החובה לצמצם את הצפיפות בבתי הסוהר מוטלת על בתי המשפט, הפרקליטות והתביעה המשטרתית / אורן גזל-אייל

[פוסט זה הוא חלק מדיון שאנו מעוניינים לקיים בפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 1892/14 האגודה לזכויות האזרח ואחרים נ' השר לביטחון פנים (פורסם באר"ש, 13.6.2017). כותבות וכותבים מעוניינים מוזמנים לשלוח תרומה לדיון]

מבחינה משפטית ההחלטה שעמדה לפני בית המשפט העליון בפסק הדין בעניין הצפיפות בבתי-הסוהר הייתה פשוטה משום שהחוק הוא קובע כי ״אסיר יוחזק בתנאים הולמים שלא יהיה בהם כדי לפגוע בבריאותו ובכבודו״. השאלה היא האם החזקת אסיר כאשר שטח הרצפה בתא נמוך מארבעה מטרים יכולה להיחשב החזקה בתנאים הולמים. בית המשפט סקר מחקרים המראים כי צפיפות רבה מובילה להגברת החיכוך בין האסירים אשר בתורה מובילה לאלימות. בנוסף, בית המשפט הראה שרמת הצפיפות בישראל, בה שטח רצפת התאים עומד על כ-3.1 מטרים לאסיר בממוצע, גבוהה בהרבה מהמקובל במדינות מערביות אחרות (ברובן נדרש שטח של בין שישה ל-12 מטרים לאסיר בתא). גם מבט לתקנות הקובעות תנאי המינימום במתקני כליאה חדשים בישראל, או לתוכנית המתאר הארצית לבתי הסוהר משנת 1982 (הקובעת כי שטח התא לאסיר צריך לעמוד על 6.5 מטרים ריבועיים) הוביל למסקנה כי שטח של 4.5 מטרים ריבועיים בממוצע לאסיר בתא אינו מאפשר החזקה בתנאים הולמים, כנדרש בחוק.

אך אם מסקנה זו פשוטה, הרי שהצו שניתן לתיקון העיוות אינו פשוט כלל ועיקר. כיצד יכול שירות בתי הסוהר להבטיח כי כל האסירים בישראל יזכו לתנאים להם זוכים כיום רק חמישית מהם? ברור שלא ניתן בתוך שנה וחצי לבנות מספיק מקומות כליאה חדשים. איך ניתן, אם כן, למלא אחר הוראת הצו המוחלט שהוציא בג"ץ?

התשובה לכך היא ששב"ס אינו יכול לעשות זאת. אמנם ניתן לצמצם מעט את הצפיפות באמצעות פיזור טוב יותר של אסירים בין אגפים ומתקנים שונים, אך פעילות כזו לא תספיק כדי לעמוד בצו המוחלט ולהבטיח כי כל האסירים והעצורים יוחזקו בתוך שנה וחצי בתנאי צפיפות הולמים כפי שנקבע בהחלטה.

גם השופט רובינשטיין הכיר בכך. בפסק הדין הוא מבהיר כי הדרך לקיום הצו אינה בהכרח בינוי (ואני אוסיף, שנוכח לוח הזמנים – הדרך בהכרח אינה בינוי). הוא ציין כי "הטמעת מסר המחוקק לפיו מעצר הוא המוצא האחרון בשרשרת האפשרויות העומדות לרשות מערכת האכיפה, יכולה לסייע בהקטנת מספר העצורים ובהגדלת מרחב המחיה הנותר לאלה שאין מנוס אלא לעצרם" (בפס' כקה'). הוא ציין גם, בהסתמך על דוח ועדת דורנר, כי לא יפגע במאבק בפשיעה. בלשונו: "מאסר ארוך יותר אינו מוביל בהכרח לאחוזי פשיעה נמוכים יותר; וכי ניתן להפחית את שיעור הכליאה יחד עם הפחתת שיעור הפשיעה, בין היתר כיון שהפחתת שיעור הכליאה מפחיתה את שיעור העבריינות החוזרת (רצידיביזם)" (בפס' כקו'). הוא אף הזכיר מחקר שהראה כי הוראה דומה של בית המשפט העליון של ארה"ב, שהובילה לשחרור אסירים רבים בקליפורניה, הצליחה להוביל לצמצום משולב הן של מספר האסירים והן של רמות הפשיעה.

מכאן עולה כי מי שאמור כעת להבטיח שהצו יקוים אינו שב"ס, או לפחות לא רק שב"ס. התפקיד הזה חייב להיות מוטל על גופים אחרים לגמרי – בתי המשפט, הפרקליטות והתביעה המשטרתית. בתי המשפט חייבים לתת ידם לקיום הצו, באמצעות צמצום השימוש במאסרים. כך, בישראל, כמחצית מהאסירים מוחזקים תקופות מאסר קצרות, של שנה או פחות. במרבית מדינות אירופה ממירים את מרבית עונשי המאסר הקצרים בקנסות או ענישה בקהילה כך שרק רבע מהאסירים מרצים תקופות מאסר קצרות. בישראל רק חלק קטן מעונשי המאסר מומר בעבודת שירות. בנוסף, מאסרים קצרים פוגעים לרוב במלחמה בפשיעה – נאשמים שנדונים למאסרים קצרים לא זוכים לשיקום בכלא, והכנסתם לכלא מגדילה מאוד את הסיכוי שהם יחזרו לבצע עבירות. לעומת זאת, החלופות הקיימות, כגון צווי טיפול, צווי מבחן ואפילו עבודות שירות, פעמים רבות מסייעות לנאשם לחזור לחברה ומקטינות את מסוכנותו.

בדומה, על בתי המשפט להימנע מהטלת מאסרים בגין עבירות רשלנות. במדינות רבות באירופה כמעט ואין מטילים מאסרים בגין עבירות של גרימת מות ברשלנות, אלא מעדיפים עונשים אחרים, הולמים יותר, מידתיים יותר ומזיקים פחות. ניתן לסייע לקיום הצו (ולהשגת מדיניות ענישה מידתית יותר) באמצעות אימוץ גישה דומה גם בישראל.

גם בתחום השחרור המוקדם ניתן לבצע שינויים גדולים. בעוד שבעבר מרבית האסירים זכו לשחרור מוקדם, כיום מרביתם מרצים את מלוא תקופת מאסרם (בקיזוז השחרור המנהלי). ועדות השחרורים ובתי המשפט המחוזיים יכולים וצריכים להרחיב את השימוש בשחרור על תנאי ממאסר כדי לאפשר לאסירים תהליך שחרור הדרגתי לחברה, שתחילתו בשחרור בפיקוח בחלוף שני שלישים מתקופת מאסרם ורק סופו שחרור מוחלט, ובדרך לסייע לצמצום הצפיפות. לעיתים הדבר מחייב לקיחת סיכונים מסוימת, ושחרור מוקדם של אנשים שייתכן שלא ישוקמו וישובו לפשיעה. אך, החלופה של שחרור בלא תנאי בתום תקופת המאסר מונעת מהאסיר הליך של חזרה הדרגתית ומפוקחת לחברה, ומגדילה עוד יותר את הסיכון לעבריינות חוזרת.

ניתן גם להרחיב את השימוש בבתי משפט קהילתיים, גם לעבירות חמורות יותר מאלו שמטופלות בו כיום, כדי לפתור את בעיות העומק של העבריין, ולצמצם את הסיכוי שהוא יחזור לעבריינות, במקום לשלוח אסירים אלו למאסרים המגדילים את הצפיפות בכלא. ויש עוד דרכים רבות אחרות, שחלקן פורטו בדוח ועדת דורנר.

אולם, הנטל העיקרי לקיום הצו אינו מוטל על בתי המשפט. כיוון שכל שופט פועל לפי שיקול דעתו, במערכת ביזורית, קשה להוביל שינוי מדיניות באמצעות בתי המשפט. הגוף היחיד שיכול להביא לשינוי הדרוש הוא התביעה הכללית – ובעיקר הפרקליטות והתביעה המשטרתית. התביעה הכללית כפופה ליועץ המשפטי לממשלה, אשר מנחה את כל התובעים. הנחיות מטעם היועץ המשפטי לממשלה ומטעם פרקליט המדינה הן היחידות שיכולות להביא לשינוי במדיניות. נדרשות הנחיות שיורו לצמצם את מספר הבקשות למעצר עד תום ההליכים, להסכים במקרים רבים יותר לחלופות מעצר או למעצר באיזוק אלקטרוני, לשנות את המדיניות בטיעונים לעונש בעבירות שונות, להרחיב את הנכונות להטלת עונשים לפי שיקולי השיקום גם במקרים של עבירות חמורות, להסכים במקרים רבים יותר לשחרור מוקדם של אסירים. חשוב מכך, על ראשי התביעה להציב יעדים ברורים לצמצום מספר המאסרים, לבדוק אם הם עומדים בהם, באמצעות מעקב תקופתי מידי מספר חודשים, כדי להבטיח שעד המועד הקובע, בתוך שנה וחצי, לכל אסיר יהיו 4.5 מטרים בתא, כפי שקבע בג"ץ. הדבר מחייב את הפרקליטות והתביעה לשנות גישה, לחשוב אחרת לחלוטין על תפקידם, ושינוי כזה יכול להבטיח גם מדיניות ענישה אנושית יותר וגם לסייע בצמצום רמות הפשיעה.

פרופ' גזל-אייל הוא דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה וכיהן כמרכז הועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים ('ועדת דורנר').

ציטוט מוצע: אורן גזל-אייל, החובה לצמצם את הצפיפות בבתי הסוהר מוטלת על בתי המשפט, הפרקליטות והתביעה המשטרתית, 27.6.2017, ICON-S-IL Blog

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: