק במונחים החשובים של שוויון וחופש אקדמי אלא גם ביחס ליכולת לשחרר משאבים לקידום צרכים חשובים יותר של הסטודנטים החרדים עצמם. במילים אחרות, משאבים המושקעים כיום בהפרדה מגדרית ״בזבזנית״, קרי הפרדה שאינה נצרכת בפועל תחת תמונת ההעדפות המורכבת והניואנסית של החרדים המעוניינים בלימודים אקדמיים, היו יכולים להשתחרר לטובת הקמת רשתות תמיכה כלכליות, משפחתיות ואקדמיות, להן סטודנטים חרדים זקוקים הרבה יותר.

לסיכום, פירוק ההפרדה המגדרית לגורמיה ובחינתה באופן אמפירי מאפשרים מעבר מתפיסה דיכוטומית של משחק סכום-אפס בין שוויון מגדרי, מחד גיסא, והתאמות דתיות, מאידך גיסא, לתפיסה שמבחינה בין היבטים בעימות השונים זה מזה מבחינה מעשית, אנליטית ונורמטיבית. מעבר זה מייצר מרחב תמרון שלם של פתרונות ניואנסיים, שאת חלקם הניכר יש לפתח ולבחון במחקרי המשך ובניתוחים נורמטיביים נפרדים. בחינות עתידיות של הסוגיה חייבות להיפרד מהנחות יסוד פשטניות וכוללניות לגבי החברה החרדית, לבחון את מכלול השיקולים המעצבים את בחירותיה, ולתת דין וחשבון כן לדרך בה המל״ג וגופים שלטוניים אחרים מעצבים ומייצרים נורמות חברתיות – באמצעות הקמה ורגולציה של מוסדות ציבוריים וסבסוד נדיב – ולא רק עונים על העדפות ונורמות קיימות. העדפות ונורמות הן סתגלניות ודינמיות, מושפעות מפרקטיקות ותוכניות קיימות ומשתנות לאורך זמן. החשש הוא כי מדיניות המל״ג הנוכחית נותנת ביטוי לנורמות חברתיות מדומות ביחס להפרדה מגדרית, שבפועל אין לגביהן קונצנזוס בחברה החרדית אלא שונות רבה, ובכך מייצרת העדפות לא מחויבות ומשנה תהליכים קבוצתיים פנימיים.

 

ד"ר נטע ברק-קורן היא חברת סגל הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, החוקרת קבלת החלטות בהקשרים של משפט ציבורי וחוקתי ובפרט בסוגיות של דת ומדינה.

ציטוט מוצע: נטע ברק-קורן "הפרדה מגדרית באקדמיה אינה משחק סכום-אפס" ICON-S-IL Blog (19.2.2019)

 

[1] נטע ברק-קורן ״החברה החרדית והאקדמיה הישראלית: בחינה מחודשת של עמדות הציבור החרדי כלפי לימודים אקדמיים״ משפטים מט (2019).

[2] בג״ץ 8683/17 פורום קהלת נ׳ המועצה להשכלה גבוהה (תלוי ועומד).

[3] בג"ץ 6500/17 תירוש נ' המועצה להשכלה גבוהה (תלוי ועומד).

[4] בקצרה, השאלה בסקר קהלת (בדומה לשאלה המרכזית בסקר המל״ג), בחנה את עמדות המשתתפים באופן חד-מימדי ולא מציאותי, המטה כלפי מעלה את חשיבותה של ההפרדה המגדרית ביחס לשיקולים אחרים. כתבתי בפירוט אודות הבעיה הזהה הקיימת בסקר המל״ג במאמר. ברק-קורן, לעיל ה״ש 1, בעמ׳ 8–9 ו-18.

[5] הגורם השני התורם לכך הוא המדיניות התמוהה של תקצוב המוסדות לחרדים לפי שיעור המתקבלים ולא לפי שיעור המסיימים, בניגוד לכל יתר מוסדות הלימוד האקדמיים, מה שמייצר מערך תמריצים מעוות למוסדות.